AVReviews

הפעם צפינו בבכורה של המותחן החדש של בריאן גודמן בכיכובם של ג׳רארד באטלר וג׳יימי אלכסנדר, ״נראתה לאחרונה בחיים״. אז האם כדאי לכם להשקיע שעה וחצי מחייכם בסרט?

תקציר העלילה – נראתה לאחרונה בחיים

וויל (באטלר) וליסה (אלכסנדר) הם בעל ואישה הנוסעים ברכב בדרך להוריה של ליסה. הנישואים שלהם נכנסו לתקופה קשה וליסה ביקשה קצת הפסקה.

בדרך הם עוצרים בתחנת דלק ובזמן שוויל מתדלק, ליסה נכנסת לחנות לקנות בקבוק מים. כשוויל מסיים את התדלוק, ליסה לא חזרה. הוא מתחיל לחפש אחריה בתחנה, והיא לא שם, מתקשר אליה והיא לא עונה. מד הלחץ מתחיל לעלות ו-וויל מבין שמשהו קרה. הוא מתקשר למשטרה, שם עונה לו הבלש פטרסון (ראסל הורנסבי). הבלש מתחיל לחקור את המקרה ומבקש מוויל לחכות בתחנת הדלק.

ככל שהחקירה של פטרסון מתקדמת, וויל מאבד אמון בעבודת המשטרה, במיוחד כשהם מתשאלים אותו כמעט בתור חשוד. וויל מבין שמדובר כאן במרוץ נגד הזמן ומחליט לקחת את החקירה לידיים.

האם וויל יצליח להגיע לליסה בזמן?

השורה התחתונה

״נראתה לאחרונה בחיים״ מתחיל כסרט מתח בינוני ומתפתח לסרט פעולה חלש ביותר. חוסר האמינות בסרט הזה בולטת במיוחד, בין אם זה הדמויות, קטעי הפעולה או רמת המשחק. כשעל כל זאת מתווסף שימוש יתר במצלמת כתף, אין לי דרך יפה לומר זאת, ״נראתה לאחרונה בחיים״ הוא אחד הסרטים החלשים שראיתי השנה.

צילום ואיכות תמונה

אני רוצה להתחיל את ההתייחסות שלי לצילום ואיכות התמונה בסרט. לכל אורך הסרט התמונה הייתה לא מפוקסת מספיק, בנוסף הקונטרסטיות הייתה חלשה, מה שהוביל לתמונה ״חלבית״. דבר נוסף שלא תרם לחוויה היה השימוש הנרחב במצלמת כתף בסרט. שימוש בצילום כזה אמור לגרום לצופה להרגיש את מה שהגיבור חווה. וויל הוא מבולבל עד כדי פאניקה, והתחושה הזו אכן מועברת לצופה יחד עם סחרחורת ותחושה של חוסר נעימות. אני מבין את הרצון של הבמאי לייצר תחושת הזדהות, אך מעולם לא חיבבתי את סגנון הצילום הזה, זו חוויית צפייה מטרידה ולא נעימה, ברמה שלפעמים הייתי צריך להוריד את העיניים מהמסך בגלל תחושת סחרחורת קלה.

צפיתי בסרט במתחם ״הוט סינימה״ במרינה באשקלון. אני פחות מכיר את האולם שהייתי בו, ולכן קשה לי לשפוט מהו אחוז ״האשמה״ של המקרן באולם בבעיות הפוקוס והקונטרסט, כך שאני יכול רק להניח שזה שילוב של כיוון המקרן, יחד עם בחירת הצילום.

המותחן

את הטריילר לסרט הזה ראיתי כשצפיתי בסרט ״האדם הגרוע בעולם״, הוא הצליח לעורר בי מתח ולכן זו הסיבה שבחרנו ללכת לצפות בו. החלק הראשון של הסרט פונה לתחושת הפחד והבהלה הבסיסית ביותר של האדם. רגע אחד השותפה שלך לחיים כאן ורגע אחר היא נעלמת ואתה לא מבין מה קרה. בפתאומיות כזו, אתה עלול לאבד את היקר לך מכל. המתח והלחץ שוויל נכנס אליו מועבר לצופה והמחשבות על מה בעצם קרה רצות בראש.

הסרט לא מבזבז הרבה זמן, הוא כולל אקספוזיציה קצרה, בה אנחנו מבינים שהזוג נמצא ברגע משבר ומיד צוללים למתח. כשוויל מתחיל להרגיש שהמשטרה מבזבזת זמן, ושמשהו כאן לא כשורה, הוא מתחיל לקחת את החקירה על עצמו ואינו בוחל באף אמצעי, כאן מתחיל החלק השני של הסרט.

הפעולה

החלק השני של הסרט שייך יותר לז׳אנר הפעולה. אין כאן קרבות ענק, אבל יש כאן אדם שמבין שאין לו זמן והוא מתחיל להפעיל אלימות בשביל לקדם את החקירה.

בשלב הזה נכנסות דמויות דיי הזויות, שלוקחות את הסרט לכיוון שונה, עד כדי עולם אחר לגמרי. בעוד החלק הראשון של הסרט מתרחש בעולם תרבותי, עיירה שמרגישה כמו פרבר שקט, בחלק השני אנחנו ביערות, קארוונים וטיפוסים סטייל ״אוזרק״. הקפיצה בין שני העולמות ושני הז׳אנרים, הרגישה לי קופצנית וקיצונית.

רמת העיניין מבחינתי צנחה פלאים בחלק השני. בחלק זה הרגשתי שאני צופה בסרט אקשן דיי זול של שנות ה-80 או ה-90. מהסרטים האלה בהם הכדורים אף פעם לא נגמרים, אין שום אמינות, הדמויות מוגזמות ותמיד יש איזה בריון שירירי שיש לו שתי מילים לומר.

מה לגבי הכתיבה, העומק והמשחק?

אז מה היה לנו פה? זוג שאנחנו למדים עליהם דרך כמה פלאשבקים והחקירה של וויל בידי הבלש פיטרסון. וויל הוא יזם נדל״ן, ליסה נוטה לדכאונות ו״יש בתוכה חושך״ (זה משפט שאשכרה נאמר בסרט). אפילו לא טרחו כאן להמציא איזה עבר צבאי מרשים לוויל, כמו שהיו עושים בסרטי האקשן של שנות ה-80 וה-90, מכיוון שעבר כזה היה מסביר הכל ונותן לגיטמציה לאקשן חסר הגיון בעליל.

רק בשביל להדגיש, אני לא נגד סרטי הפעולה הישנים הללו, להפך אני חובב שלהם, הם נוסטלגיים עבורי. יחד עם זאת, אי אפשר לעשות את אותם הדברים כיום, זה פשוט לא עובר מסך.

כתיבת הדמויות והעלילה כאן לא בדיוק הרשימו אותי. הדיאלוגים ואיפיון דמויות המשנה הוא עוד פחות טוב. הדמויות סטריאוטיפיות לחלוטין. נתחיל בהורים של ליסה, אבא של ליסה רב עם וויל, ללא שום היגיון רק בשביל להראות את חוסר הכבוד ביניהם, זה היה כל כך לא טבעי, שהיה עדיף לו היה קריין שאומר לנו, ״אבא של ליסה לא מכבד את וויל״, זה היה טבעי באותה מידה בערך. כל הדמויות המפוקפקות שמופיעות בחלק השני, הם מה שמכונה white trash, גרים ביערות בתוך קרוואנים, עוסקים בכל מה שלא חוקי וכל אחד מהם נושא נשק.

אני מחבב את המשחק של ג׳רארד באטלר והוא עושה עבודה סבירה גם כאן, בטח ביחס לכל האחרים. את ג׳יימי אלכסנדר אני מכיר מהסדרה ״בליינדספוט״, שצפיתי בכמה פרקים שלה עד שוויתרתי, אני לא מצליח להשתכנע מהמשחק שלה בשתי הדוגמאות הללו.

האם יש כאן מסר?

מעבר למותחן סביר ופעולה חלשה להחריד, האם הסרט בא להגיד לנו משהו? יש כאן תמונה מגמתית מאוד של הפושעים הזוטרים והיותר בכירים של עיירות השוליים בארה״ב, הם שוכנים במרחק יריקה מאזורי משפחות שקטים והפער בין שני העולמות מרגיש קיצוני ולא הגיוני כמעט.

העלילה סובבת סביב אדם שלוקח את החוק לידיים, קצת בסגנון של סרטי ״משאלת מוות״. הסרטים האלה היו סרטי מחאה נגד אוזלת ידה של המשטרה, בעוד כאן הרגשתי שהבלש בסך הכל עושה עבודה לא רעה ודווקא וויל לא מספיק נותן לו הזדמנות, כולל חוסר שיתוף של הבלש בפרטים חשובים לחקירה. אז אולי הסרט בעצם אומר שכן צריך לתת הזדמנות למשטרה? מסר לא ברור ומבלבל.

גם בסיום של הסרט (אותו לא אספלייר) ישנה פעולה מאוד בעייתית מצד הבלש פיטרסון, ששוב שולחת מסרים מבלבלים ולא ברורים של יוצר הסרט כלפי המשטרה והשמירה על החוק.

אז בין כל המסרים המבלבלים האלה, אם יש דבר אחד שהסרט הזה בא ללמד אותנו הוא ״אם אתם יוצאים לנסיעה ארוכה, תוודאו שאתם מתדלקים לפני״, שזהו בהחלט מסר ראוי וחשוב, לא כך?

סיכום

״נראתה לאחרונה בחיים״ מתחיל כסרט מתח בינוני ומתפתח לסרט פעולה חלש ביותר. חוסר האמינות בסרט הזה בולטת במיוחד, בין אם זה הדמויות, קטעי הפעולה או רמת המשחק. ההבטחה המסוימת של הפתיחה המותחת מתופגגת לכדי ערבוב, שלא לומר קשקוש, לא ברור של ז׳אנרים. כשעל כל זאת מתווסף שימוש יתר במצלמת כתף, אין לי דרך יפה לומר זאת, ״נראתה לאחרונה בחיים״ הוא אחד הסרטים החלשים שראיתי השנה.

עצה שלי, תחסכו לכם שעה וחצי מהחיים.
הציון שלי: 4.5/10.