אז אחרי פרק הבכורה, שעורר בי תחושות מעורבות, מגיע בית הדרקון פרק 2. הפעם מדובר בפרק רגוע ומיושב יותר. אז מה חשבנו על הפרק השני, ״הנסיך הסורר״?
אירועים מרכזיים – בית הדרקון פרק 2
כחצי שנה עברה מאז שהנסיכה ראינירה הוכתרה כיורשת העצר. אלה הם האירועים המרכזיים של הפרק:
״מאכיל הסרטנים״
כמו בפרק הראשון, גם הפעם הלורד קורליס ואלריון, מתלונן בפני מועצת המלך על הפיראטים ברשות ״מאכיל הסרטנים״, שפוגעים בנתיב המסחר הימי, והורגים את המלחים בצורה אכזרית. שוב המלך אינו מעוניין לצאת למלחמה בעקבות כך, לחוסר שביעות הרצון של לורד ואלריון. בפרק הזה ישנם מראות חצי מרומזים של הפיראט האכזר והשיטות בזכותן הוא זכה לכינוי ״מאכיל הסרטנים״.
ביתו של לורד ואלריון נחשב לעשיר ביותר בממלכה, הוא גם נשוי לבת דודתו של המלך, ראיניז טארגאריין, ״המלכה שלא הייתה״. חוסר הנכונות של המלך לסייע ללורד ואליריון במאבקו בפיראטים, מסכן את השלום השברירי בין המלוכה לבית העשיר של ואלריון.
בחירת מפקד משמר המלך
לאחר שהנסיך ויורש העצר הקודם, דיימון טארגאריין, נושל מתפקידו כמפקד משמר המלך, התפקיד נותר יתום. לא נראה שהמלך וייסריז, מעניק חשיבות גדולה מידי לתפקיד ולכן הוא מפקיד בידי את המטלה בידי בתו, הנסיכה ראינירה. ראינירה מראיינת את המועמדים ושמה לב לכך שלאף אחד מהם אין ניסיון קרב מעשי, מבחינתה זהו תנאי הכרחי ולכן היא שואלת את המועמדים אם יש מישהו בעל ניסיון כזה. היחיד שעונה הוא סר כריסטון קול, אותו הכרנו בפרק הקודם, בתור האביר שניצח את דיימון טארגאריין בטורניר האבירים. סר קול נבחר לתפקיד.
גשר הדרקונים והנסיך הסורר
אחד מעובדי מערת הדרקונים מופיע בפני וויעדת המלך ומדווח שדיימון טארגאריין הגיעה למערה ולקח את אחת מביצי הדרקון אל מצודת דרגונסטון, עליה הוא השתלט. דיימון עומד לשאת לאישה שנייה את מיסריה השפחה, ולקח את הביצה עבור ילדם העתידי. המלך דיי אדיש למעשה עד הרגע שהנסיכה ראינירה שואלת איזו ביצה נלקחה ומתברר שזו אותה ביצה שיועדה לאחיה של ראינירה, שלא שרד. זה מכעיס את המלך שרואה בכך פגיעה בכבוד משפחתו. וייסריז מוכן להסתער על דרגונסטון, אך סר אוטו הייטאוור, יד המלך, מבקש מהמלך שלא להסתכן ומציע להוביל את המשלחת בעצמו.
הייטאוור מגיע מלווה בתריסר שומרים ובמפקד משמר המלך החדש, סר כריסטון קול. דיימון פוגש אותם בגשר צר ומעורפל המוביל אל מצודת דרגונסטון, כשהביצה בידיו. כרגיל דיימון ואוטו מחליפים ביניהם מהלומות ורבליות, ונראה שהעימות יסלים עד כדי קרב. משום מקום מגיעה ראינירה, רכובה על הדרקון שלה ומתעמתת מול דיימון. דיימון נסוג ומוסר את הביצה לידיה של ראינירה, שמצליחה ליישב את הסכסוך הזה ללא שפיכת דמים. הסצנה על הגשר כשהדרקון של ראינירה מגיע, היא סצנה מרהיבה, כל הרקע מלא בערפל והדרקון פורץ ממנו. ראינירה מתגלה כבעלת תושיה, אמיצה ועוצמתית, אך היא גם מפרה את ההוראה של המלך, ומסכנת את עצמה.
החתונה שלא הייתה
הלורד קורליס ואלריון מציע למלך לחזק את בית המלוכה על ידי כריתת ברית עם ביתו. קורליס מציע לוייסריז להינשא לביתו הבכורה, הליידי לינה ואלריון, בת ה-12. וייסריז, אינו שמח על המהלך, הוא מתייעץ עם יועציו וכולם מסכימים פה אחד שזהו המהלך הנכון. אפילו בתו, ראינירה, רואה בכך את המהלך הנכון. נראה שהמלך וייסריז היה נואש לשמוע דעה אחרת, אך כל יועציו ייעצו לו בעד הנישואין.
במפגש דיי הזוי וייסריז משוחח עם לינה, בשיחה שנראית יותר כמו סב שמשוחח עם נכדתו. בסיום הפרק וייסריז מזמן את ישיבת המלך ומודיע שהוא לא יתחתן עם לינה, אלא במקומה יישא מישהו אחרת (לא אחשוף למי כאן). המהלך הזה מפתיע את כולם, הלורד ואלריון יוצא במחאה ונראה שהקרע בינו לבין המלך הולך ומחמיר.
סיכום
הפרק השני של בית הדרקון, הינו פרק מאופק מאוד ביחס לרעש והצילצולים של פרק הבכורה. זהו פרק שהרבה יותר מתחבר למסורת של ״משחקי הכס״. הפרק לימד אותנו לא מעט על האופי של המלך וייסריז והנסיכה ראינירה. בנוסף העימותים מול הלורד ואלריון, והנסיך דיימון הסורר, מכינים את הקרקע לקונפליקט עתידי.
בפרק הזה נחשף בפינינו גם הפתיח, שאינו הופיע בפרק הבכורה. היה כייף לשמוע את המוזיקה המוכרת של משחקי הכס, אך הפתיח עצמו פחות הרשים אותי.
בשורה התחתונה, ״הנסיך הסורר״ היה פרק מעניין בעל קצב מספק וכמה סצנות מרהיבות.
הציון שלי: 8/10.