AVReviews

בסופ”ש האחרון יצא לי לצפות בסרט האימה/מדע בדיוני A Quiet Place (בסלקום TV). הסרט עוקב אחר משפחה אחת שמנסה לשרוד בעולם לאחר פלישה של יצורים (כנראה חייזרים) רצחניים. היצורים הם עיוורים אבל בעלי חוש שמיעה מפותח מאוד והם רק מחכים שבני האדם יעשו רעש כלשהו על מנת להרוג אותם.

אני לא חובב סרטי אימה במיוחד והסיבה המרכזית שבחרתי לצפות בסרט בגללה היא הפס קול שלו. בגלל שהאנשים צריכים להיות בשקט כל הזמן פס הקול מדגיש כל רחש קטן, כגון עיתון שדפיו מתנופפים ברוח. אומנם איכות הסאונד בסלקום היא לא גבוהה במיוחד, עדיין היה קל לשמוע את האיכות והפירוט המרשימים של פס הקול של הסרט.

מבחנתי פס הקול הוא בקלות הדבר הכי טוב בסרט הזה.

האם יש עוד משהו שאהבתי? איכות המשחק היא לא רעה. אמלי בלאנט היא שחקנית דיי מעולה וגם הילדים שיחקו בצורה טובה. החצי הראשון של הסרט, כשכמעט ולא רואים את היצורים, באמת מצליח להעביר את תחושת האימה. בני המשפחה חיים חיים שלמים בדממה, מתקשרים בשפת הסימנים ובעזרת פס הקול הנהדר, אווירת הדממה הקודרת מועברת בצורה מרשימה.

הדבר האחרון שאהבתי הוא שהסרט קצר, הסיפור קטן ובאמת שלא היה צורך למשוך זאת יותר. מבחנתי זו מחמאה לעורך שלא ניסה בכוח למשוך את הסרט מעבר למה שצריך.

הסרט הזה, כמו לא מעט סרטים בשנים האחרונות, הוא סרט שמתאר מקרה של קבוצת אנשים בעולם פוסט אפוקליפטי. הסיפור מתמקד במספר אירועים ספציפיים שקורים לקבוצת האנשים ולמעשה לא מספק שום מידע על איך העולם הגיע לזה (במקרה הזה אין תיאור של מי הם היצורים ומאיפה הם הגיעו). הסרט הזה אפילו לא מנסה לתת רקע לדמויות של המשפחה, אנחנו כמעט ולא למדים כלום עליהם. 

אני חושב שהתסריטאים של הסרטים האלה פשוט עושים לעצמם חיים קלים, הם מייצרים עולם כלשהו שבו הם מספרים סיפור קטן ופותרים את עצמם מלחשוב על הרקע של הסיפור או הדמויות.

אני לחלוטין לא מתחבר לז’אנר כזה של עלילה.

בחצי השני של הסרט הוא הולך והופך לסרט אקשן הישרדותי, המפלצות מתגלות בשיא כיעורן והן רודפות את המשפחה. והחצי הזה עובד הרבה פחות טוב מבחנתי מהאווירה המרומזת של החצי הראשון. 

לסיכום סרט אימה דיי סתמי שמבוסס על גימיק, החלק הכי טוב בסרט הוא פס הקול הנפלא שלו, שמבחנתי דיי חבל שהוא בוזבז על סרט כל כך בינוני.

הציון שלי: 6/10.