מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.
קצת באיחור אחרי יום העצמאות, אנחנו מקדישים את השבוע הזה למוזיקה ישראלית מגוונת. נמליץ לכם על חמישה אלבומים של יוצרים ישראלים – שלושה מתוכם אלבומי אינדי ווקאליים בעברית, ושניים נוספים אינסטרומנטליים.
זה כנראה השבוע הראשון שבו אני ממליץ על שלושה אלבומים עם שירה בעברית. אני מודה שאני לא נחשף מספיק למוזיקה ישראלית, אבל לאחרונה אני מקבל יותר ויותר המלצות מיח"צנים, וגם האלגוריתם של ספוטיפיי התחיל להציע לי יותר מוזיקה בעברית – אולי זה סימן שעוד נראה כאן לא מעט המלצות כאלה בהמשך.
אלבום השבוע של מוזיקה ישראלית: מאיה בן ארי – משהו חייב לקרות הלילה
אלבום השבוע שלנו להפעם הוא האלבום החדש ״משהו חייב לקרות הלילה״, מאת הזמרת והמוזיקאית הישראלית, מאיה בן ארי.
המסלול המוזיקלי של מאיה החל בלהקת נוער ובהמשך גם בלהקה צבאית. היא הופיעה בפסטיבלים, שיתפה פעולה עם הרכבי ג׳אז שונים, וב-2012 השיקה את אלבום הבכורה שלה שזכה לשבחים. בהמשך פנתה ללימודים ולעבודה מחוץ לעולם המוזיקה – אולי תזכורת לקושי הכלכלי שמלווה לא מעט יוצרים בארץ.
אבל מאיה מעולם לא זנחה את המוזיקה, ומשהו חייב לקרות הלילה הוא תוצאה של אהבה, התמדה ויצירתיות אמיצה.
האלבום מבוסס כולו על טקסטים של משוררות ישראליות. ההשראה הגיעה מקריאה של ספרי שירה מאת משוררות כמו מאיה ויינברג, יעל סטטמן, שרי שביט, תמר פלדברג, קרן קוך, הדר לוטן והדס גלעד – כך שהאלבום כולו מהווה חגיגה של יצירה נשית: בכתיבה, בלחן, בביצוע.
השירים נעים בין רגשות של עצב, חרדה וכאב לבין רגעים של אמהות, שמחה ותקווה. ההפקה והעיבודים שייכים לעדי רנרט – אחד מהמוזיקאים והמעבדים המוערכים בישראל – והתוצאה מרגשת: הפקה מודרנית אך נוסטלגית, עדכנית אך מלאת תחושת בית.
הקול של מאיה בן ארי מיוחד בפני עצמו: עדין, נקי, מחובר לרגש. מה שמייחד אותה במיוחד זו הדיקציה – היכולת לבטא כל מילה בבהירות מרשימה. ייתכן שזה קשור גם לניסיון שלה כקריינית, אבל התוצאה היא נוכחות קולית נדירה שנשארת איתך.
בגלל שהאלבום מבוסס על טקסטים של משוררות שונות, גם התכנים מגוונים – אישיים, מקומיים ולעיתים לאומיים. אחד המשפטים שתפס אותי במיוחד הוא "מרחנו אבוקדו על לחם שחור" מתוך השיר "שוב" – כמה שירים אתם מכירים עם שורה כזו?
וזה אולי סוד הקסם של האלבום – הוא מצליח לשלב בין שפה גבוהה לפשטות מקומית, בין שירה ליום-יום. שיר בולט נוסף הוא "ארנבת", שמתאר את תרבות הנהיגה האגרסיבית שלנו, אולי מנקודת מבט של… ארנבת.
“משהו חייב לקרות הלילה” הוא אלבום נדיר בנוף המקומי: מרגש, חכם, ועם נוכחות נשית חזקה. הוא גם מזכיר לנו שאפשר לשלב בין יצירה לבין קריירה "רגילה" – לא חייבים לוותר על החלום כדי לשרוד.
מאיה בן ארי מוכיחה שאפשר להמשיך ליצור – גם אם לא במשרה מלאה – וזה בעיניי מסר מרגש וחשוב לכל יוצר ויוצרת.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
אלבומים מומלצים נוספים – מוזיקה ישראלית
ענת מלמוד – יתגלה האור
ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום החדש ״יתגלה האור״ מאת הזמרת, היוצרת והפסנתרנית הישראלית, ענת מלמוד.
ענת היא ילידת 1988, גדלה ברמת מגשימים אשר ברמת הגולן. הוריה הם יוצאי ארגנטינה ואביה נהג לקחת את ענת ואחיה לערבי שירה ונגינה משותפים. ענת למדה מגיל צעיר לנגן על אורגנית ובגיל עברה לפסנתר. בהמשך ענת למדה תואר ראשון להכשרת מורים באקדמיה למוזיקה בירושלים, במקביל לעבודה במסגרות של חינוך מיוחד.
בשנת 2015 היא זכתה בפרס אקו״ם לעידוד יצירה למלחינה ובשנת 2016 יצא אלבום הבכורה שלה, ״לפני השינה״.
כמעט עשור אחרי אותו האלבום, מגיע כעת אלבומה השני, ״יתגלה האור״. הנה מה שענת כתבה על האלבום בעמוד הפייסבוק שלה:
״אחד התפקידים החשובים של יצירה, אם אתם שואלים אותי, היא להזכיר ללב, שזאת זכות לחיות.
שזאת זכות בכלל להרגיש ולאהוב אנשים.. שזאת מתנה יומיומית מאלוהים.ושכל יום מחדש הוא הזדמנות – להתחבר לרגע זה – כי זה כל מה שיש באמת.״
אני חושב שהפסקה האחת הזו, מלאת האופטימיות, הכרת התודה, ואור השמש היא סיכום נפלא למוזיקה באלבום הזה, שהיא פשוט מלאת אור. הסאונד והמילים מרגישים אינטימיים ומלאי כנות. ההפקה כוללת גם אלמנטים מודרניים, אך לא באופן מוגזם, יש המון ניקיון ופשטות במובן החיובי של המילה. כמובן שיש גם המון רגש, ״שיר לאבא״ הוא אחד השירים שתפס לי את האוזן, אבל לאלבום כולו הייתה איזו דרך להשתחל לי ללב, לאט לאט עם כל שיר שעובר.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Yotam Silberstein – Standards, Vol.2
ההמלצה השנייה שלנו היא האלבום החדש Standards, Vol.2 מאת גיטריסט הג׳אז והמלחין הישראלי, Yotam Silberstein.
יותם, יליד תל אביב, החל את דרכו במגמת המוזיקה בתיכון אלון שברמת השרון ובהמשך למד הלחנה באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בירושלים. כמו לא מעט מוזיקאים ישראלים בז׳אנר, גם הוא מצא את ההצלחה בניו יורק, שם שיתף פעולה עם שמות מוכרים כמו עומר אביטל ואבישי כהן (החצוצרן).
האלבום Standards, Vol. 2 הוא המשך ישיר לאלבום הראשון בסדרה שיצא בשנה שעברה – שניהם חוגגים את קלאסיקות הג׳אז הגדולות דרך פרשנות רעננה ומלאת חיים. לצידו של יותם מנגנים שניים מהשמות הגדולים בסצנה – Billy Hart על התופים ו-John Patitucci על הקונטרבס. יש גם הופעת אורח מרגשת של George Coleman בסקסופון טנור, בקטע "Tenor Madness".
אישית, גיטרת ג׳אז הייתה בשבילי שער הכניסה אל העולם הזה. אחרי שנים של האזנה לרוק, הגיטרה החשמלית היוותה חיבור טבעי ורך יותר לג׳אז. גם עכשיו נהניתי מהאלבום הזה מאוד, ואני בטוח שהוא היה נוגע בי גם אז, בתחילת הדרך שלי עם הז׳אנר.
למאזינים חדשים בג׳אז – זהו אלבום נגיש ומומלץ מאוד (למעט אולי אותו קטע סקסופון, שעלול להיות מעט "כבד" בהאזנה ראשונית, תלוי במאזין).
הסגנון של יותם משלב בין ביבופ קלאסי לבלוז, עם נגיעות ברורות של מוזיקה מדרום אמריקה, אפריקה והמזרח התיכון – שילוב שמרגיש טבעי, עשיר ומדויק.
באתר של יותם מצויין שבהמשך השנה צפוי לצד אלבום דואט שלו עם נגן הבס האגדי Ron Carter, אז יש בהחלט למה לחכות.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
אורי קרנות – זה לא מקום
ההמלצה השלישית שלנו להפעם היא האלבום החדש ״זה לא מקום״, מאת המלחין, האנימטור ויוצר הסרטים הישראלי, אורי קרנות.
אורי סיים בהצטיינות את לימודיו במחלקה לאמנות בבצלאל, ובהמשך עבר עם אשתו ושותפתו ליצירה, מיכל, להולנד, שם המשיכו ללמוד קולנוע. כיום השניים מתגוררים עם ארבעת ילדיהם בדנמרק.
לצד עבודתו ביצירת סרטים ואנימציה, אורי היה בעבר חלק מההרכבים הירושלמיים ״פוריטנים צעירים״ ו־״יאפים עם ג׳יפים״ – שמות שמזוהים עם סצנת האינדי המקומית של תחילת שנות האלפיים.
״זה לא מקום״ נולד מתוך האירועים של 7.10, מתוך התחושה שהמציאות הישראלית – עם כל הכאב, הזיכרונות והמלחמה – חדרה גם אל תוך החיים הנינוחים לכאורה שבדנמרק. התחושות האלה התנקזו לאלבום טעון, שמבחינה מוזיקלית משלב נאו-בלוז, ביג בנד עם לא מעט רוק ועצבים.
לפי היח״צ, האלבום הוא: ״אצבע משולשת נוטפת בוץ בעין הקונצנזוס״. ואורי עצמו הוסיף: ״נראה לי שיעצבן אנשים״.
אז האם האלבום עצבן אותי? כן, בהחלט. מדובר ביצירה שכולה ביקורת נוקבת על החברה הישראלית, האידיאולוגיה המקומית והמציאות שאנחנו חיים בה. המילים קשות, נשכניות, לעיתים אפילו ארסיות. אחד התפקידים החשובים של אמנות הוא לעורר מחשבה, לטלטל, להאיר צדדים שאנחנו מעדיפים לפעמים להדחיק.
אבל נשאלת גם שאלה לא פשוטה – האם מי שבחר לעזוב את ישראל ולחיות בדנמרק יכול להרשות לעצמו להטיח ביקורת כזו על המקום שהשאיר מאחור? התשובה, כנראה, נתונה לכל אחד ואחת מאיתנו.
מעבר לתוכן הלירי, האלבום מצטיין במוזיקליות שלו: הלחנים חזקים, ההפקה מוקפדת, יש בו ניחוח של מוזיקה קולנועית לצד מקצבי רוק סוחפים, כמו למשל השיר ״הקהל מתבקש לשבת״. מבחינת שירה – כאן הדברים פחות חלקים. אורי, מוכשר ככל שיהיה, אינו זמר גדול, וזה מורגש. אולי יש שיתחברו לסגנון הקולי המחוספס, אולי הוא מוסיף איזו אותנטיות. אני אישית פחות התחברתי.
בזמן שבו רבים מאיתנו מחפשים במוזיקה מפלט, נחמה או רגע של שקט, ייתכן שאלבום כזה – טעון, כועס ומתריס – לא ימצא את מקומו בלב כולם. אני, לדוגמה, אפילו לא מצליח לראות את ״ארץ נהדרת״ בשנים האחרונות, בגלל שקשה לי עם המסרים.
ובכל זאת, קשה להתעלם מהאיכות המוזיקלית ומהניסיון להגיד משהו, גם אם זה נעשה בצורה שמרגיזה.
לסיכום: אם אתם במצב רוח להאזין למשהו אחר, נוקב, אולי אפילו מטריד – זה אלבום ששווה להכיר. גם אם תתעצבנו.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Shai Maestro – Solo: Miniatures & Tales
המלצת הבונוס שלנו להפעם היא האלבום החדש Solo: Miniatures & Tales מאת פסנתרן הג׳אז הישראלי, Shai Maestro.
שי הוא יליד 1987 והחל לנגן בפסנתר כבר בגיל 5, כאשר בגיל 8 הוא נחשף לראשונה לג׳אז. בהמשך הוא למד בתיכון לאומניות תלמה ילין ואז הוא זכה למלגה מלאה לשנתיים ללימודי מוזיקה בתוכנית הקיץ של מכללת ברקלי היוקרתית. בין השנים 2006 עד 2011, שי ניגן בטריו של אבישי כהן (הבסיסט). כיום שי מתגורר בברוקלין ניו יורק.
האלבום Solo: Miniatures & Tales, כפי ששמו מרמז הוא אלבום סולו, רק שי והפסנתר. הנגינה היא מבריקה ברמות הגבוהות ביותר, המוזיקה היא איפשהו בין המלודי והנעים (כמו ביצירה Gloria) לבין קטעים מעט מורכבים יותר. האלבום מרתק ומבוצע ביד אומן ללא ספק, מהאלבומים האלה של לעצום את העיניים ולהיות במקום אחר.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.
