AVReviews

דיאבלרו, היא זבלון/זוועתון מקסיקני מבית היוצר של נטפליקס. אני בטוח שתמיד תהיתם איך יראה שילוב בין מגרש השדים לטלנובלה מקסיקנית? אז יצאתי לחקור, ולהלן המסקנות:

תקציר העלילה – דיאבלרו

הסדרה נפתחת בחטיפה של ילדה קטנה (מריאנה) על ידי שד. לאחר מעברון קצר, הגיבור הראשי מציג את עצמו ונותן לנו קצת רקע לעולם של הסדרה (תוך כדי שילד מצחצח לו את הנעליים). ישנם שני כוחות בעולם: מלאכים ושדים. פעם יחסי הכוחות ביניהם היו שווים, אך בגלל התנהגות בני האדם, המלאכים עזבו, ונשארו רק השדים. מזל שיש בני אדם שמתרגלים את מלאכת תפיסת השדים ונקראים דיאבלרים. כזה בדיוק הוא הגיבור הראשי שלנו: אלוויס – דיאבלרו מקצועי שניתן לשכור על מנת לעזור לכם עם כל בעיות השדים שלכם (בסגנון של Who you gonna call?).  
בהמשך הפרק הראשון אנו פוגשים את הכומר רומירו ונטורה, שחטא בעבר והתאהב באישה – אמא של מריאנה.

הבטחתי לכם טלנובלה מקסיקנית? כמובן שמריאנה היא הבת שלו, שהוא מעולם לא ראה, ועכשיו הוא מנסה למצוא אותה. מהר מאוד ונטורה מבין שמשהו מוזר קורה פה. קטה (אחות של אלוויס ואחות בבית חולים, בו אמא של מריאנה נפטרת) משכנעת את רומירו לשכור את אלוויס בשביל למצוא את מריאנה.

חבורה מצטרפת גם חברה טובה של אלוויס, ננסי בעלת היכולת לזמן שדים לתוך גופה. יחד החבורה מנסה למצוא את מריאנה, תוך כדי שהם מבינים שהיא חלק מתוכנית שטנית (שלא אכנס לפרטים שלה). דמויות נוספות ומעניינות בסדרה הן איזק – סוחר שדים מאפיונר חצי משוגע שמאוהב בקטה, ושתי הבנות שלו (שנראות דיי מבוגרות אבל הן כאילו טינאג’יריות טיפוסיות).

שני הקטעים הראשונים בסדרה: חטיפת מריאנה ואז הצגת הדמות של אלוויס לגמרי מייצגים את הרוח של הסדרה: ברקע יש איזה סיפור אימה עם שדים אבל רוב הסדרה מתנהלת ברוח חצי מבודחת שלא לוקחת את עצמה ברצינות. בקטעים בהמשך כשהסדרה מנסה להיות קצת יותר רצינית, זה לא הכי עובד, הסדרה לא מפחידה ולא מאיימת באמת כמעט בשום שלב.  

אולי החלקים הרציניים היחידים הם הקטעים של הילדים (ביניהם מריאנה) והדמות של מאמא צ’אבלה, שם כן יש קצת מתח. היחס בין החלקים החצי מבודחים לחלקים הרציניים, הופך את הסדרה הזו לכיפית לצפייה, בידור קל ומשעשע.

כתיבת הדמויות כאן לקוחה היישר מטלנובלה מקסיקנית: מלבד כמובן הכומר שחטא (דמות חובה בטלנובלה), אם ניקח לדוגמה את אלוויס וקטה, אביהם הוא דיאבלרו אלכוהוליסט, אמם נרצחה בנסיבות מסתוריות, לקטה היה תינוק שנחטף, כאשר הנסיבות שהובילו להריון שלה מאוד מסתוריות. בקיצור כל הקלישאות, מלבד תאומים שהופרדו בלידתם.  

אולי הדמות המעניינת ביותר בסדרה היא דמותה של ננסי, (לא אספלייר איך היא הגיעה למצב שלה) היכולת שלה לזמן שדים לתוך עצמה והמוכנות שלה לסכן את עצמה עבור אחרים, מראה כמה היא קשורה לחבורה. למעשה אלוויס, קטה וגם ונטורה הם מעין משפחה עבורה והיא מחברת בין כולם.

הסיפור שמתחיל בקטן, תופס יותר ויותר נפח עם התקדמות הפרקים, אנחנו מתוודעים לכל מיני ארגונים מוזרים וסודיים, ולטקס עתיק יומין לזימון הרוע. הכל מתפוצץ בפרק אחרון בו סוף העולם
מגיע…

ויזואלית הסדרה בהחלט עשויה טוב, אומנם אין כאן צילומי נוף גדולים או מרהיבים (מה שאפשר היה לצפות מהנופים של מקסיקו), ולרוב הסדרה מתרחשת במקומות קטנים. קל לראות שרוב התקציב הלך לאפקטים. מדהים כמה התקדמנו ברמת האפקטים, שגם סדרות דיי קטנות ומינוריות כאלה מכילות אפקטים שבאמת נראים לא רע (כמובן שהם לא ברמה של סרטי הוליווד אבל עדיין דיי מרשים).  הסדרה זמינה בנטפליקס באיכות 4K אבל בלי HDR, והיא בהחלט נראית טוב.

איכות המשחק היא ברמה ממוצעת כמו שדי צפוי בסדרות ברמה הזו, השחקן שמשחק את אלוויס היה מרגיז מעט, לעומת זאת אהבתי את המשחק של הדמות של ננסי וגם הדמות של מאמא צ’אבלה מגולמת טוב לטעמי.  

לסיכום, דיאבלרו היא סדרת זבלון, שנראית טוב ובהחלט כיפית לצפייה לחובבי הז’אנר. היא לא לוקחת את עצמה ברצינות יותר מידי ומהווה בידור קליל, דיי טיפשי אך מהנה. הסדרה לא מתעלה בשום שלב למשהו מעבר לטלנובלה. אז בפעם הבאה שהאישה תשאל “אולי במקום כל האקשן ניראה פעם אחת איזו טלנובלה?”, טוב הבנתם לאן אני חוטר עם זה.  
הציון שלי: 6.5/10.