fbpx
חדשות וסקירות בנושא סרטים, מוזיקה, ציוד אודיו וקולנוע ביתי
חיפוש
  • פרויקט: זמרות שכדאי להכיר, חלק חמישי: עדינות מלודית מענגת – Jeanette Lindström

    בחלק החמישי בפרויקט, אני בוחר בזמרת Vocal Jazz שוודית. מערכת היחסים שלי עם מוזיקת הג’אז תמיד הייתה מורכבת. היו לא מעט פעמים שהשתמשתי בביטויים של “משעמם” או “עושה לי כאב ראש”. גם כיום, אני ניגש מאוד בזהירות לז’אנר הזה, שנחשב בידי רבים ל”מלך” של המוזיקה. עם הזמן, כן למדתי להעריך שירים מהז’אנר, אם כי עדיין במינונים נמוכים.
    ז’אנר ה-Vocal Jazz וספציפית הזמרת שבחרתי בה, הם מאוד קלים לאוזן ויתאימו גם לחרדי ג’אז כמוני. אם כך, הזמרת שבחרתי בה בחלק החמישי היא ג’אנט לינדסטרום – Jeanette Lindström.

    על ג’אנט

    אפילו בימינו עדיין יש אומנים שמצליחים לשמור על פרטיות והפרדה בין החיים המקצועיים לפרטיים. גם בעמוד הויקי וגם בחלק האודות באתר הראשי של ג’אנט, לא תמצאו כמעט פרטים אישיים אודותיה. ממה שהצלחתי ללקט, ג’אנט נולדה ב-1971, את אלבום הבכורה שלה היא הוציאה בשנת 1995. עד כה ג’אנט הוציאה 9 אלבומי סטודיו כשהאחרון יצא ממש לאחרונה ב-2019. האלבום הקודם שלה יצא ב-2009, כלומר עשור מפריד בין שני האלבומים האחרונים שלה. לפי האתר הרשמי שלה, ג’אנט השתתפה בהקלטות של להקות נוספות ועוד כל מיני פרויקטים, אך עדיין לא ממש מצאתי הסבר לפער הגדול הזה.
    מפיק העל קווינסי ג’ונס, התייחס אל ג’אנט בתור: “An old soul in a young singer”, ואכן הדבר מורגש מאוד בהאזנה אליה. אחד המאפיינים הבולטים אצל ג’אנט הוא שהיא אומנית יוצרת מלאה, היא שרה, מלחינה ומבצעת את חומריה המקוריים. ג’אנט זכתה בלא מעט פרסים במהלך הקריירה שלה, בעיקר בשוודיה.

    האלבום הנבחר: (Attitude & Orbit Control (2009

    פרויקט: זמרות שכדאי להכיר, חלק חמישי: עדינות מלודית מענגת - Jeanette Lindström
    Attitude & Orbit Control, הוא האלבום לפני האחרון של ג’אנט (האחרון הוא Queen on the Hillside מ-2019). האלבום כולל שיתוף פעולה בכתיבה וגם בשירה עם רוברט ואייט (Robert Wyatt). ג’אנט זכתה בפרס הגראמי השוודי עבור האלבום. האופי הכללי של האלבום הוא מוזיקה רגועה ומוקפדת מאוד. כפי ששם הז’אנר מרמז, Vocal Jazz, אין ספק שמה שנמצא במרכז זו השירה של ג’אנט. הקול של ג’אנט הוא באמת נוסטלגי ומיוחד, הוא מלא בשליטה, ניקיון, צלילות ומתיקות כזאת, שבאמת שמורה רק לזמרות הג’אז של פעם. מלבד השירה, המוזיקה באלבום מאופיינת בהרמוניה ועדינות יוצאי דופן. רמת ההפקה וההקלטה מאוד הרשימה אותי, שילוב כלי הנגינה הרמוני ויחד עם זאת מופרד מאוד. במיוחד בלטו עבורי התופים והפסנתר שנשמעים פשוט נפלא לכל אורך האלבום.
    מבחינת הליריקה יש מוטיב מעניין של חלל וזמן שחוזר על עצמו בשירים.
    האלבום נפתח בקטע מופלא בשם We Would. השיר קובע את הטון של האלבום כולו, תופים רכים ומשגעים, פסנתר עדין, שמנוגן בסולם גבוה עד שהוא נשמע כמו קולות פעמונים, וגם סולו גיטרה נפלא. המקצב איטי, מלודי ועושה פשוט נעים על האוזן. מעל כל השכבות המוזיקליות הנפלאות האלה מונחת כדובדבן על הקצפת, השירה של ג’אנט, הרכות והמתיקות בקולה משלימים את חווית הסאונד בצורה אידאלית לטעמי.
    המילים בשיר מדברות על זוגיות, בה שני בני הזוג נמצאים בעולם משלהם, לא איכפת להם מאף אחד, הם מאושרים בעולמם הפרטי.
    We would dress up like Bernie and Joe
    And let nobody know, as
    We would float through space, through time
    The air
    And we’d be there till end of time
    גרסת האלבום:
    בהופעה חיה:
    השיר השני באלבום הוא All We Have Is Now, השיר מרגיש כמו חלום ליל קיץ, השירה בבתי השיר היא דרך פילטר שמרגיש כאילו ג’אנט שרה מתוך חלום או מהעתיד ואז בפזמון השירה היא רגילה ונקייה. שיר מיוחד ואווירתי. לקראת סוף השיר, הקצב מתגבר ומקבלים סיום דרמטי ומלא עוצמה.
    השיר השלישי באלבום הוא Morning, זהו השיר הארוך ביותר באלבום (7:53), זהו כנראה גם השיר המקורי והמעניין ביותר מבחינת הסאונד. רוברט וואייט, השתתף בכתיבה וגם מלווה את השירה של ג’אנט. שילוב הקולות ביניהם הרמוני ומופלא.
    גיטרה קצת אוריינטלית ועם דיסטורשיין מסוים. אחרי קטע סולו ארוך התופים נרגעים, ויש קטע בו ג’אנט מדברת בלחישה כמעט ללא מוזיקה, ברקע המוזיקה מתגברת לאט, בעוד קולה של ג’אנט נהייה חזק יותר, עד לפיצוץ שהופך למקצב רוקי משהו.
    הליריקה מדברת על לעזוב מערכת יחסים מוקדם בבוקר, לפני שהשאלות, הטקסים, והמלכודות ישאירו אותה במקום.
    שיר נהדר שמוסיף גוון אחר לאלבום המאוד רגוע לרוב.
    השיר הרביעי באלבום נקרא River, וזהו אחד מתוך שני שירים באלבום שנקרא כך. גם השיר העשירי נקרא River, בחירה מעט מוזרה. למעשה אלו שתי גרסאות של אותו השיר, הראשונה עדינה יותר וכוללת יותר פסנתר. השנייה מרגישה מעט יותר עם אנרגיית רוק. עוד הבדל הוא שאת הגרסה השנייה רוברט וואייט שר לגמרי לבדו.
    השיר מדבר על זוג שמטייל בעודם מחזיקים ידיים לגדות נהר. תמימות ומסתורין כנראה של תחילת היחסים. הבדל קטן ומאוד מעניין בליריקה, בשיר הראשון שג’אנט שרה היא אומרת “We went walking down by the river”, לעומתה בגרסה של רוברט זה: “They went walking down by the river”
    הנה הגרסה של ג’אנט:
    השיר החמישי באלבום, You Say, ממש נשמע כמו שיר ג’אז ישן, שיר כייפי וקסום. מקצב הגיטרה מופלא, השירה של ג’אנט מלאה במתיקות והופכת להיות מאוד עוצמתית לקראת הסוף. סולו הגיטרה הוא אחד היפים באלבום לטעמי.
    הליריקה היא על זוג מאוהב, הגבר פוחד לשחרר ולהיפתח עד הסוף:
    You say:
    “Pity the flower that will not bloom
    Because of its fear to fall”
    But you’re afraid
    To let that flower bloom
    השיר השישי והשביעי הם שני חלקים שנקראים Scenery ו-Scenery Postludium. מדובר ביצירה קצרה ומאוד קולנועית, גם השם שמשמעותו “תפאורה” מרמז על כך. החלק הראשון כולל מילים שמתארות שלמות, יש לה מישהו שמעריץ אותה, ויש לה את המקדש והנהר שהיא חיפשה אבל משהו עדיין מרגיש לא בסדר. החלק השני של היצירה הוא אינסטרומנטאלי, ומעניק תחושה של סצנת מתח בסרט ישן.
    השיר השמיני באלבום הוא Blue Room Yellow Tree, ליריקה קסומה וילדותית משהו שמזכירה אגדת ילדים. הפתיחה כוללת חריזה משעשעת במיוחד:
    I’m in a blue room
    I’m wiping it with my broom
    Preparing it for my groom
    I just don’t know where he is right now
    המוזיקה רכה עם מקצב מעט מהיר יותר, מה שמעניק תחושה של שיר פופ. קטעי פסנתר ארוכים ומאוד מלודיים משולבים בין קטעי השירה.
    האלבום מסתיים בעוד יצירה שמורכבת משני חלקים: Spacetalk והשיר שמסיים את האלבום Spacewalk. הקטע Spacetalk, הוא קטע אינטרו וכולל שיחה במכשיר קשר בין אסטרונאוטים. לאחר האינטרו הקצר הקטע Spacewalk נועל את האלבום, בלדת פסנתר עם אפקטים שנותנים גוון של חלל לסאונד.
    הליריקה מעניינת, ג’אנט מזמינה מישהו לצאת איתה לטיול בחלל. החלק המעניין הוא החזרה על כל המוטיבים מהשירים האחרים באלבום, גם נהר, גם כחול וצהוב, ממש כל השירים קשורים יחד בליריקה של השיר האחרון.
    לינק לאלבום ב-Spotify.
    לינק לאלבום ב-Tidal.
    לסיכום האלבום Attitude & Orbit Control של ג’אנט לינדסטורם, משנת 2009 הוא אלבום Vocal Jazz, נהדר! הוא מספיק מגוון ויחד עם זאת שומר על קו רציף. המוזיקה מלודית ומאוד נעימה לאוזן. השירה של ג’אנט היא נקייה וצלולה עם גוון של מתיקות כזאת של פעם. גם הליריקה מעניינת עם הרבה חזרות על מוטיבים וכל מיני קישורים בין השירים.
    אם להיות מעט ביקורתי, עם כמה שנהניתי מהאלבום, אני חושב שהוא טיפה מהוקצע וטכני מידי, אם זו השירה ללא דופי או הנגינה או ההפקה, הכול טיפ טיפה מושלם מידי ולכן מעט חסר רגש לטעמי. ועדיין כמו שכתבתי בכותרת, מבחנתי האלבום הוא שיעור במוזיקה עדינה, מלודית ומענגת.

    חומרים נוספים של ג’אנט שכדאי להכיר:

    מתוך אלבום משותף של ג’אנט עם סטיב דוברוגוזס (Steve Dobrogosz) לחן ומילים של ג’וני מיטצ’ל:
    מתוך Whistling Away The Dark מ-2006:
    שני שירים מדהימים מתוך אלבומה החדש Queen on the Hillside:
    עד כאן להפעם, נתראה בחלק הבא!
    Facebook
    WhatsApp
    Telegram
    Email
    Print

    כתיבת תגובה

  • MusicStorePro
  • avreviews_brand_banner2
  • avreviews facebook

    רוצים להישאר מעודכנים?

    דילוג לתוכן