אתמול, בתאריך 24 לדצמבר, נערכה בהיכל התרבות ת״א הופעה מיוחדת של אבישי כהן עם הפילהרמונית הישראלית, בה אבישי ביצע יצירות מתוך אלבומו Two Roses ויצירות נוספות.
על האלבום Two Roses
האלבום Two Roses, שבעברית מתורגם משום מה ל״שני שושנים״ ולא ״שני ורדים״, יצא בשנת 2021 והוא מורכב מיצירות אותן אבישי ביצע במשך שנים והן חלק משמעותי מהיצירה המוזיקלית שלו. עבור האלבום, אבישי עיבד את היצירות לשילוב עם סימפוניה והאלבום הוקלט עם ההרכב היוקרתי, Gothenburg Symphony Orchestra, בניצוחו של Alexander Hanson. בנוסף באלבום מופיעים הפסנתרן מאזרבייג'ן Elchin Shirinov (שניגן עם אבישי גם באלבום Shifting Sands, משנת 2022) והמתופף Mark Guiliana.
יצירתו של אבישי כהן מאופיינת בגיוון רב, והאלבום הזה הוא דוגמה נוספת לכך. המוזיקה כאן היא שילוב בין ג׳אז למוזיקה קלסית. אך התיאור הזה הוא פשטני וממש לא מספר את התמונה המלאה, כיוון שלצד כך יש שילוב של שירת עם עברית וגם לדינו, שהם מאבני היסוד עליהן מושתת החיבור של אבישי למוזיקה ויצירה.
אני מודה שלא מדובר באחד האלבומים המועדפים עלי של אבישי, זאת מכיוון שמוזיקה קלסית היא לרוב לא כוס התה שלי. לכן הגעתי להופעה עם ציפיות מעט מונמכות. בחלל הכניסה של היכל התרבות יש סניף של התו השמיני, לכן ניצלתי את ההזדמנות לרכוש שני תקליטים של אבישי.
על ההופעה – איזון קסום
ההופעה נפתחה בקטע יפיפה שנוגן בידי הפילהרמונית הישראלית שרק לאחריו עלו לבמה חברי הטריו העדכניים של אבישי כהן עם גיא מוסקוביץ' על הפסנתר ורוני כספי הנפלאה על התופים. זהו הרכב הטריו שמככב באלבומו החדש של אבישי, Brightlight (אחד התקליטים שרכשתי).
מהרגע שהטריו עלה לבמה לקול תשואות אדיר, האנרגיה היתה נפלאה והמופע האמיתי התחיל.
אני חושב שסוד הקסם של ההופעה אתמול היה ללא ספק באיזון. אני חששתי שיהיה יותר דגש על מוזיקה קלסית, אך התוצאה בסופו של דבר הייתה נוטה הרבה יותר לכיוון של ג׳אז עדין, כאשר ההרכב הפילהרמונית מלווה ומוסיף עוד שכבה יפיפה למוזיקה. האיזון היה גם בין היצירות, שכללו יצירות אינסטרומנטליות, לצד קטעי שירה של אבישי בלדינו, עברית ואנגלית. מבחינה מוזיקלית היו קטעי סולו של כל חברי הטריו, כאשר סולו התופים של רוני היה פצצת אנרגיה מרשימה במיוחד (לרוב אני דווקא לא חובב קטעי סולו תופים). פן נוסף בו נרשם איזון מדויק מבחינתי, היה האיזון בין קטעי הדיבור והאינטרו של אבישי לפני השירים. אני מאוד אוהב כשהאומן קצת מתקשר עם הקהל ומספר מעט רקע על היצירות, מבלי להיכנס לדיונים ארוכים מידי. אבישי סיפר על כך שהשיר Puncha Puncha הוא מבית אימו ובילדותו הוא היה מלווה מוזקלית את אמא שלו כשהיא הייתה שרה את השיר. דוגמה נוספת היא היצירה Almah Sleepin, שנכתבה על ידי אבישי על פסנתר, כשבתו עלמה הייתה בת שנה וישנה (הוריו ובנותיו של אבישי היו בהופעה).
אבישי גם סיפר שרוב מוחלט מהיצירות שלו הוא כותב על פסנתר ועוד שלל אנקדוטות קטנות, שהוסיפו המון חן להופעה.
חלק משותף לכל שלושת ההופעות של אבישי כהן שהייתי בהן זו המתופפת רוני כספי, שבכל הופעה כזו הראתה עד כמה היא מוזיקאית על כבר בגילה הצעיר.
אז למרות שהגעתי עם ציפיות מעט נמוכות הפעם, הופתעתי בגדול ונהניתי מכל שנייה של ההופעה המיוחדת הזו.
כרגיל באתר שלנו, אני אתייחס גם מעט אל הסאונד של ההופעה, וגם כאן המילה שמיד עולה לי לראש היא איזון. עם כל כך הרבה כלים על הבמה, לכל כלי היה את המקום שלו. הבס של אבישי תפס את מרכז הבמה והיה לכלי העוצמתי ביותר, אך גם הוא היה מאוזן ולא השתלט, הפסנתר היה נשמע נפלא וגם התופים של רוני (שהחליפה אינספור סוגי מקלות, ואפילו תופפה עם הידיים בקטע קצר) היו הדוקים ומדויקים, כך שקיבלתי חוויית סאונד אדירה לצד המוזיקה.
סיכום
זו הפעם השלישית שאני מגיע להופעה של אבישי כהן, וזה מדהים לראות עד כמה כל אחת מההופעות הייתה שונה. בשנת 2021 הייתי בהופעה של אבישי בפסטיבל הג׳אז של אשדוד, שם הוא ביצע יצירות ג׳אז מלודי ואנרגטי כולל מתוך האלבום Shifting Sands. לעומת זאת בשנת 2022 היינו בהופעה אינטימית בהרבה של אבישי בזאפה בירושליים, הוא קרא למופע The Songbook וזה היה מופע שירה ברובו, שכלל יצירות שלו ושל מיטב המשוררים הישראלים הקלסיים. הפעם בהיכל התרבות בתל אביב, דרך אגב אבישי ציין שזו הפעם הראשונה שהוא מופיע שם, המופע היה בין ג׳אז לקלסי עם הפילהרמונית, כך שהגיוון ורוחב היריעה של המוזיקה והיצירה של אבישי כהן הוא מרשים במיוחד.
אז תודה לאבישי, גיא, רוני פוני (הכינוי של רוני כספי) ופילהרמונית הישראלית ערב של מוזיקה מופלאה ומופע של איזון קסום.
