AVReviews

המכשף היא סדרת פנטזיה חדשה מבית נטפליקס. זהו עיבוד לסדרת ספרי Dark Fantasy פולניים. סדרת משחקי המחשב של המכשף הפכה את המותג לפופולרי ולטעמי רוב האנשים מחוץ לפולין מכירים את המותג משם.

דמותו של המכשף היא סוג של מוטנט, הוא שותה בקבוקוני רעל שמעניקים לו כוחות. המכשף נודד ממקום למקום ומתפרנס מצייד מפלצות.

הסדרה עוקבת אחרי שלוש דמויות ראשיות שגורלן קשור זה בזה. הדמות הראשית היא של גראלט, המכשף, שמגולם על ידי הנרי קאוויל (סופרמן בסרטי DC האחרונים). ינפר, היא בחורה עם פגמים פיזיים, שבני הכפר מתעללים בה, ואביה אינה רוצה אותה. כשקוסמת מגיעה לעיר ומציעה לאביה לרכוש אותה, אביה שמח להיפטר ממנה. ינפר עוברת לממסד של קוסמות, שם היא לומדת כיצד להפוך לקוסמת.

הדמות השלישית היא הנסיכה הצעירה, סירי (לא זאת מהאייפון). סירי היא נכדתה של מלכת סינטרה, הוריה מתו והמלכה היא כל מה שנשאר ממשפחתה. כבר בפרק הראשון אנו נחשפים לכך שנילפגארד (עיר או ממלכה מתחרה לסינטרה) צועדת לכיוון של סינטרה במטרה לכבוש אותה. המלכה מבקשת מסירי לברוח וללכת למצוא את גראלט כיוון ש”גורלם קשור זה בזה”.

כיצד נוצר הקשר בין שלוש הדמויות? את זה תצטרכו לגלות בעצמכם.

כפי שציינתי הסדרה מספרת סיפור של שלוש דמויות וברוב הפרקים אנחנו רואים את התקדמות הסיפור של כל דמות. הסדרה כמעט ואינה עוזרת לנו להבין באיזה נקודה בזמן כל סיפור נמצא, שתיים מהדמויות לא מזדקנות ולכן נראות אותו דבר למרות שהסיפור נמשך זמן רב. עוד דבר שמייחד את המבנה של הסדרה זה השילוב בין סיפורי צד לעלילה הראשית. העלילה הראשית היא המלחמה והדרך של הדמויות עד שהקשר ביניהן נגלה. בנוסף יש שילוב של עלילות צד, שבעיקר מספרות כיצד גראלט נלחם במפלצות כלשהן. שני הדברים הללו מייצרים תחושה של חוסר סדר וקושי בהבנת הסיפור שמועבר.

לעיתים בפרק שמרגיש כמו סיפור צד, נגלה פרט כלשהו, שיכול לתורם להבנת העלילה הראשית, אבל אין שום דגש על אותה נקודה וקל מאוד לפספס. ובכך ישנה בעיה נוספת, הסיפור הראשי בנוי על מניעים חלשים ודמויות לא ברורות. אין הסבר משכנע ללמה יש מלחמה, יש כמה רמזים שמספיק למצמץ ברגע הנכון בכדי לפספס אותם.

הקפיצות בזמן ובאזורים שבהם העלילה מתרחשת מבלבלים ומאוד קשה להבחין בין העיקר והתפל בסיפור.

עד כאן על המבנה הבעייתי.

הכותרות שראיתי בנוגע “למכשף” בפייסבוק, דיברו על “משחקי הכס לעניים” ואני רוצה להתייחס לכך. “המכשף” היא סדרת פנטזיה, וכנראה שבמשך עוד לא מעט שנים, כל סדרת פנטזיה נידונה להיות משוות ל”משחקי הכס”. יחד עם זאת להגיד את שתי הסדרות האלה באותו משפט, גם אם המשפט הוא “המכשף הוא לא משחקי הכס”, זה פשוט לא ראוי.

למרות עונת הסיום החלשה, “משחקי הכס” היא אחת הסדרות המושקעות בכל הזמנים. סדרה שהצליחה להחדיר את הפנטזיה לכל כך הרבה בתים ברחבי העולם. יש המון דברים טובים שאני יכול לומר על משחקי הכס למשל רמת המשחק, ההפקה והאפקטים.

בשלושת הפרמטרים האלו אין מה להשוות בין הסדרות. מאוד קשה לי עם המשחק של הנרי קאוויל, הוא לא משכנע אותי (לא כאן ולא בתור סופרמן). גם האפקטים בסדרה היו לא משכנעים, המפלצות והקסמים לרוב הרגישו מאוד זולים.

הבדל נוסף שמאוד בלט לי בין שתי הסדרות, שאני רוצה טיפה להרחיב עליו,  זה האקספוזיציה.

הפתיחה של “משחקי הכס” היא אחת המבריקות שנעשו לטעמי, זה מתחיל בסצנה עם ה-White Walkers, שחושף לנו את היסוד הפנטזי בסיפור. בהמשך יש את סצנה של נד סטארק עורף ראש למי שנטש את תפקידו, שמלמד אותנו המון על דמותו. אחר כך הזאבים שנמצאו וכל סטארק מקבל זאב, ומכירים לנו את ג’ון שלג וגרייג’וי שהם לא סטארק, אבל חיים איתם. כמובן שרגע השיא הוא הגעת המשלחת המלכותית לביקור. כל כך הרבה דמויות ואנחנו זוכים להכיר את כולם כבר על הפתיחה, שמניחה את הבסיס לסיפור בצורה שואפת לשלמות.

הסיבה שהתעכבתי על הנושא הזה, היא שקל מאוד לראות את הפער בין הסדרות על רקע איכות האקספוזיציה, הסדר הנפלא בהכרת הסיפור והנחת הבסיס לעלילה במשחקי הכס מול הבלגן והברדק של “המכשף”.

מעבר לשלוש הדמויות הראשיות, כל דמויות המשנה לא זכירות בעליל, למעט דמות אחת, יסקייר. לטעמי יסקייר, היא הדמות הטובה ביותר בסדרה. הוא זמר נודד (Bard), שמתחבר לגראלט על מנת שיהיה לו חומר לכתיבת שירים. דמותו של הזמר הנודד, היא קלאסיקה של ז’אנר הפנטזיה, שיש בו המון חיבורים לשירה ומוזיקה. דמותו של יסקייר הצחיקה אותי והיוותה נקודת אור מבחנתי בסדרה הזו.

אחרי כל זה, אני יכול להציג לכם את הבעיה האמיתית של הסדרה והיא שהסדרה פשוט לא מספיק מעניינת. לא העלילה הראשית, לא הדמויות וגם לא עלילות הצד, אף אספקט לא הצליח לעניין אותי.

אני חובב גדול של ז’אנר הפנטזיה, ראיתי את סרטי שר הטבעות (כולל גרסאות הבמאי) עשרות פעמים. כמובן שגם עקבתי באדיקות אחרי “משחקי הכס”. יחד עם זאת אני חושב שזהו הז’אנר עם אחוזי ההצלחה הנמוכים ביותר בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. כל כך הרבה מהיצירות בז’אנר נופלות לתהום הבינוניות, ו”המכשף” הוא דוגמה נוספת לכך.

הציון שלי: 5.5/10.

סקירה זו פורסמה גם באתר Dtown.