מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.
השבוע אנחנו בסימן מוזיקה רגועה ומגוונת ונמליץ לכם על אלבומים מז׳אנר הווקל ג׳אז, פולק, אמריקנה ועוד.
לאחר שבשבוע שעבר המלצנו לכם על אלבומים בסימן מוזיקה עדכנית, שבחלק מהמקרים היו לא לחלוטין כוס התה שלי, ההמלצות הפעם הן אלבומים שאהבתי במיוחד והרבה יותר מדברים לאוזן והלב שלי.
אלבום השבוע של מוזיקה רגועה מגוונת: Sarah McLachlan – Better Broken
אלבום השבוע שלנו להפעם הוא האלבום החדש Better Broken, מאת הזמרת והכותבת הקנדית, Sarah McLachlan.
שרה מקלכלן (Sarah McLachlan) היא זמרת-יוצרת קנדית ילידת 1968. הקריירה שלה החלה באמצע שנות ה-80 וידעה הצלחות רבות, עם מכירות של מעל ל-40 מיליון עותקים של אלבומיה. אלבומה Surfacing משנת 1997 זיכה אותה בשני פרסי גראמי.
מעבר לקריירה המוזיקלית המרשימה, מקלכלן ייסדה את פסטיבל Lilith Fair, שמוקדש לקידום נשים במוזיקה. סגנונה המוזיקלי מתאפיין באינטימיות, מלודיות עשירה והבעה כנה שהפכו אותה לאחת היוצרות האהובות והמוערכות בז‘אנר.
האלבום Better Broken הוא אלבום האולפן העשירי של שרה והראשון שלה מזה 9 שנים. האלבום הופק בידי Tony Berg ו-Will Maclellan והוקלט ברובו ב-Sound City Studios בלוס אנג׳לס. על הליריקה באלבום, שרה ציינה שההשראה היא המחשבות שלה על מצב העולם, ושהיא מקווה באמצעות אלבומה להעניק קצת שחרור והקלה למאזינים.
הסגנון המוזיקלי כאן הוא פופ רוק קליל ומלודי, רמת ההפקה כאן היא מבחינתי ברמות הגבוהות ביותר. יש כאן הפקה מורכבת, אך כזו שלא מרגישה מוגזמת ומשאירה את המקום המרכזי לשירה והרגש של שרה, למרות שילוב אלמנטים רבים. למשל ביצירה The Last to Go, יש כל כך הרבה אפקטים קטנים ברקע, מקצב עוצמתי וסאונד גדול ומגוון, אך עדיין השירה היא במקום הראשון. סיום הקטע נרגע מאוד ויש בו כלי נשיפה ופסנתר, וזה כן גורם לי לתהות איך השיר הזה היה נשמע לו הייתה לו הפקה פשוטה ונקייה יותר. עדיין עבורי האלבום הזה הוא דוגמה איך להפיק אלבום פופ-רוק איכותי.
האלבום שומר על רמה גבוהה לכל אורכו, הוא מאוד מרגיע וגם זה הישג מרשים של ההפקה שלא הופכת אותו ל״קשה״ להאזנה ופוגמת בתחושה הרגועה שלו.
אחרי כל הדיבורים על ההפקה ועל איך היא מצליחה לא לגנוב את תשומת הלב מהווקל, אז כמה מילים על השירה של שרה. יש המון זמרות וזמרים צעירים שמצליחים לייצר הרבה רגש, אבל פעם אחר פעם אני שם לב שאי אפשר להתחרות באומנים הוותיקים, היכולת להפסיק עם המניירות ולהגיש את הטקסט בצורה נקייה ומכל הלב זה משהו שכנראה לוקח שנים באמת ללמוד ודורש בגרות שמגיעה עם השנים. אז אני מצאתי את השירה מרגשת ביותר במשך האלבום כולו ולטעמי לו זמרת צעירה הייתה מבצעת את האלבום הזה הוא היה מקבל זווית אחרת והיה הרבה פחות מדבר אלי.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
אלבומים מומלצים נוספים – מוזיקה רגועה מגוונת
נתחיל עם שני אלבומי ווקל ג׳אז עם תחושת וינטג׳׳.
Boz Scaggs – Detour
ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום החדש Detour מאת הזמר, הכותב והגיטריסט האמריקאי, Boz Scaggs.
בוז סקאגס (Boz Scaggs) הוא זמר, גיטריסט וכותב שירים אמריקאי, שנולד בשנת 1944 באוהיו וגדל בטקסס. הוא החל את דרכו המוזיקלית כחבר בלהקה של סטיב מילר בזמן לימודיו באוניברסיטת ויסקונסין, לפני שפנה לקריירת סולו מצליחה בשנות ה־70. אלבומו Silk Degrees מ־1976 הפך לאבן דרך, עם להיטים כמו Lowdown ו־Lido Shuffle, שזיכו אותו בפרס גראמי ובמעמד של אחד הקולות המזוהים של סגנון ה־Blue-eyed Soul. סקאגס ידוע בשילוב המיוחד שלו של רוק, R&B, פופ וג׳אז, והוא ממשיך להופיע ולהקליט גם בעשורים האחרונים.
האלבום Detour – כלומר ״סטייה מהמסלול״, הוא אלבום האולפן הראשון של בוז מזה 7 שנים והוא נולד במקרה, מכאן שמו. האלבום הוא למעשה אוסף של ביצועים ואינטרפטציות של בוז לשירים מתוך מה שמכונה Great American Songbook, כלומר קלסיקות הזמר האמריקאיות. לצדו של בוז מנגנים כאן Seth Asarnow על הפסנתר. ללא ספק הפסנתר הוא הכלי המוביל של האלבום.
הסגנון הוא וינטג׳ ווקל ג׳אז מעודן. מדובר בביצועים נפלאים ומלאי רגש, אבל בשביל ליהנות ממוזיקה כזו, אני צריך מצב רוח מסוים. יש מוזיקה רגועה שהיא גם מרגיעה ויש מוזיקה רגועה שבשביל ליהנות ממנה צריך להיות מראש רגוע, ככה אני מרגיש כלפי האלבום הזה, לכן האזנה אליו בשבת בבוקר זה כנראה הזמן המושלם ליהנות ממנו.
העדינות של האלבום היא פשוט סוחפת, כל כך מכבדת את השירים. בנוסף ההקלטה מצויינת עם סאונד עוטף ומרשים.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Ledisi – For Dinah
ההמלצה השנייה שלנו היא האלבום החדש For Dinah מאת הזמרת-כותבת, המפיקה והשחקנית האמריקאית, Ledisi.
לֵדיסי (Ledisi) היא זמרת, כותבת שירים ושחקנית אמריקאית, שנולדה בניו־אורלינס בשנת 1972 וגדלה בקליפורניה. היא החלה את דרכה בסצנת הג׳אז וה־R&B של שנות ה־90 וזכתה להכרה רחבה הודות לקולה העוצמתי והמרגש, שמחבר בין סול קלאסי למודרני. לאורך הקריירה שלה הוציאה אלבומים מוערכים, הייתה מועמדת למספר פרסי גראמי ואף זכתה באחד ב־2021. לצד פעילותה המוזיקלית, לֵדיסי גם הופיעה בתיאטרון ובקולנוע, בין היתר בגילום Mahalia Jackson בסרט Selma, והפכה לדמות בולטת בהעצמת נשים ואמנים אפרו־אמריקאים בתעשייה.
האלבום For Dinah הוא אלבום האולפן ה-13 של Ledisi, זהו אלבום מחווה לזמרת והפסנתרנית האמריקאית Dinah Washington. לדיסי מציינת של-Dinah Washington הייתה השפעה גדולה עליה מאז ילדותה, והיא זוכרת שאימה הייתה מנגנת את המוזיקה של וושינגטון בבית. זה בהחלט כבוד גדול לבצע אלבום מחווה שלם לאומן שזוכרים מהילדות.
האלבום כולל שירים מקוריים של וושינגטון לצד שירים של אחרים שוושינגטון ביצעה והפכה למפורסמים. האלבום הופק בידי Rex Rideout ו-Christian McBride שגם מנגנן על הבס ביצירה ״You Don't Know What Love Is״. אומן אורח נוסף הוא הזמר המופלא Gregory Porter, שהרבה זמן לא שמעתי ופתאום קלטתי כמה התגעגעתי לקולו המרגש. פורטר מבצע דואט עם לדיסי ביצירה ״You’ve Got What It Takes״.
יש לא מעט דמיון בין האלבום הזה לאלבום הקודם שהמלצנו עליו, שניהם כוללים ביצועי ג׳אז רגועים לקלסיקות של הג׳אז האמריקאי, אך יש משהו יותר אנרגטי, מודרני ובעל חיות באלבום הזה שגורם לו להיות קל יותר להנאה בכל זמן וכל מצב רוח. ברוב היצירות הכלי המוביל כאן הוא הפסנתר, אך בכמה מהיצירות יש שימוש בכלי נשיפה ככלי מוביל, כמו למשל Caravan, כמו תמיד אלא הן היצירות שפחות נהניתי מהן. זה מוטיב חוזר אצלי, הרבה יותר קשה לי ליהנות מכלי נשיפה ביחס לפסנתר.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Caitlin Canty – Night Owl Envies the Mourning Dove
ההמלצה השלישית שלנו להפעם היא האלבום החדש Night Owl Envies the Mourning Dove, מאת הזמרת והכותבת האמריקאית, Caitlin Canty.
הזמרת-יוצרת העכשווית, Caitlin Canty (נולדה ב־24 בינואר 1982 בורמונט, ארה״ב) משלבת סגנונות פולק, בלוז וקאנטרי בלדות. בקולה זיהו המבקרים תערובת ייחודית של עוצמה ורגישות. ה־San Francisco Chronicle כתבו עליו שהוא “casually devastating”, בעוד NPR תיאר את שיריה כבעלי "haunting urgency“.
מאז פריצת הדרך עם אלבום הסולו Reckless Skyline (2015), היא הופיעה באירועים מרכזיים בארה״ב ובאירופה, הופיעה לצד אמנים כמו Mary Chapin Carpenter ו־The Milk Carton Kids, וזכתה בפרסים כגון פרס ה‑Troubadour בתחרות Telluride Bluegrass Festival, כשהשיר שלה "Get Up" היה מועמד לשיר השנה בפרסי Folk Alliance International.
אני המלצתי לכם לפני כמה חודשים על אלבומה Motel Bouquet משנת 2018.
האלבום החדש. Night Owl Envies the Mourning Doveֿ, מציג את הגיוון המוזיקלי המרשים של Caitlin. אומנם הסאונד שומר על גבולות האמריקנה, אך יש כאן שלל מקצבים, שילובים של קאנטרי, של רוק, בלדות ועוד. האלבום שומר על סאונד רגוע, אך בכל שיר יש גוון אחד ולמרות זאת ישנה אחידות ברמה הגבוהה, ההפקה המצוינת והרגש שנובע גם מהשירה הנהדרת של Caitlin, אך גם מהגיטרות והמקצבים הנפלאים. דוגמה אחת לשיר שאהבתי במיוחד היא Strangers / Lovers, שזו בלדת קאנטרי עם גיטרה חשמלית נהדרת.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Robert Plant – Saving Grace
ההמלצה הרביעית שלנו להפעם היא האלבום החדש Saving Grace, מאת הזמר-היוצר הבריטי האגדי, Robert Plant.
יתכן שרוברט עדיין מוכר בעיקר בתור הסולן האייקוני של Led Zeppelin, אך מזה עשורים הוא ממשיך בקריירת סולו מפוארת, אם כי פחות זוהרת ויותר ״אומנותית״ ו-״מעודנת״ אם תרצו, בהשוואה ללהקת הרוק מהגדולות בהיסטוריה. ב-20 לאוגוסט השנה רוברט ציין יום הולדת 77.
אומנם רוברט הוא זמר אגדי, אך חלק גדול מאלבומיו הטובים בעשורים האחרונים הם תוצר של שיתופי פעולה שלו עם אומנים אחרים. למשל שיתוף הפעולה שלו עם Alison Krauss באלבום Raising Sand משנת 2007 (בהמשך הם שיתפו פעולה גם באלבום נוסף).
גם הפעם מדובר בשיתוף פעולה, או אפ תרצו להקה חדשה שהוקמה, שכוללת את Matt Worley על בנג׳ו וכלי מיתר‘ אותו רוברט הכיר בפאב מקומי ויחד הם החליטו להקים הרכב של מוזיקאים מז׳אנר הפולק ולנגן יחד. החבורה שהם אספו כוללת את הווקליסטית Suzi Dian, יחד עם בעלה המתופף Oli Jefferson, הגיטריסט Tony Kelsey ואת Barney Morse-Brown על הצ׳לו.
זהו האלבום השלישי שלנו השבוע שהוא בעצם אלבום מחווה לשירים שהם קלסיקות ישנות. הפעם של ז׳אנרים כמו פולק, קאנטרי, אמריקנה ובלוז. האלבום כולל הפקה עדינה והרבה קטעי שירה שמתחלקים בין רוברט לסוזי, שהיא שותפה מלאה וממש לא זמרת רקע.
לפני כמה שבועות בחרתי ביצירה Gospel Plough שיצאה כסינגל כשיר השבוע שלנו ומאז חיכיתי לצאת האלבום הזה. כששם כמו רוברט פלאנט חתום על אלבום זה מייצר ציפיות שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בהן, זאת למרות שניכר שרוברט מנסה פשוט לייצר מוזיקה טובה ולספק מחווה ראוייה לשירים שהוא אוהב. אני לאורך האלבום הרגשתי את הדיסוננס הזה בין ״ציפיתי יותר״ לבין ״זהו נטו מוזיקה נקייה ובוגרת״, כך שהרגשתי מעט קוטבי בנוגע לאלבום הזה.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
William Ackerman – New England Roads
המלצת הבונוס שלנו להפעם היא האלבום New England Roads מאת הגיטריסט והמפיק האמריקאי, William Ackerman משנת 2010.
ויליאם אקרמן (William Ackerman) הוא גיטריסט, מלחין ומפיק אמריקאי, שנולד בשנת 1949 בקליפורניה. הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בהתפתחות סגנון ה־New Age במוזיקה האינסטרומנטלית, לאחר שייסד ב־1976 את חברת התקליטים Windham Hill Records – שהפכה לבית לאמנים בולטים כמו ג׳ורג׳ ווינסטון ומייקל הדג׳ס. נגינתו של אקרמן מאופיינת בסאונד אקוסטי חם, מלודי ומדיטטיבי, המשלב דיוק טכני עם רוך רגשי. במהלך הקריירה זכה בפרס גראמי והמשיך ליצור ולהפיק מוזיקה המאזנת בין פשטות, שלווה ותחושת טבעיות עמוקה.
האלבום New England Roads הוא אלבום אינסטרמונטלי מלא רגש ועדינות, מעט מדיטיבי ומאוד מרגיע, סאונד שמאפיין את היצירה של אקרמן. זהו אלבום נהדר לעצום עיניים ולשקוע בו, מומלץ לשעות הערב.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.
