שמי חוצות – נטפליקס

"שמי חוצות" הוא סרטו החדש של ג'ורג' קלוני, שמביים וגם מככב. זהו סרט מדע בדיוני, עתידני, אפוקליפטי, הישרדות והרפתקת חלל, וכל זה מבוסס על ספר. נשמע לכם מעט אקלקטי?

שמי חוצות

תקציר העלילה – שמי חוצות

הסרט מתרחש בשנת 2049. בסיקוונס הפתיחה אנחנו רואים פינוי אנשים מתחנת מחקר/עיירה בקוטב בעקבות אסון כלשהו, שהתרחש בכדור הארץ וכנראה מחק את כל האנושות. רק אוגוסטין (קלוני) נשאר מאחור, לשמור על תחנת המחקר ותקשורת החלל. אוגוסטין בעצמו חולה, וזקוק לעירויי דם בכדי לשרוד. הוא מבלה את זמנו באכילה ושתיית אלכוהול. בעקבות אזעקת אש באחד מחדרי התחנה, אוגוסטין מגלה ילדה שנשכחה. הילדה כנראה חוותה טראומה ולכן היא אינה מדברת. אוגוסטין והילדה מתקשרים דרך ציור, וכך אוגוסטין למד שקוראים לילדה איריס.

בעת בדיקת תקשורת מול חלליות, אוגוסטין מגלה שישנה חללית אחת, שנמצאת בדרך לכדור הארץ. החללית שבה ממסע מחקר למציאת כוכב לכת חדש להתיישבות והם אינם מודעים לאסון, שקרה בכדור הארץ. אוגוסטין מנסה ליצור קשר איתם על מנת להזהיר אותם, אך אינו מצליח. הוא רוקם תכנית להגיע לתחנה מטרולוגית בעלת אנטנה חזקה יותר, המרוחקת כמה ימי נסיעה מתחנת המחקר בה הוא שוהה. וכך אוגוסטין ואירס יוצאים למסע מסוכן, שכל מטרתו להזהיר את החללית. בינתיים בחלל, חברי הצוות של החללית נתקלים בקשיים משלהם ומנסים להבין למה אף אחד מכדור הארץ לא עונה בקשר.

שמי חוצות – נטפליקס
שמי חוצות – נטפליקס 1

שני סרטים במחיר אחד

למרות הקשר העלילתי בין שני החלקים של הסרט, החלק שמתרחש בקוטב והחלק שמתרחש בחלל, הרגישו לי רחוקים שנות אור האחד מן השני, ממש כמו לצפות בשני סרטים נפרדים. יש נקודות חיבור, אבל הסרט מחולק לסיקוונסים ארוכים, שמתרחשים בכל אחד מהאזורים. וזו ממש לא הסיבה היחידה לתחושת הניתוק.

בחלק על כדור הארץ, ישנה תחושה של דחיפות ובהילות. סיפורו של אוגוסטין מתגלה לנו בסדרה של פלאשבקים, המציירים תמונה של דמות מדען מסור, שהעדיף את עבודתו על פני הזדמנות להקים משפחה. כעת לעת זקנה, כשזה מאוחר מידי, נראה שהוא מבין את תחושת הבדידות.

שמי חוצות – נטפליקס
שמי חוצות – נטפליקס 2

מעולם לא הייתי חסיד של ג'ורג' קלוני, אבל משחקו כאן, הוא מופתי. דמותו הבודדה של אוגוסטין, שמתחברת לאיריס, ולמעשה בפעם הראשונה שהוא מרגיש משפחתיות. ההחלטה האמיצה לצאת למסע, שברור לו שיהיה האחרון בחייו, על מנת להזהיר את ספינת החלל וההתמודדות עם הקשיים, הסכנות והקור האימתני במהלך המסע, את כל אלה קלוני מעביר, באנושיות, רגישות ואותנטיות.

את איריס מגלמת Caoilinn Springall, קשה להאמין, אבל זהו תפקידה הראשון. הילדה הזו, עושה כאן עבודה מדהימה ומרגשת. היא מצליחה להעביר כל כך הרבה רגש דרך העיניים הגדולות שלה, בלי לומר מילה. היא קצת הזכירה לי את ילד הפלא, היילי ג'ואל אוסמנט (Haley Joel Osment), שגם היה מרגש מאוד בתור שחקן ילד.

שמי חוצות – נטפליקס
שמי חוצות – נטפליקס 3

בחלק שמתרחש בחלל, מתוארת ספינת חלל ובה צוות של חמישה אסטרונאוטים. השחקנים שמשחקים את האסטרונאוטים, עושים עבודה טובה, אבל לא הייתי מתייחס לכך בתור משהו יוצא דופן. לא ממש התחברתי לרוגע המוחלט והאידיליה ביחסים בין חברי הצוות, זה הרגיש לי מוגזם, כאילו קיבצו את הטוב ביותר של האנושות בספינה. יכול להיות שזו הייתה הכוונה להראות את זה כך, אבל זה הרגיש פחות אמין ובעקבות כך, לא ממש מעניין.

שמי חוצות – נטפליקס
שמי חוצות – נטפליקס 4

במהלך המסע שלהם, הם חווים את הקשיים הקבועים של סרטי חלל, כולל כמובן, משימת תיקון מחוץ לחללית. גם ברגעי משבר, הם שומרים על שלווה, שהופכת להיות מרגיזה בשלב כלשהו.
מסיבות אלה, שני החלקים פשוט הרגישו לי, לא מחוברים, הם פשוט שונים מידי, גם ברמת המשחק וגם ברמת העניין.

שמי חוצות – נטפליקס
שמי חוצות – נטפליקס 5

הפן הטכני

תקציב הסרט הוא 100 מיליון. במונחים של היום, זהו לא סכום יוצא דופן, יחד עם זאת, התוצאה הוויזואלית היא מהפנטת. זהו סרט יפיפה, אם זה סצנות החלל עם החללית המקורית והמשוכללת, ולא פחות מכך, כל סצנות המסע של אוגסטין ואיריס דרך הקוטב הקפוא עם הרוחות העזות. רמת וויזואליות כזאת, רק לפני 10 או 15 שנה, הייתה שמורה להפקות הגדולות והיקרות ביותר, כך שמאוד התרשמתי מהפן הזה.
הפסקול שמלווה את החוויה הוויזואלית הוא נהדר, האפקטים מרגישים אמינים ומדויקים וגם השימוש במוזיקה היה נכון ונתן ליווי רגשי תואם למתרחש על המסך.

שמי חוצות – נטפליקס
שמי חוצות – נטפליקס 6

הסיום – ספויילר

אני לא הולך לחשוף את הסיום כאן, אבל אומר שמדובר בסיום סנטימנטלי מידי, במיוחד בקשר לכל מה שקורה בספינת החלל. בנוסף, מתגלה טוויסט, שגורם לנו לראות את כל הסרט באופן שונה. אני לא חובב גדול של טוויסטים מסוג זה, כך שזה פגם בהנאה שלי מהסרט.

[סוף ספויילר]

סיכום

שמי חוצות – נטפליקס

לסיכום, אני חלוק בדעתי בנוגע לסרט, מכיוון שהסרט הוא לגמרי שני סרטים שונים. החלק של החלל, לטעמי היה משמים, לא מרגש ולא מחדש. לעומת זאת, כל ההתרחשות על הקרקע, המסע של אוגוסטין ואיריס, עשויים ברגישות מופלאה ואנושית. החלק היחיד שמשותף לשני החלקים זו הרמה הטכנית הגבוהה בשניהם, שמתבטאת גם בוויזואליות נהדרת ומוקפדת וגם בפס קול מדויק ומרשים.
הציון שלי: 7/10

כתיבת תגובה