״נקמה מרה״ הוא מערבון חדש ומושקע מבית נטפליקס, בבימוי של ג׳יימס סמואל (Jeymes Samuel). עם קאסט שהוא כולו שחקנים אפרו-אמריקאיים, אין ספק שהסרט הזה שונה מאוד מהמערבונים הקלאסיים, אך האם מדובר בסרט שיכול להעיר מחדש את הז׳אנר?
תקציר העלילה – נקמה מרה
הסרט נפתח בסצנה בה פורע החוק האכזרי, רופוס באק (אידריס אלבה) מגיע לבית משפחה ויורה ורוצח את האם והאב המבוגר, לעיני בנם. את הבן הוא מצלק. הסרט קופץ קדימה בזמן ואותו הבן המצולק הוא כעת נאט לאב (ג׳ונתן מייג׳ורס, ״ארץ לאבקראפט״), פורע חוק בעצמו שיוצא למסע נקמה בכל מי שפגע בו.
לאחר שנודע לנאט לאב, שרופוס באק עומד להימלט מהכלא בו הוא הוחזק, הוא יוצא להשלים את מסע הנקמה שלו ולהרוג את רופוס.
נאט אינו לבדו במסע, יחד איתו נמצאת חבורה צבעונית שכוללת את אהובתו מרי פילדס (זאזי בייטס) בעלת בר מצליחה, המרשל הוותיק, באס ריבס (דלריו לינדו, ״הזהב של נורמן״), הצלף ביל פריקט (אדי גאטגי), ג׳ים באקוורת׳ (RJ Cyler), הצעיר היהיר, שבטוח שהוא השולף הכי מהיר והשומר במועדון של מרי, קאפי (דניאל דדויילר), שברור לכולם שהוא זה בעצם היא.
מהצד השני גם רופוס באק אינו לבדו ויש לו חבורה מגוונת משל עצמו, בראש החבורה נמצאים טרודי סמית׳ (רגינה קינג ״השומרים״), הקרה והקשוחה ופורע החוק ה-cool והעוקצני, צ׳רוקי ביל (לאקיף סטאנפילד). שתי החבורות מגיעות לעיירת רדווד, שם יערך העימות הגורלי.
הוויזואליות והסטייל
כבר מהפריים הראשון לסרט יש תחושה קולנועית ומושקעת, הצילום של התנועות של רופוס כשהוא נכנס לבית, מבלי להראות את פנוי, כשהמצלמה עוקבת אחריו מאחורי כתפו. זה מעניק תחושה מאיימת ומגדילה את דמותו (לא שחסר גודל לאידריס אלבה). הסרט פשוט נוטף סטייל קולנועי לכל אורכו. זה מתבטא בכיתובים שמלווים באפקטים, בקליפ פתיח מושקע, שמשדר מיד, שזה הולך להיות סרט מהנה ובאינספור שוטים נפלאים. אחד מאותם השוטים שאהבתי במיוחד הוא כאשר צ׳רוקי ביל וג׳ים באקוורת׳ נעמדים אחד מול השני, לשיחה קצרה לפני הדו-קרב, והשוט מראה את הצללים הענקיים שלהם בזמן שהם מדברים.
הצילום ואיכות התמונה של הסרט הם לא פחות ממרהיבים וההשקעה הוויזואלית ניכרת ביותר. למעשה מדובר בקלות באחד הסרטים היפים ביותר שיצא לי לראות השנה.
מעבר לסטייל הוויזואלי של הסרט יש עוד כמה מאפיינים בולטים של הסגנון המיוחד שלו. מאפיין אחד הוא המוזיקה הנהדרת, שמלווה את הסרט לכל אורכו ובחלק מהפעמים מדובר גם בקטעי שירה בסרט עצמו ולא רק פסקול מלווה. השירים הם חגיגה של מוזיקה שחורה מכל הזמנים, משירי עבדים עד להיפ הופ מודרני. גם מאפיין הסטייל השני קשור לשילוב בין רטרו למודרני, למרות שמדובר בסרט על תקופת המערב הפרוע, הדרך שבה הדמויות מדברות, כולל השפה ושפת הגוף, היא מודרנית לחלוטין וזה מעניק מעין ניגוד משעשע וכיפי.
זהו אחד הסרטים הראשונים כבמאי של ג׳יימס סמואל. ג׳יימס הוא תסריטאי, במאי, זמר-כותב ומפיק מוזיקלי. אין ספק שהסרט הזה הוא הבייבי שלו וזה פרויקט טוטאלי ומרשים. ג׳יימס ביים, כתב את התסריט יחד עם בועז יאקין, בנוסף ג׳יימס אחראי למוזיקה בסרט.
העריכה
אורך הסרט הוא 2:10 ש׳, לכל אורכו הסרט מרגיש בתנועה, פה ושם יש עצירות לדיאלוגים, אבל עיקר הסרט עוקב אחר המסע של נאט לאב וחבורתו לרדווד לעימות עם רופוס. מהצד השני יש את השחרור של רופוס על ידי החבורה שלו וההשתלטות שלהם על רדווד. שני שליש מהסרט הם הבנייה לעימות בין שתי החבורות.העימות הוא ארוך וכולל כמה שלבים.
הסרט מוצא דרכים שונות להיות מהנה לכל אורכו. הדיאלוגים תמיד מתובלים בסרקזם, כאשר הדמות המצטיינת בזה היא כנראה זו של צ׳רוקי ביל. יש לא מעט אקשן, וכתיבת הדמויות מאופיינת בהרבה ״קלילות״ והנאה. כאשר ללא ספק שתי הדמויות הרציניות ביותר הן רופוס וטרודי.
האקשן בסרט הוא קצבי, מהוקצע ומהנה במיוחד. קטעי האקשן מלווים במוזיקה נהדרת, כוללים בורטליות וגם פה ושם הומור. האקשן ממש לא ריאליסטי, אלא מחווה לאקשן הקלאסי של מערבונים מבחינת ההיגיון, אבל בביצוע מודרני ומושקע.
הקאסט
הקאסט של הסרט מפוצץ בכישרון וכולל שחקנים צעירים (כמו זאזי בייטס או RJ Cyler), שחקנים בשיאם (אידריס אלבה ורגינה קינג) וגם שחקנים וותיקים כמו דלריו לינדו. איכות המשחק בסרט בהתייחס לכך שמדובר בסרט שכולל המון תחושה של קלילות והנאה, היא יוצאת מן הכלל.
ג׳ונתן מייג׳ורס המגלם את נאט לאב, הוא השחקן הראשי בסרט והמסע שלו הוא קו העלילה הראשי. את ג׳ונתן הכרתי לראשונה בסדרה המרתקת ״ארץ לאבקראפט״, זהו שחקן בעל בייבי פייס וחיוך כובש, גם דמותו של נאט לאב היא מלאה בקסם אישי.
סלחו לי על המשחק מילים, אבל לא משנה לאן ״יורים״, הקאסט כולו פשוט עושה עבודה נהדרת. אידריס אלבה בדמות פורע החוק הרציני וקר הרוח, המסוגל למעשי אלימות אכזריים מבלי למצמץ, אך בפנים הוא מלא כאב. תצוגת המשחק של אידריס היא מופלאה, אהבתי במיוחד את ההשקעה שלו בקטעים שלא רואים את פניו, אפשר לזהות אותו רק לפי ההליכה שלו.
מוטיב הנקמה כמוטיב מרכזי בסרט
״נקמה מרה״ דן, איך לא, בקונספט של נקמה כמניע לפעולה. קו העלילה הראשי הוא הרצון של נאט לאב לנקום ברופוס באק, אך זו ממש לא הנקמה היחידה בסרט. כשטרודי לוקחת את מרי בשבי, היא מספרת לה על סיפור הנקמה שלה בילדה שפצעה את אחותה. כשרופוס בורח מהכלא ומגיע לרדווד הוא נוקם במי שהלשין עליו וגרם למעצר שלו, ודוגמאות נוספות רבות כאלה במהלך הסרט.
לרוב המניע של הנקמה נחשב למניע פשטני עבור סיפורי וסרטי מתח ופעולה, אך כאן לטעמי הצליחו להראות רבדים שונים של מושג הנקמה ולצקת עומק ברעיון הזה.
מתחת לפני השטח – האפליה המתקנת של קולנוע אפרו-אמריקאי
״נקמה מרה״ הוא מערבון שכל הקאסט שלו הם שחקנים אפרו-אמריקאיים. פה ושם יש כמה דמויות של לבנים, שלרוב מוצגות כדמויות חלשות ולא ברמה של פורעי החוק האפרו-אמריקאיים. הדמויות הלבנות נהרגות לרוב. כמובן שאין שום בעיה בסיפור שמתמקד בדמויות אפרו-אמריקאיות, אבל הטוטאליות כאן מרגישה לי מעט מלאכותית מידי. אני חושב שהסרט הזה מצטרף למספר יצירות מהשנים האחרונות אשר באות ״לחגוג״ את כוחם של האפרו-אמריקאיים, מה שמייצר אצלי תחושה של לגיטמציה מסויימת בטלוויזיה האמריקאית לאלימות כלפי לבנים והצגה מגמתית, כסוג של אפליה מתקנת.
הסדרה ״ארץ לאבקראפט״ היא הדוגמה הקיצונית ביותר לכך, לא יכולתי שלא להרגיש שההצגה בה של הלבנים והאלימות הקיצונית היא סוג של פירוק זעם ורצון לנקום מצד היוצרים. ב״נקמה מרה״ הלבנים הם משניים לחלוטין, כפי שציינתי הם כן מוצגים בצורה מגוכחת וחלשה לעומת האפרו-אמריקאיים, אך אין כאן בוטות כמו ב״ארץ לאבקראפט״. יחד עם העובדה שכל הסרט כולל אך ורק דמויות אפרו-אמריקאיות בז׳אנר שנשלט בידי לבנים, ובתקופה שבה יחסי הכוחות היו אחרים, משאירה טעם מעט מלאכותי ומוזר בפה.
אבן הבוחן של דברים מהסוג הזה מבחנתי היא תמיד לחשוב על כיצד היה נתפס סיפור הפוך. אז במקרה של ״ארץ לאבקראפט״, אם היינו הופכים את הדמויות השחורות והלבנות, קשה לי מאוד להאמין שזה היה עובר צנזורה כלשהי או מתקבל בעין יפה. לעומת זאת כאן, הפיכת הסיפור כנראה שהייתה פחות בעייתית ועדיין זה כן מעלה את השאלה, האם היפוך כזה היה מתקבל בימינו.
סיכום
״נקמה מרה״ הוא כנראה הסרט המרשים ביותר וויזואלית שראיתי השנה. הצילום הקולנועי כולל איכות התמונה והעיצוב המוקפד של כל פריים ופריים פשוט מרתקים. הצילום מלווה בפס קול נפלא ומשוקע ועריכה נהדרת. השעתיים ועשרה של הסרט לרגע לא הרגישו כבדים או משעממים. עיצוב וכתיבת הדמויות, שמבוססות באופן חופשי על דמויות היסטוריות אמיתיות, היה מוצלח ביותר. איכות המשחק משובחת, האקשן מהנה ביותר ולסיום הסרט מתובל עם מעט סרקזם והומור.
כל זה מתרגם יחד לאחד הסרטים הטובים ביותר של השנה מבחנתי ולהפתעה אמיתית.
הציון שלי: 9/10