AVReviews

הפעם במסגרת “מועדון ההשלמות“, בו אני צופה בסרטים לא חדשים בפעם הראשונה, בחרתי לצפות בסרט “העוקץ הגדול” – King Of Thieves, מ-2018, דרמת פשע, מבוססת על סיפור אמיתי, בכיכובו של מייקל קיין.

תקציר העלילה

בריאן (מייקל קיין) הוא גנב ונוכל מבוגר, שהבטיח לאשתו החולה שהוא יפסיק להסתבך. לאחר מותה, הוא מרגיש עצוב ומשועמם להתעורר בבית ריק. כשמומחה אזעקות צעיר משיג מפתח לאחד המשרדים ברובע התכשיטים של לונדון, בריאן מחליט לגייס את חוברת הזקנים שלו לשוד מפואר במשך ימי הפסחא, בהם כל בתי העסק סגורים.

הסרט מחולק לארבעה חלקים. ישנה אקספוזיציה קצרה מאוד, בה מראים את הלוויה של לין, אשתו של בריאן. במהלך הלוויה אנחנו מכירים את דמויות השודדים הדיי פתטיות. החלק השני, הוא תכנון השוד, שכולל בעיקר הליכה בודדת של בריאן ובאזיל, מומחה האזעקות, ברובע התכשיטים, ספירת מצלמות הרחוב, והכניסה למשרד, שלבאזיל היה מפתח אליו. בריאן אוסף את החבורה הם מחליפים דברים קצרים, וזהו השוד מוכן. החלק השלישי הוא השוד עצמו ובחלק הרביעי, שהוא אולי החלק המשמעותי בסרט, המלחמה על חלוקת השלל.

בכל ארבעת החלקים של הסרט ישנה גישה פשטנית ומאוד לא ממצה. האקספוזיציה אמורה להכיר לנו את הדמויות ולהניח את הקרקע לעלילה, אך היא מלמדת אותנו מעט מידי על הדמויות ואינה מצליחה לייצר קשר ריגשי כלשהו. תכנון השוד, אמור היה להראות את הגאונות של בריאן, אבל גם החלק הזה מובא בצורה יבשה. כשחבורת הזקנים נפגשת לתכנון ובעת ביצוע השוד, אנחנו רואים את מערכת היחסים ביניהם, שכוללת הקנטות והתעסקות בזקנה ובעיות רפואיות, סכרת, בעיות שמיעה, שלפוחית חלשה ועוד. הקטעים האלה מככבים בטריילר, ואני ניגשתי לסרט הזה בציפייה לראות הרבה יותר מהקטעים האלה. יש לי איזה חיבה לא מובנת לסרטי קומדיה על זקנים, אך לצערי כאן זהו מקרה נוסף, בו הטריילר כולל את כל הבדיחות של הסרט.

החלק הרביעי, הוא כנראה החלק שבו הבימאי, ג’יימס מארש (“התיאוריה של הכל”), באמת רצה להתעסק. מלחמת האגו הטיפשית בין הזקנים האלה, שרמת הטסטוסטרון שלהם לא קטנה עם השנים. זה נורא משעשע לראות אותם מנסים להיות קשוחים בזמן שהם כל כך שבריריים למרות השוד האדיר שהם ביצעו, הם מרגישים כמו עברייני צעצוע חובבנים. הבעיה הגדולה בחלק הרביעי הם השוטרים, יחידת המשטרה שחוקרת את המקרה, הם חבורה של דמויות שטוחות, בלי שמות, כמעט בלי טקסט. המעקב והחקירה מוצגים בפשטנות מוגזמת. זה מייצר תחושה שגם בנושא הזה הבימאי לא רצה להתעסק, אבל היה חייב מכיוון שזה חלק מהסיפור.

עם כל העיסוק הפשטני הזה בחלקי הסרט או הסיפור השונים, מארש מצא לנכון גם לנצל את העובדה שהקאסט שלו מורכב משחקנים וותיקים ששיחקו בהרבה סרטי פשע שונים במהלך השנים. לאורך הסרט, מארש שילב הבזקים של סצנות מסרטים ישנים בהם הקאסט שיחק, לא ברור אם הוא עשה זאת כניסיון להראות את העבר של הדמויות, או כמחווה לאותם השחקנים, אבל עבורי זה לא עבד בכל מקרה ורק הוסיף לתחושת הבלבול וחוסר המיקוד של הסרט.

כדי לסיים בנימה אופטימית, אהבתי את רמת המשחק בסרט. אם כי פחות נהניתי ממייקל קיין, אלא יותר מג’ים ברודבנט (שמוכר לי בעיקר מסרטי הארי פוטר), שמגלם את טרי, החשדן וחמום המוח. גם ריי וינסטון, שמגלם את דני ג’ונס, הזקן הצעיר בחבורה, שעדיין בטוח שהוא מאצ’ו, עושה עבודה מעולה. בנוסף, הקאסט המשלים של דמויות הזקנים, הלא כל כך יוצלחים האלה, שאיכשהו הצליחו לבצע את השוד הגדול, רק שלא הספיק להם מספיק שכל לחלק של אחרי, בהחלט חביבים ומשעשעים.

לסיכום, “העוקץ הגדול” מבוסס על סיפור אמיתי, ויש לו פוטנציאל להיות סיפור מרתק. לצערי הבימוי והעריכה של הסרט שומרים על קו פשטני ובוחרים פעם אחר פעם, להציג את האירועים וההתרחשות בצורה דלה ולא מעניינת. גם איכות המשחק הטובה, ורגעי השעשוע הבודדים, שתמיד מלווים סרטים העוסקים בזקנה, אינם מצליחים להציל את הסרט הזה מבינוניות.
הציון שלי: 5/10.