AVReviews

“כדורסל או כלום” היא סדרה דוקומנטרית קצרה מבית נטפליקס, 6 פרקים באורך של כחצי שעה כל אחד. הסדרה עוקבת אחרי קבוצת כדורסל תיכונים של תיכון צ’ינלי בארה”ב. צ’ינלי היא שמורה ענקית במדינת אריזונה שמתגוררים בה Native Americans בני הנאוואחו. תנאי המחייה שלהם מזכירים לי עיירות פיתוח בארץ, אין שום מקום בילוי לנוער, לא קולנוע, לא מועדונים, כמו שהכותרת אומרת, כדורסל או כלום. להרבה מתושבי המקום אין חשמל או מים זורמים, רבים גרים בקרוואנים למיניהם. ההבדל מול עיירות הפיתוח בארץ זה כמובן המרחבים, מדברים אינסופיים ממש.

הסדרה עוקבת אחרי כוכבי הקבוצה, והמאמן הוותיק והמנוסה, מנדוזה. סגנון המשחק של הקבוצה נקרא “רזבול”, זהו סגנון משחק מהיר המתבסס על התקפות מהירות. מנדוזה מנסה להנחיל שיטת משחק הרבה יותר מסודרת ולהתמקד בצד ההגנתי של המשחק.

כדורסל הוא לגמרי הספורט המועדף עלי, למרות שבשנים האחרונות יוצא לי לראות פחות ופחות, עד שבשנה האחרונה מלבד כמה משחקים בסדרת גמר ה-NBA, כמעט לא ראיתי אף משחק. למרות זאת, תמיד אוהב את המשחק ואעריך את הדרמה שבו. אז מבחינת הכדורסל, היה מאוד מעניין לראות כיצד נראית ליגת התיכונים בארה”ב, את היחסים בין המאמן לשחקנים, את האימונים והשיחות לפני ואחרי המשחקים (וכמובן פסקי הזמן במהלך).

למרות שהעיסוק המרכזי של הסדרה הוא בכדורסל, יש המון דברים מעניינים מסביב. ארח החיים במקום, הסיפורים של בני המשפחה של השחקנים. הגישה לחיים של בעלי התפקידים השונים בתיכון, התרבות, ההיסטוריה והגאווה של בני הנאוואחו.

מדובר באנשים מאוד צנועים, רוב הצעירים רוצים לצאת לקולג’ ולעשות תואר על מנת שתהיי להם אפשרות לעזור למשפחה. הרבה מהמשפחות הרוסות, או גירושין או מוות של האב. יש בעיה קשה של אלכוהוליזם וסמים בקרב הקהילה וכדורסל הוא אחד המפלטים הבודדים שלהם.

רמת הבגרות והרצינות של הילדים האלה, המודעות שלהם לאחראיות הכבדה על כתפיהם כלפי המשפחה שלהם, מעוררת כבוד בעיני.

נושא נוסף, שהיה עבורי מרתק לראות, היה הגישה המקצוענית לספורט. למרות שמדובר במקום עני, אולם הכדורסל מקצועי לחלוטין, הילדים מתאמנים בכל יום ויש להם ציוד ואוטובוס משלהם. השחקנים מחויבים גם לממוצע ציונים מינימלי, אחרת הם לא יכולים לשחק. הגישה הזו לספורט היא משהו שכל כך חסר בארץ, ההבנה שזה מה שמצמיח אופי, מנחיל ערכים (לא רק צבא) ושומר על בני הנוער מלהסתובב ברחובות. זה לא יכול לעבוד עם מתקנים רעועים, מאמנים חובבנים ותוכניות אימון של פעמיים בשבוע.

בסוף הסדרה שלושה מהשחקנים מסיימים את התיכון ומקבלים תוצאות מטופסי הקבלה של הקולג’ים בקטע שבאמת ריגש אותי.

לסיכום, מדובר בסדרה שמעבר לסיפור הספורטיבי, נותנת הצצה לחצר האחורית של ארה”ב ולאומה שלא זוכה להרבה התייחסות.