מידי שבת נספר לכם על אלבומי מוזיקה מומלצים, שעשו לנו את השבוע.
הפעם יש לנו המלצות על שלושה אלבומים חדשים, שניים מז'אנר האמריקנה ואחד בסגנונה האישי של מאיה פאדיבה.
Maya Fadeeva – That’s My Style
נתחיל הפעם מאלבומה החדש של מאיה פאדיבה – Maya Fadeeva, שקוראים לו That’s My Style. אי אפשר לדבר על הסגנון של האלבום בלי להתייחס למילים של שיר הנושא, שהוא גם השיר הפותח באלבום:
They want me to do pop, but it is not my style
They want me to do jazz, but it is not my style
Ooh I wanna take them all and put them in a box
Then shake, shake, shake it for a while
And what comes out baby that's my style
כך שברור שמאיה לא מתה על כך שמנסים לקטלג את הסגנון שלה, ואכן מדובר בשילוב דיי אקלקטי, יש שם ג'אז קליל ולא מעט השפעה מרגאיי ומקצבים קליטים.
האלבום הקודם של מאיה, Chameleon משנת 2018, הוא אחד האלבומים האהובים עלי. כל כך אהבתי את האלבום שהייתי חייב לכתוב על מאיה ועל האלבום במסגרת פרויקט "זמרות שכדאי להכיר" שלנו.
אז איך האלבום החדש? הפתיחה של האלבום מזכירה את האלבום הקודם, היא מלאה באנרגיה וכייף, מקצבים קלילים הרבה הומור ותחושה של משחק וחוסר רצינות. השיר הרביעי באלבום, Can’t Thank You Enough מפגין פן עדין ורך יותר של מאיה עם בלדת ג'אז מרגשת. בשיר החמישי, Freakin Out, מאיה חוזרת להיות שובבה ומצחיקה וזה שיר פשוט נהדר.
השיר השישי הוא גרסת כיסוי מפתיעה מאוד לשיר של מייקל ג'קסון Man in the Mirror.
השיר השביעי, Straight to My Heart, הוא לטעמי רגע השיא של האלבום ומייצג את המהות של המוזיקה של מאיה, פופ-ג'אז קליט ומענג.
מפה האלבום מעט מאבד כיוון, השיר בעל השם הבוטה Fuck That הוא בלדת רוק, אחריו יש כמה שירים, שהרגישו לי מעט מיושנים. אומנם היו למאיה כמה שירים כאלה גם באלבום הראשון, אבל יכול להיות שסדר השירים היה מאוזן יותר, ואילו כאן יש לתחושתי פער דיי גדול בין החצי הראשון של האלבום לשני.
האלבום נגמר בשיר שמאיה שרה לאמא שלה, בלדת פסנתר מרגשת ונקייה.
אהבתי את האלבום That’s My Style מעט פחות מאשר את Chameleon, ועדיין מאיה היא אחת הזמרות הכי כיפיות שאני מכיר, וגם אלבומה השני כולל מוזיקה נפלאה עם שירה ממכרת.
האלבום ב-Spotify:
Todd Snider – First Agnostic Church of Hope and Wonder
המלצה השנייה שלנו היא האלבום First Agnostic Church of Hope and Wonder של Todd Snider שיצא מוקדם יותר השנה השנה.
טוד הוא זמר וכותב אמריקאי מנאשוויל, הסגנון שלו הוא שירי-סיפור-היפים, המוזיקה משלבת בין בלוז ופולק-אמריקנה. בחלק מהקטעים הוא שר, בעוד באחרים הוא יותר מדבר.
המקצבים כוללים גרוב עם השפעה מגוספל וקאנטרי. הגיטרה לאורך האלבום נהדרת ומרגישה שייכת לסגנון של נאשוויל. פה ושם יש גם מפוחית וקלידים.
הליריקה כוללת ביקורתיות וציניות כלפי החיים, הדת וגם כלפי איכות הסביבה, בשיר The Great Pacific Garbage Patch.
זהו אלבום קצר, 35 דקות בלבד. אני חושב שזו האזנה מהנה, המוזיקה קליטה ומלודית ואני נהניתי מאוד מהאלבום.
האלבום ב-Spotify:
Afton Wolfe – Kings for Sale
ההמלצה השלישית והאחרונה שלנו להיום היא האלבום אמריקנה חדש נוסף בשם Kings for Sale של Afton Wolfe.
זהו אלבום הבכורה של Afton, זמר וכותב שמגיע ממיסיסיפי. באלבום הזה מרגישים את השורשים של הבלוז, המקצבים איטיים לרוב. השירה של Afton, היא עמוקה ומענגת, יש לו קול מלא בניואנסים ורגש.
השיר הראשון באלבום Paper Piano, מזכיר את ברוס ספרינגסטין בהרבה קטעים.
אולי השיר האהוב עלי באלבום הוא הבלדה Carpenter, השיר השני באלבום, המקצב האיטי והגיטרה המלווה פשוט מלאים בקסם.
עוד שיר שכדאי לשים לב אליו הוא Mrs Ernst’s Piano, סיפור על הגעה של משפחה שחורה לשכונה לבנה, ועל כך שמבקשים מגברת לבנה ללמד פסנתר נער שחור ובעלה הגזען מתנגד. הסגנון המוזיקלי עם השילובים הקלסיים והדרך בה Afton מספר את הסיפור, הזכירו לי את לאונרד כהן.
עבורי מדובר באלבום מאוזן ומרגש, כזה שמתאים להאזנה של שעות הערב.
האלבום ב-Spotify:
עד כאן להפעם, שיהיה שבוע נפלא לכולם.