AVReviews

 

מאז החלק השני בסדרה “שליחות קטלנית: יום הדין”, שהיה לאחד מסרטי המדע בדיוני הטובים בכל הזמנים, הסדרה נמצאת בירידה תלולה. הסרטים מאז יום הדין, היו בינוניים להחריד וסבלו מעלילות מבלבלות וליהוקים לא מתאימים.

ב”גורל אפל” יש ניסיון של לחזור למקורות, לינדה המילטון חוזרת לראשונה מאז “יום הדין” לתפקיד שרה קונור וכמובן ששוורצנגר גם שם. ג’יימס קמרון הפיק וכתב (יחד עם כותבים נוספים) והבמאי הוא טים מילר (דדפול). נוסף על כך, הסרט מתעלם מכל הסרטים מאז “יום הדין” ופשוט ממשיך את העלילה שני עשורים אחרי. אם כך כל הסיבות לאופטימיות זהירה הן שם, האם סוף סוף נזכה לראות סרט המשך ראוי במותג של “שליחות קטלנית”?

בעקבות אירועי “יום הדין”, שרה וג’ון שינו את העתיד ועצרו את Skynet. אבל כנראה שהאנושות מספיק עיקשת בלפתח אינטליגנציה מלאכותית מסוכנת ולכן שוב נשלחים שני לוחמים מהעתיד על מנת לנסות לשנות את העבר. מצד המכונות (בפינה הימנית) מגיע מחסל מדגם Rev-9, המגולם על ידי גבריאל לונה. ה-Rev-9 מאוד מזכיר את המחסל האייקוני מ”יום הדין”, ה-T1000 בגילומו האלמותי של רוברט פטריק. נוסף על היכולות של ה-T-1000 לדגם החדש יש עוד כמה טריקים בשרוול. מצד בני האדם (בפינה השמאלית) מגיעה לראשונה בסדרה בת אנוש שעברה תהליך של “שדרוג”, גרייס (מקנזי דייויס).

המטרה היא נערה היספנית שמתגוררת במקסיקו סיטי בשם דניאלה “דני” ראמוס (נטליה רייס).  דניאלה מתגוררת עם דייגו אחיה ואביה (אנריקה ארסה – ארטורו מבית הנייר) בשכונת עוני. היא ואחיה עובדים יחד במפעל לייצור מכוניות. הם מגיעים למשמרת ומגלים שאת תפקידו של דייגו החליפו ברובוט (מטאפורה מאוד “עדינה” לרעיון של הסרט). לאותו המפעל מגיעים גם המחסל וגרייס, והמרדף מתחיל. במהלך המרדף משום מקום צצה שרה קונור (זורקת בדיחה – I’ll be back) ומסייעת לגרייס להציל את דני. כעת על שלוש הנשים לנסות להימלט מהמחסל ולהציל את דני, לשם כך הן צריכות להיעזר במחסל לשעבר, שעונה כעת לשם קארל (ארנולד שורצנגר).

הסרט נפתח בקטע מתוך “יום הדין” כאשר שרה מנבאת את חורבן האנושות לפסיכיאטר בבית המשוגעים בו היא הייתה כלואה. זה קטע עוצמתי כמו כל איזכור של אותו סרט מופלא. לאחר מכן יש סצנה בה מגלים בקצרה מה עלה בגורלה של שרה מאז. התחושה שלי הייתה שזה נעשה כאילו לקשר לסרט המקורי ובו זמנית לאפשר להתחיל סיפור חדש בעולם שונה. לטעמי זה נעשה בצורה גסה מאוד וחסרת מעוף. הסרט כביכול מנסה להיות שונה מהמקור, כבר אין Skynet, יש אויב אחר, אבל בסופו של דבר אנחנו מקבלים חיקוי מוחלט של “יום הדין”. הסרט גם זורק רמיזות ל”יום הדין”, הזכרתי כבר את קטע הפתיחה והבדיחה של שרה. בנוסף יש סצנה בה ארנולד מתלבט האם לקחת משקפי שמש, בדיוק כמו שהיו לו ב”יום הדין” בזמן שהמנגינה המקורית מתנגנת ברקע.

הסרט נפתח בקטעי אקשן מהירים כולל מרדף מכוניות, הגיבורים נמלטים ומוצאים מחסה זמני בו הם יכולים לשוחח ולקדם את “העלילה” מעט, ואז שוב יש קרבות ומרדפים עד לסיום.

אם לנסות למצוא את הסיפור או העלילה כאן, אז הם נמצאים בכמה שאלות שהסרט עונה עליהן. מה עלה בגורלה של שרה קונור במהלך השנים האלה? מדוע דני היא דמות מפתח או למה המכונות שלחו מחסל שיהרוג אותה? ומה עלה בגורלו של המחסל מ”יום הדין”?

התשובות שמתקבלות על השאלות הללו הן פשטניות ורדודות במיוחד. כמובן שהשאלה הבוערת ביותר היא מדוע דני חשובה? למרות שהיא שוב ושוב אומרת שהיא כלום, ואף אחת. שרה מעלה את הטענה שבטח דני היא אימו של מנהיג המרד כמו שהיא הייתה. התשובה האמיתית היא צפויה במיוחד והרבה יותר מתאימה לרוח המודרנית של ימינו.

דמותה של דני היא דמות שפשוט לא הצלחתי להאמין לה. היא מוצגת כמי שמשפחתה חשובה לה, אבל כשהם נפגעים, מלבד צער קצר לרגע, היא מיד ממשיכה הלאה. מילדה שלא נראה שחוותה איזה שהם מאבקים (חוץ מהמאבק לשרוד את חיי היומיום בשכונת מצוקה), ובטח שלא חשבה שרובוט מחסל יגיע לרדוף אחריה, דני הופכת דיי מהר למנהיגה ומחליטה שהם חייבים להילחם בו ולהרוג אותו. השינוי הזה בדמות הגיע בצורה מאוד מהירה ולא טבעית עבורי.

מבין שלוש השאלות שהעליתי השאלה היחידה שמקבלת איזה שהוא סיפור מעניין היא השאלה בדבר גורלו של המחסל. כאן נתנו לנו סיפור דיי מעניין על משפחתיות ואנושיות, וגם הכניסו מעט הומור לדמותו. לטעמי הדמות והמשחק של ארנולד היו הדבר הטוב ביותר בסרט.

גרייס האישה ה”משודרגת” שהגיעה להגן על דני, למרות היותה כנראה הדמות המרכזית בסרט, לא הצליחה באמת לעניין אותי. היא אומנם משוחקת בצורה טובה, אבל אני לא חושב שזו דמות שכתובה עם מספיק עומק ועניין. גם הדמות של שרה מאוד אכזבה אותי, המשחק של לינדה המילטון הרגיש עייף, כאילו שהיא לא ממש מאמינה בדמות שלה. סיפור הרקע על מה ששרה עשתה כל השנים האלה גם הוא פשטני מידי, היא רודפת אחרי מחסלים ו.. זהו.

גבריאל לונה עושה עבודה טוב בגילום המחסל הרע. הוא משדר קור ומיקוד, אבל בלא מעט רגעים הוא  מרגיש כמו חיקוי של רוברט פטריק. זה הייתה התחושה לכל אורך הסרט, חיקוי של “יום הדין”, רק בלי הרגש, העומק וכמובן בלי המקוריות.

זהו סרט רווי קטעי אקשן (אפילו יותר מידי רווי לטעמי) חלקם הגדול עשוי טוב מאוד. אהבתי במיוחד את הקרבות בתחילת הסרט. יש המון שימוש בקרבות מגע, מה שלא היה הרבה ב”יום הדין”. קרבות אלו מבוימים נפלא עם כוריאוגרפיה טובה, מה שלא מפתיע מהבמאי של דדפול. אם יש סצנת אקשן שהייתי מוותר עליה, זה ללא ספק סצנת המטוס, שמראים חלקים ממנה גם בטריילר. מבחנתי יש שימוש יתר במטוסים בסרטי האקשן וכל סצנות הקרב האלו, שנגמרים בריסוק המטוס וצניחה כלשהי נראים אותו דבר בשבילי.

לסיכום, התאכזבתי עמוקות מהסרט, אני לא מבין איך קמרון יכול לשים את השם שלו על פרויקט כזה. קמרון השתתף בכתיבת העלילה, ואני שואל, איפה העלילה כאן? זהו לא יותר מסרט מרדפים שמחכה את “יום הדין” בצורה חלשה ולא מעניינת. דמותו של המחסל הוותיק, בגילומו של ארנולד הייתה מנקודות האור היחידות בסרט, הוא הצליח להצחיק אותי למרות (ואולי בגלל) שהסיפור שלו דיי טיפשי. אני מתחיל להאמין שכנראה כבר לא נזכה לראות סרט מוצלח במותג הזה של שליחות קטלנית, “גורל אפל” הוא בטח לא אחד כזה.

הציון שלי: 5.5/10