שם קוד: יגואר - נטפליקס

שם קוד: יגואר – נטפליקס

״שם קוד: יגואר״ הינה סדרה ספרדית חדשה בנטפליקס. אחרי שהתגלנו לסגנון מפוצץ האדרנלין של תכנים ספרדים כמו ״בית הנייר״ או ״שמיים אדומים״, הפעם מדובר בדרמת מתח תקופתית הרבה פחות צבעונית ורועשת, אז האם ״שם קוד: יגואר״ היא הלהיט הספרדי התורן?

שם קוד: יגואר - נטפליקס

תקציר העלילה – שם קוד: יגואר

הסדרה מתרחשת בשנות ה-60 בספרד, ליתר דיוק במדריד ובהמשך גם באלמריה. בתקופה זו בכירים נאצים מצאו מחסה בספרד תחת שלטונו של פרנקו. הם קיימו מפגשים בהם לא הסתירו את מקורם, חלקם אף שמרו על שמם המקורי.

איזבל (בלנקה סוארז) היא ניצולת שואה. במהלך המלחמה היא הייתה ילדה ושימשה כמשרתת בביתו של אוטו בכמן (סטפן ויינארט). בכמן כעת חיי במדריד ואחראי על הסתרה של נאצים בכירים ברחבי העולם. בכמן נוהג לאכול במסעדה גרמנית, שם הוא נפגש עם חבריו מהמלחמה, שגם הם עברו לספרד. איזבל מתקבלת לעבוד כמלצרית במסעדה ומחכה להזדמנות לנקום באוטו בכמן על כך שהרג את אביה.

רגע לפני שאיזבל מצליחה להוציא את תוכניתה לפועל, היא נחטפת בידי חבורה של ארבעה גברים. ארבעת הגברים הם מחתרת יהודית, שהמפעיל ומקור הכספים שלהם אינו ברור. תפקיד המחתרת הוא לחשוף את רשת ההברחות של בכמן וללכוד את הנאצים הכירים להם הוא מסייע, על מנת להעמיד אותם לדין. 

החבורה קיבלה מידע שבכמן הולך להבריח את ד״ר היים, שעינה, הרג וערך ניסויים אכזריים ביהודים רבים. הם צריכים את עזרתה של איזבל בלזהות את היים בוודאות. איזבל מחליטה להצטרף לחבורה ולעזור להם במשימתם.

שם קוד: יגואר - נטפליקס
איזבל וחבורת המרגלים

הפן הטכני

בנושא הפן הטכני אני חייב להתחיל מהצילום ואיכות התמונה. זה מדהים לאן הגענו בנושא איכות התמונה כשסדרות ״טלוויזיה״ מוזרמות על גבי האינטרנט ונראות ככה. איכות התמונה בסדרה היא פשוט נפלאה כשהצילומים באלמריה, על רקע הנופים שם היו היפים ביותר לטעמי. בנוסף הבימוי והצילום, כוללים שימוש בקלוז אפים מלאים ברגש.

שם קוד: יגואר - נטפליקס

פן וויזואלי נוסף הוא השחזור התקופתי, הבגדים, המבנים, הרכבים, כלי הנשק והמסעדות, כולם הרגישו אותנטיים ומרשימים, עד כמה שאני יכול לשפוט.

העריכה של הסדרה קצבית ומצוינת, המתח כל הזמן נשמר, זאת למרות שאין הרבה קטעי אקשן. במהלך העונה משולבים קטעי שיחות שמרחיבות את הרקע של הדמויות ומעמיקות אותן. הקטעים האלה משולבים בפלאשבקים מהמלחמה, ולעיתים אף באנימציה. העריכה המשלבת בין התקדמות העלילה הראשית וההתעמקות הקלה הזו בכל דמות עבדה בצורה מרשימה.

מה שמעביר אותי לדבר על איכות המשחק בסדרה. רוב הקאסט המשלים עושים עבודה משכנעת במשחק מאופק מאוד וטבעי. לעומתם משחקם של שתי הדמויות הראשיות יותר תיאטרלי ומובהק.

בדמותו של אוטו בכמן, המשחק הזה הופך אותו לנבל מרשים, קל מאוד לשים נאצי בתפקיד הנבל, זה מיד מייצר תחושות חזקות כלפיו, אבל השחקן סטפן ויינארט, לא מסתפק בזה. סטפן מפגין כאן משחק שגורם לצופה לשנוא באמת את הדמות הזו, שמשדרת כוחניות, דורסנות ועליונות חסרת רחמים.

שם קוד: יגואר - נטפליקס
אוטו בכמן מתארח במסעדה, כשאיזבל מחכה להזדמנות

לעומתו, המשחק של בלנקה סוארז, בתפקיד איזבל, פחות שכנע אותי. הסיבה העיקרית לכך היא שדמותה של איזבל כל הזמן מכונסת בעצמה ודיכאונית. היא עברה המון ואיבדה את משפחתה, כל זה הגיוני ומסתדר. יחד עם זאת, ברגע שהיא מקבלת על עצמה את תפקיד ההסתננות והתקרבות לאוטו ולאישתו, היא לא משנה את ההתנהגות שלה ובכל זאת מצליחה להרוויח את אמונם, למרות שהיא כל הזמן מרגישה חשודה ולא אמיתית. זה הקטע שהפריע לי במשחקה.

שם קוד: יגואר - נטפליקס

איזון עדין

סוד הקסם של ״שם קוד: יגואר״ עבורי הוא צמד המילים הללו, איזון עדין. בהרבה תחומים הסדרה הזו מתהלכת בין לבין. מחיפוש קל ברשת והציון הנמוך ב-IMDB, נראה שרוב הצופים והמבקרים, פחות אהבו את הסדרה. יכול להיות שהסיבות לכך, הן בדיוק הסיבות שגרמו לי לאהוב אותה.

נושא מול פרזנטציה

הנושא במרכז הסדרה הוא כמובן הנושא הכואב והרגיש מכולם, השואה. יחד עם זאת, אם אני צריך לאפיין את הסגנון של הסדרה, הייתי אומר ״סדרת מתח קלילה״. לרוב הנושא מקבל התייחסות מאוד רצינית וכאובת, אך בשנים האחרונות ישנה גם גישה של ללכת עד הסוף לצד השני, כמו ב״ממזרים חסרי כבוד״ של טרנטינו. אני יודע שגם בכך, אני בדעת מיעוט, אבל ממש לא אהבתי את ״ממזרים חסרי כבוד״. לא אהבתי את הגישה, הרגשתי שהסרט עושה חצי בדיחה מכל העניין.

לעומת זאת ב״שם קוד: יגואר״, הנושא זוכה להתייחסות רצינית, הזוועות של הנאצים מוזכרים דרך סיפורים אישיים כואבים. הכאב והטראומה של הדמויות ברורה. נושא המחסה שהמשטר הספרדי נתן לפושעים האלה גם הוא מקבל ביטוי רציני בסדרה.

ישנן נקודות עיצוביות שלוקחות את הסדרה הזו למחוזות, שמזמנים השוואה מול ״ממזרים חסרי כבוד״. הנקודות הללו הן: פתיח האנימציה המושקע עם המוזיקה הקצבית, והשימוש בכתובות סטייל קומיקס, כשהדמויות עוברות מקום. לטעמי זו טעות, והנקודות הללו יותר קשורות לסגנון התקופתי ותחושה של סדרות וסרטים נוסטלגיים יותר. זה מתחבר לי מאוד עם תחושת הקלילות בה הסדרה מועברת ואני אהבתי מאוד את הפתיח וקטעי המעבר.

שם קוד: יגואר - נטפליקס
מתוך הפתיח של הסדרה

הסיפור המרכזי בסדרה הוא סיפור של ריגול, של מבצע מחתרתי של חבורה מלאה בכאב, והסיפור הזה מועבר בצורה דיי קלילה. הסגנון הזכיר לי את הסרט על לכידתו של אייכמן (שדרך אגב, הלכידה הזו והמשפט מוזכרים מספר פעמים בסדרה), שהיה בעיקרו ״סרט ריגול״ ולא ״סרט שואה״.

עומק מול קלילות

נקודה נוספת בה הסדרה הזו מפגינה איזון עדין זה העומק מול הקלילות, אז כפי שציינתי יש כאן סיפור מתח וריגול קלילים. הסיפור המרכזי מטובל בלא מעט נקודות עומק, הסיפורים האישיים הכואבים של כל אחת מהדמויות בחבורה, נוגעים בנושאים עמוקים רבים כמו, אנשים שלא נשאר מהם אף זיכרון, הדברים שאנשים עשו על מנת לשרוד, האכזריות הבלתי נתפסת של הנאצים, המרת דת ועוד.

בנוסף ישנם איזכורים לספרים (למשל דון קישוט), ציורים מפורסמים ועוד. כל אחת מהנקודות האלה היא נגיעה קלה של עומק. אפשר בקלות לבקר זאת ולומר שמדובר ב-name dropping, אך אני לא ראיתי את זה כך ומבחנתי זה כן תרם לעומק של הסדרה.

שם קוד: יגואר - נטפליקס
אחת התמונות שמוזכרות בסדרה

מחווה לסדרות של פעם

הזכרתי כבר את השימוש בכיתוב קומיקס צבעוני, שמופיע מידי פעם בסדרה כשהדמויות עוברות ממקום למקום. זה ממש לא הסממן היחיד של מחווה לסדרות וסרטים ישנים יותר. למעשה לתחושתי כל הסדרה הזו מרגישה כמו מחווה לסדרות כמו ״משימה בלתי אפשרית״ ואפילו מעט ״צוות לעניין״. אז ממש אין כאן הומור כמו ״בצוות לעניין״, אבל יש כאן חבורה מלוכדת של דמויות, ששומרות אחת על השנייה. החבורה גם מסתבכת באופן סדרתי וכל פעם מצליחה לצאת מזה ברגע האחרון.

שם קוד: יגואר - נטפליקס

״שם קוד: יגואר״ היא סדרה דיי דלה באקשן, שגם זה הזכיר לי מאוד את הסדרות האלה מפעם, שכללו לרוב סצנות אקשן מועטות (כנראה בגלל היעדר תקציב) ונשענו יותר על העלילה והדמויות. האקשן שכן יש בסדרה, הוא לרוב קרבות יריות, שמרגישים דיי נוסטלגיים עם תופעת ה״יותר מידי כדורים בכלי הנשק״. דמיון קצת פחות מוצלח בין ״שם קוד: יגואר״ לסדרות הנוסטלגיות הוא בחורים בעלילה, לא כל הדברים מסתדרים, בעיקר בכמות ״המזל״ שיש לחבורה.

סיכום

שם קוד: יגואר - נטפליקס

״שם קוד: יגואר״ היא דרמת מתח תקופתית, שמצליחה לגעת בנושא הרציני והכואב של השואה, באופן קליל ומהנה לצפייה. אין כאן לרגע זילות, או חוסר כבוד, להפך יש כאן ביטוי לכאב הקורבנות והשורדים, לאכזריות של הגרמנים הנאצים וביקורת כלפי הממשל הספרדי והמדיניות שלהם במתן מחסה לנאצים.

האקשן המועט בסדרה והדרך שבה העלילה מסופרת, כוללים הרבה תמימות ואולי אף רכות, שלי חסרה מאוד בסדרות מודרניות. בנוסף, אהבתי את העריכה הקצבית של הסדרה ואת השילוב של מחוות לסדרות הריגול הנוסטלגיות.

בשורה התחתונה, ״שם קוד: יגואר״ היא דרמת מתח תקופתית מהנה וקלילה, עם דמויות מעוררות רגש ותחושה נוסטלגית לעידן של טלוויזיה תמימה יותר.

הציון שלי: 8/10

כתיבת תגובה