AVReviews

“המשחרר: מבצע אוולאנש” הינה מיני סדרת אנימציה למבוגרים בת ארבעה פרקים, המביאה את סיפורה של חטיבה 157 בצבא ארה”ב, בזמן מלחמת העולם השנייה. חטיבה, שהייתה מורכבת בעיקר מאינדיאנים ומקסיקנים. האם סדרת אנימציה, הדנה בנושא כל כך רגיש וראליסטי, יכולה להיות מוצלחת?

תקציר העלילה – המשחרר: מבצע אוולאנש

הסדרה מתמקדת בסיפורו של פלקיס ספארקס, מפקד חטיבה 157 של צבא ארה”ב בזמן מלחמת העולם השנייה. ספארקס והחטיבה שלו צברו לא פחות מ-500 ימים של קרבות אש. במהלך ארבעת פרקי הסדרה, אנחנו עוקבים אחרי החטיבה, מהקרבות הקשים באיטליה, דרך שחרור צרפת, כיבוש עיר גרמנית ועד לגילוי הזוועות במחנה דכאו.
במהלך הפרק הראשון, סיפורו של ספארקס מסופר באמצעות כמה פלאשבקים. הוא מונה לפקד על חטיבה של אסירים, המורכבת בעיקר ממקסיקנים, אינדיאנים, יחד עם תושבי טקסס ועוד. החטיבה הייתה כישלון והוא הוביל אותם להצטיינות, כפרס הם נשלחו להילחם בקרבות הקשים על אדמת איטליה. מפרק לפרק, ספארקס מתקדם בסולם הדרגות, ומתגלה כגיבור מלחמה, ודמות מפקד מופתית.

ויזואליות ייחודית

כמובן שהמאפיין המרכזי של הסדרה הוא העובדה שמדובר בסדרת אנימציה. ברור לי שזה משהו שעלול לגרום לרתיעה אצל אנשים, שיכולים לראות בכך משהו ילדותי. זו כבר סדרת האנימציה למבוגרים השנייה שיוצא לי לראות בנטפליקס, אחרי “דוגמת הדרקון“, ואני חושב שמדובר בז’אנר מעניין מאוד.
האנימציה ב-“המשחרר” נעשתה על ידי A&E Studios, בטכניקה שמשלבת שחקנים בלייב אקשן יחד עם גרפיקה ממוחשבת (המכונה CGI). התוצאה הוויזואלית, ייחודית, משכנעת ולא פחות ממרהיבה. תפיסת הפנים ושפת הגוף כל כך טובה, שבשלב מסוים זה מפסיק להרגיש כמו אנימציה, המשחק של השחקנים עובר את “הציור” ומרגיש כנה וריאליסטי. הסדרה היא חוויה וויזואלית מהמרשימות שיצא לי לראות בנטפליקס.

דמותו של פליקס ספארקס

סיפורו של פליקס ספארקס, מציג דמות מפקד יוצאת דופן. מפקד שדואג לחייליו מעל ומעבר. זה מתחיל בכך שהוא רואה בהם בני אדם ומאמין בהם, ממשיך בכך שהוא עושה הכל בשביל לשמור עליהם ומהווה דוגמה אישית. את ספארקס מגלם השחקן הבריטי-אמריקאי, בראדלי ג’יימס.
במשך הסדרה, ספארקס כותב מכתבים לאשתו, דרכם אנחנו מבינים את תחושותיו ולמדים על השקפתו. עם כל הזוועות שספארקס עובר במלחמה, הוא טוען שהיא שינתה אותו. אך למשך הסדרה כולה, הוא שומר על קור רוח מופתי, ובכל מצב דואג לאנשיו לפני הכל.

שאר הדמויות

עיקר הסדרה עוסקת בדמותו של פליקס, כל שאר הדמויות בסדרה, מרגישות משניות, אין יותר מידי רקע עליהן. בכל זאת, הסיטואציות שעימן הדמויות נאלצות להתמודד, הן מהדברים הקשים ביותר שידעה האנושות. כך שגם אם הכרנו את הדמות רק לפני 2 דקות, מה שהיא עוברת, מיד גורם לנו להזדהות עם הדמות ולהרגיש משהו כלפיה. למשל דמויות האב ובנו שנלחמים יחד, מספיק לדעת את העובדה הזו, וכבר כל פריים שלהם יחד מרגש. יחד עם זאת, בהחלט יש חוסר עומק בטיפול בדמויות המשנה הרבות בסדרה.

הצגה שוויונית

בתור סדרה אמריקאית, אני מאוד מכבד אותם על כך, שהם לא עשו דמוניזציה של החיילים הגרמניים. ישנן מספר סצנות שמראות, חיילים גרמניים בעלי כבוד, לדוגמה ההחלטה שלהם לא לירות בספארקס בזמן שהוא מפנה פצועים. בסוף, בשדה הקרב נלחמים אנשים, שאף אחד לא שאל את דעתם והאם הם רוצים את המלחמה הזו. כמובן שלא חסר סצנות של אכזריות, אבל רוב הסדרה עוסקת בחיילים הפשוטים יותר, ושם יש הרבה מקום להציג את הצד “האנושי” יותר של המלחמה.

המבנה הסיפורי של הסדרה

בין כל ארבעת הפרקים של הסדרה, יש קפיצת זמן. ספארקס הופך למפקד יותר ויותר בכיר, ודמויות חדשות מופיעות. התחושה היא של תיאור אפיזודות מהמלחמה ולא סיפור רציף. בכל אפיזודה יש המון עניין, ומצאתי את עצמי מרותק. אומנם היעדר הרצף העלילתי, הוא משהו דיי מקובל בסדרות מלחמה, כיוון שהן מתארות תקופה ארוכה לרוב, יחד עם זאת, רמת הקופצנות כאן, גרמה לבלבול קל וקושי לעקוב אחר הדמויות השונות.

סיכום

תקופת מלחמת העולם השנייה, היא תקופה שתהיה נושא לסרטים וסדרות, כנראה לנצח. זו תקופה חשוכה ומרתקת בתולדות האנושות ולכן מקור אינסופי של סיפורים מרגשים. “המשחרר: מבצע אוולאנש”, מעביר כמה מהסיפורים של המלחמה, קרבות גדולים, מחלקה של בני מיעוטים, שנלחמים לצד חבריהם, למרות שהם לא יכולים להיכנס לאותו הפאב יחד במדינתם, ומעל כולם, דמות המפקד המושלם. בסדרה כזו, כמובן שלא ניתן להתעלם מהפן הטכני, אנימציה יוצאת דופן בריאליזם שלה ובעלת אופי מיוחד במינו. גם הפסקול מרשים, ומלווה את הסדרה בצורה נהדרת. בצד השלילי, חוסר התעמקות בדמויות משנה וקופצנות מסוימת בין הסיפורים השונים, פגמו מעט בהנאה.
שורה תחתונה, אם אתם אוהבים תכנים על מלחמת העולם השנייה, אל תתנו לעובדה שזו סדרת אנימציה, למנוע ממכם לצפות ב”המשחרר: מבצע אוולאנש”.
הציון שלי: 7.5/10.