AVReviews

טוני נולד מחדש, היא דרמה קומית בריטית מבית היוצר של נטפליקס, שכבר חודשה לעונה נוספת (ב-2020). מדובר בסדרה קצרה מאוד של 6 פרקים בני חצי שעה, כלומר עונה שלמה באורך סרט אחד של “הנוקמים”. אז הכינו את חוש ההומור הבריטי שלכם.

אשתו של טוני מתה מסרטן (ככה מתחילים קומדיה בבריטניה). טוני שמגולם על ידי ריקי ג’רוויס, שבור, מדוכא, אובדני ומאוד כועס על כל העולם. הדבר היחיד שמונע ממנו התאבדות זו הכלבה שלו (“אם היית יודעת לפתוח קופסא בעצמך, כבר לא הייתי פה”). טוני מרגיש שאין לו יותר מה להפסיד והוא מחליט לעשות רק מה שהוא רוצה בחיים שלו, לומר את כל מה שיש לו לכל אחד. הוא קורא לזה “כוח העל” שלו, לעשות מה שבא לו ואם מקסימום זה לא ילך אז הוא תמיד יכול להתאבד.

 טוני עובד כעיתונאי במקומון חינמי, שכתבות בסגנון כתם רטיבות על הקיר, שמזכיר כוכב קולנוע כלשהו מגיעות לעמוד הראשי שלו. המנהל שלו (וכנראה הבעלים של העיתון) הוא אחיה של אשתו שנפטרה, שמאוד מנסה לעזור לטוני לצאת מזה.

שאר הדמויות בעיתון כוללות צלם חובב אוכל (זלילת אוכל יותר נכון), אחראית פרסום ריקנית במיוחד, ועובדת חדשה ממוצא הודי שמקווה שהעבודה במקומון הזה יזניק את קריירת העיתונאות שלה.

מידי יום טוני מקפיד לבקר את אביו חולה האלצהיימרדמנציה בבית אבות, את אביו מגלם דיוויד בראדלי (הרי הוא ולדר פריי ממשחקי הכס, או אם אתם מעדיפים ארגוס פלינץ’ – השרת חובב החתולים מהארי פוטר).

נוסף על כך, טוני נפגש עם פסיכולוג שמנסה לעזור לו להתגבר על הדיכאון שלו. בטוויסט מאוד מעניין הפסיכולוג הוא, איך לומר, אידיוט נפוח. את הפסיכולוג מגלם פול קיי (גם הוא ממשחקי הכס – שם הוא גילם את ת’ורוס הכומר השיכור של אל האור).

במהלך ה”מסע” של טוני, לנסות למצוא שוב את הטעם בחייו הוא נפגש עם עוד מספר דמויות צבעוניות: מכור לסמים שעובד בחלוקת המקומון, זונה עם לב זהב (שמתעקשת שיקראו לה “עובדת בשירותי מין”), האחות שמטפלת באביו בבית האבות ואלמנה מבוגרת שמגיעה כל יום לקבר של בעלה על מנת לשוחח עמו.

ריקי ג’רוויס, שהוא גם היוצר של הסדרה, מגלם מצורה נפלאה את טוני. זה אומנם הסיפור של טוני, אבל כל דמויות המשנה של הסדרה מוסיפות המון לסיפור, כל אחת בדרכה. האיזון והעדינות של הסדרה הזו הם לא פחות ממופלאים בעיניי. שתי המילים הללו הן כנראה מילות הקסם של טלוויזיה בריטית מוצלחת. זה מתבטא בחלוקת זמן המסך של הדמויות, באורך של הפרקים ואולי מעל לכל בשילוב בין קומדיה לרגש.

ההומור כאן הוא מאוד מאופק, אין הרבה פרצי צחוק, אבל תחושת השעשוע תמיד באוויר. מבחינת הרגש, הסדרה בהחלט נגעה בי, וגם בעניין הרגש, זה עדין ומקסים ולא עובר את הגבול ונהייה טרחני.

הפרק האחרון בסדרה הוא אולי טיפה קיטצ’י, אבל בגלל הבנייה הרגישה בכל שאר הפרקים, גם הסיום עבד לי.

לסיכום לטעמי מדובר בסדרת טלוויזיה משובחת, היא מצחיקה ומרגשת מאוד, רמת המשחק מעולה והכתיבה יוצאת מהכלל. כל הדמויות שטוני פוגש לאורך הדרך הן קסומות כל אחת בדרכה והכל מועבר בצורה אנושית מאוד.

הציון שלי: 8.5/10

לאורך כל הצפייה ב”טוני נולד מחדש”, לא יכולתי שלא להרגיש קווי דמיון רבים לשיטת קומינסקי המעולה (סקירה שלי לשיטת קומינסקי). אתייחס לכך בקצרה:

הדמיון הוא כמובן בגלל דמותו של נורמן (אלן ארקין) משיטת קומינסקי. כמו טוני, גם נורמן מאבד את אשתו, שהייתה כל עולמו, לסרטן. נורמן הופך להיות סרקסטי ונרגן במיוחד, הוא גם נהייה אובדני כמו טוני. נורמן מנהל שיחות עם אשתו לאחר מותה בהן הוא ממש רואה אותה, טוני כל הזמן צופה בסרטוני וידאו של אשתו, כולל הסרטון שהיא השאירה לו לפני מותה. קו דמיון נוסף בין הסדרות הוא הופעת הדמנציה בשתיהן, בשיטת קומינסקי, נורמן מתחיל לפתח דמנציה, ואילו כאן אביו של טוני חולה בדמנציה.

נורמן הוא הרבה יותר מבוגר מטוני והוא דמות משנית יותר בסדרה (סטנלי – מייקל דאגלס הוא הדמות הראשית, למרות שנורמן יותר מעניין ממנו לטעמי), אבל הסיפור של שתי הדמויות מאוד דומה בעיניי.

בשתי הסדרות ההתמודדות הגברית עם אובדן האישה בטרם עת, היא מוטיב מרכזי. מעבר לכך, היה לי מאוד מעניין להסתכל

על ההבדלים בין שתי הסדרות. שיטת קומינסקי מתרחשת בהוליווד, נורמן הוא סוכן שחקנים עשיר ומצליח. לעומתו, טוני הוא עיתונאי במקומון חינמי בעיירה קטנה שכוחת אל באנגליה. בשיטת קומינסקי, יש הופעות אורח של סלבריטאים, ההומור מהוקצע ולעיתים קולני מעט. לעומת זאת בטוני נולד מחדש, הדמויות הן משולי החברה והדגש הוא על עידון ורגש.

איפה שהוא ההבדלים בין שתי הסדרות המצוינות האלה, דיי מייצגים את ההבדלים בין הטלוויזיה האמריקאית והבריטית, כל אחת עם היתרונות והחסרונות שלה.

כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown.