AVReviews

השבוע נזכרתי באחד הקולות האהובים עלי, קולו העמוק והמרגש של אדי וודר, שידוע בעיקר כסולן פרל ג’אם.

פרל ג’אם נחשבת לאחת מלהקות הגראנז’ שצמחו בשנות ה-90 יחד עם סאונדגרדן, אליס אין צ’יינס וכמובן נירוונה. לטעמי פרל ג’אם היו הלהקה עם הסאונד היותר בוגר מבין כל הלהקות הללו ולכן גם החזיקו הרבה יותר זמן.

הפרויקט הראשון שבו וודר הוקלט היה פרויקט המחווה של כריס קורנל למוזיקאי אנדרו ווד, שנקרא Temple of the dog, מבחנתי מדובר באחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר של התקופה. אולי השיר המפורסם ביותר מאותו אלבום הוא Hunger Strike, ובו קולותיהם של כריס ואדי משתלבים יחד בצורה מושלמת מבחנתי.

השיר שבחרתי הוא שיר סולו של אדי וודר מתוך הפסקול של הסרט Into the wild, סרט שנחשב לסרט מעולה, אבל אני מודה שפשוט נרדמתי בו ולא יצא לי להשלים אותו מאז ?. השיר נקרא Society