מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.
השבוע אנחנו בסימן מוזיקה מקורית ויצירתית. נמליץ לכם על ארבעה אלבומים חדשים של אומנים שכבר המלצנו על אלבומים שלהם בעבר, לרבות שתי זמרות שאלבומים קודמים שלהן הפכו לשניים מהאלבומים האהובים עלי ביותר בשנים האחרונות.
אלבום השבוע של מוזיקה מקורית ויצירתית: Dominique Fils-Aimé – My World Is The Sun
אלבום השבוע שלנו להפעם הוא האלבום החדש My World Is The Sun, מאת הזמרת הקנדית, Dominique Fils-Aimé.
כמה מילים על Dominique, היא נולדה בשנת 1984 במונטריאול, אשר במחוז קוויבק בקנדה להורים מהגרים מהאיטי. בשנת 2015, Dominique התחרתה בתוכנית The Voice הקנדית, שם היא הגיעה עד לחצי הגמר. אלבום הבכורה שלה יצא בשנת 2018 והוא פתח טרילוגיה של אלבומים שכל אחד מהם חקר בתורו ז׳אנר מוזיקלי אחר ואת חלקו בהיסטוריה המוזיקלית של התרבות האפרו-אמריקאית. האלבום הראשון עסק בבלוז, השני בג׳אז ואילו השלישי התמקד במוזיקת הסול.
מאפיין מרכזי שמאפיין את הסאונד של Dominique הוא שימוש בשכבות ווקל מרובות, אותן היא מקליטה בעצמה.
בשנת 2023 יצא אלבומה הרביעי של Dominique Fils-Aimé, שנקרא Our Roots Run Deep, שהפך במהרה לאחד האלבומים האהובים עליי. בחרתי בו לאלבום השנה 2023 בקטגוריית סול/R&B/ווקאל ג’אז, וזה היה ללא ספק האלבום שלו האזנתי הכי הרבה באותה שנה. מיותר לציין שחיכיתי בקוצר רוח לאלבום חדש – וכעת הוא כאן. האלבום החדש, My World Is The Sun, הפתיע אותי כבר בהאזנה הראשונה, בעיקר עד כמה הוא שונה מקודמו.
נתחיל בהבדל טכני בולט: Our Roots Run Deep הורכב מקטעים קצרים ומהודקים מאוד. השיר הארוך ביותר, Give Me A Reason, נמשך 4:13 דקות בלבד – זהו הקטע היחיד שאורכו מעל ל-4 דקות באלבום. אחד הקטעים האהובים עליי באלבום, Some Room To Breathe, אורכו מעט יותר מדקה. לעומת זאת, באלבום החדש שישה קטעים חוצים את רף ארבע הדקות, והארוך שבהם, Rhythm of Nature, מגיע ל-8:47 דקות. השינוי הזה אינו מקרי – הוא מעיד על יצירות פתוחות יותר, עם מרחב לסולואים, בנייה הדרגתית של אווירה ומורכבות מוזיקלית גדולה יותר.
בהתאם לכך, התחושה כאן עמוקה ואמנותית יותר. זהו לא אוסף של שירים קליטים שמיד נתפסים באוזן, אלא יצירה שדורשת זמן וסבלנות. ההשראה מהטבע נוכחת, הקצב לרוב איטי ומהורהר יותר, והאלבום נכנס ללב בהדרגה. הסאונד משלב ג’אז (כמו למשל קטעי החצוצרה ב-The River), אמביינט, R&B ועוד, אך אף סגנון אינו דומיננטי – השילוב האורגני בין כולם יוצר שפה מוזיקלית ייחודית, שמזוהה לחלוטין עם Dominique עצמה.
חידוש נוסף הוא השימוש הנרחב יותר בצרפתית: מעבר לקטעי ה-Intro וה-Outro הקצרים, גם היצירה Echappée Belle והיצירה הנועלת את האלבום, Je t'aimais, je t'aime, je t'aimerai, הן בצרפתית ומוסיפות רובד אינטימי נוסף לאלבום.
ייתכן ש-My World Is The Sun אינו רצף מיידי של “להיטים” כמו קודמו, אבל כבר בהאזנה השלישית מצאתי את עצמי חושב: זה אלבום שאני הולך לחזור אליו שוב ושוב.
לסיום, נזכיר כי Dominique נבחרה לשמש כשגרירה של תערוכת High End, שתיערך השנה לראשונה בוינה בתחילת יוני. עדיין לא ברור אם נגיע לתערוכה, אבל מבחינתי, זו בהחלט אחת הסיבות הטובות לרצות להיות שם.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
אלבומים מומלצים נוספים – מוזיקה מקורית ויצירתית
Ão – Malandra
ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום החדש Malandra מאת ההרכב הבלגי, Ão.
ההרכב Ão הוא הרכב קוורטט בלגי מבטיח, שבשנת 2024 המלצתי לכם על אלבום הבכורה שלהם Ao Mar שיצא בשנת 2023. ההרכב משלב בין סגנון ה-saudade הפורטוגלי יחד עם אינדי, מקצבים מאפריקה, דרום-אמריקה ואלקטרוני מעודן. זה נשמע מעט אקלקטי, אבל זה לחלוטין עובד לטעמי. הסולנית של ההרכב היא Brenda Corijn ששורשיה הם שילוב בין מוזמביק לפורטוגל. Brenda שרה בפורטוגזית ואנגלית.
האוזן שלי לרוב מתקשה להתחבר לשירה בשפות שאינני מכיר. למדתי לאהוב מוזיקה צרפתית, ולעיתים גם איטלקית, אך פורטוגזית בדרך כלל פחות מדברת אליי. למרות זאת, ההרכב הזה תפס אותי כבר מהאלבום הקודם. האלבום החדש, Malandra, מרגיש פחות מכוון לקהל רחב ויותר אישי, בוגר ואמיץ. יש בו הרבה רגש, גם בלי להבין מילה, והמוזיקה נעה בחופשיות בין אלקטרוניקה, פופ, אמביינט ומוזיקת עולם לכדי תוצאה מקורית ומעניינת. התוצאה מגוונת, מעניינת ושומרת על רמה גבוהה לכל אורכו – זהו אלבום שמתגמל האזנה קשובה ומעמיקה.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Youn Sun Nah – Lost Pieces
ההמלצה השנייה שלנו היא האלבום החדש Lost Pieces מאת לזמרת, ומוזיקאית הג׳אז הקוריאנית, Youn Sun Nah.
מעט על Youn Sun Nah, היא זמרת ג׳אז קוריאנית, נולדה בשנת 1969 בסיאול, בירת קוראיה להורים מוזקליים. אביה היה מנצח ואימה הייתה שחקנית מוזיקלית. Youn עצמה למדה ספרות צרפתית באונברסיטה בקוריאה ועבדה בחברת אופנה, עד שנשיא תאטרון גילה אותה, הופעת הבכורה שלה הייתה במחזה בתיאטרון.
זה היה הרגע שהדביק את Youn בחיידק המויזקלי. בשנת 1995 היא החליטה לעבור לפריז ללמוד ג׳אז ושאנסון צרפתי, בין היתר ב-CIM Jazz School. בשנת 2001 הגיע אלבום הבכורה שלה.
האלבום Immersion משנת 2019 של Youn Sun Nah הפך עבורי לאחד האלבומים האהובים ביותר – אלבום ג’אז-פולק אנרגטי, בועט, ניסיוני, אקלקטי ובעיקר מהנה במיוחד. לעומתו, האלבום החדש Lost Pieces מציג גישה שונה לחלוטין. זהו אלבום מאופק, אינטימי ואישי הרבה יותר. אין כאן מקצבים מתפרצים, אך גם לא מדובר באלבום שקט ורגוע. כך למשל, הקצב האפל יחסית ב-Where’d You Hide לצד מפגן היכולות הדינמיות המרשימות של Youn Sun Nah ואת השליטה יוצאת הדופן שלה בעוצמה ובהבעה.
לאחר שנים של עבודה עם הלייבל הגרמני ACT Music, בשנת 2022 היא הוציאה את האלבום Waking World תחת Warner Music Group, מהלך שסימן שינוי ברור בכיוון האמנותי שלה – מוזיקה אישית, מופנמת ומחוברת יותר לרגש. Lost Pieces ממשיך באופן טבעי את הדרך הזו, עם כתיבה חשופה ומלאת עומק. התחושה הכללית מעט מלנכולית, אך האלבום מרשים מאוד, הן מבחינת ההבעה והן מבחינת ההפקה. גם הסאונד מאופק יותר בהשוואה ל-Immersion, אך רחוק מלהיות פשוט: המוזיקה בנויה משכבות רבות, משלבת אפקטים, שינויי מקצבים ועיבודים מורכבים, ומצליחה לשמור על עניין לאורך האלבום כולו.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Tigran Hamasyan – Manifeste
ההמלצה השלישית שלנו להפעם היא האלבום Manifeste, מאת מאת הפסנתרן והמלחין הארמני, Tigran Hamasyan.
כמה מילים על Tigran Hamasyan, הוא יליד ארמניה וכבר בגיל 3 החל לנגן על הפסנתר המשפחתי, בגיל 6 הוא כבר למד בבית ספר מוזיקלי. בהמשך משפחתו עברה לקליפורניה, אך כיום הוא שב לחיות בארמניה.
הקטלוג המוזיקלי של Tigran Hamasyan הוא מהאקלקטיים והמגוונים בסצנת הג’אז העכשווית, ומשלב ג’אז מודרני, מטאל והשפעות עמוקות מהמוזיקה הארמנית המסורתית. הרקע הזה עוזר מאוד להבין את המורכבות והעושר של האלבום החדש.
לפני שנדבר עליו, כדאי להזכיר האלבום הקודם של Tigran שהמלצנו לכם עליו – The Bird Of A Thousand Voices משנת 2024 – אלבום שאפתני המבוסס על אגדת עם ארמנית על נסיך המחפש ציפור בעלת סגולות ריפוי. מדובר ביצירה אפית רחבת יריעה, באורך של כ-90 דקות, שנעה בין נעימות עממיות עדינות לבין קטעים עוצמתיים עם השפעות מטאל. האלבום הזה הדגיש עד כמה Hamasyan אינו חושש לשבור גבולות סגנוניים וליצור עולמות מוזיקליים שלמים.
לכן, מוזיקה מורכבת ומקורית ממש אינה זרה לו. האלבום החדש, Manifeste, נשען על בסיס ג’אז מוצק, אך משלב מעליו השפעות של פולקלור ארמני לצד אלמנטים אלקטרוניים עדכניים. לעיתים מתקבלת תחושה של פסנתר קלאסי, ומנגד קטעים קצביים, מהירים ואנרגטיים, שלמרות שהם נשארים בגבולות הג’אז, האנרגיה שלהם לחלוטין משדרת רוק ואפילו מטאל.
רוב האלבום אינסטרומנטלי, עם שימוש עדין בקולות רקע, אך יש גם נגיעות של שירה ארמנית, בעיקר ביצירה Per Mané. בשורה התחתונה, זהו אלבום אנרגטי ומסקרן, שממשיך לבסס את Hamasyan כאחד היוצרים המקוריים והנועזים בדורו – חגיגה של מקוריות ויצירתיות המחברת בין מסורת לחדשנות.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.
