מידי שבת אנחנו ממליצים לכם על אלבומי המוזיקה, שעשו לנו את השבוע.
השבוע אנחנו בסימן ג׳אז ומוזיקת עולם נמליץ לכם על שלושה אלבומים: שני אלבומי ג׳אז מרתקים וניסיוניים ואלבום אחד מרגש במיוחד של מוזיקה יהודית.
אלבום השבוע של ג׳אז ומוזיקת עולם: Kim Oki – All
אלבום השבוע שלנו להפעם הוא האלבום החדש All, מאת האומנים הדרום-קוריאנים, Kim Oki, Song Nam Hyun ו-Seo Kyungsoo.
Kim Oki (קים אוקי, 김오키) הוא סקסופוניסט, מלחין ומוביל הרכבים מדרום קוריאה, הפועל בסצנת המוזיקה הקוריאנית מאז שנות ה־2000. במהלך הקריירה שלו הוציא אלבומים רבים תחת שמו ובהובלת הרכבים שונים, והופיע בפסטיבלים ובמסגרות מוזיקליות בקוריאה ומחוצה לה. לצד פעילותו כמבצע, Kim Oki עוסק גם בהלחנה, בעיבוד ובהפקה, ונחשב לדמות מרכזית ועקבית בזירת הג’אז והמוזיקה האלטרנטיבית הקוריאנית.
המסלול של Kim Oki אל מוזיקת הג׳אז והסקסופון הינו ייחודי ודיי משעשע. בעוד נגנים רבים שמופיעים בהמלצות שלנו החלו לנגן בגיל צעיר, למדו במוסדות נחשבים וכו, Kim Oki היה רקדן ברייקדאנס, אולי הכי רחוק שאפשר מלהיות מוזיקאי ג׳אז. הוא החל ללמוד סקסופון רק בגיל 25, על פי עמוד הויקיפדיה שלו, הוא הושפע מ-Miles Davis, וחשב בטעות שהוא מנגנן על סקסופון (הוא כמובן חצוצרן) – בהחלט טעות משעשעת שגרמה לו לבחור בכלי הסקסופון.
שני אומנים נוספים מנגנים באלבום הזה. Song Nam Hyun, נגן דאבל-בס שעל פי פרופיל הספוטיפיי שלו, מנפץ את הגבולות שבין ג׳אז, רוק ומוזיקה קלסית. על האומן השלישי שמופיע באלבום הזה, Seo Kyungsoo לא הצלחתי למצוא מידע כלל, אני יכול רק לנחש שמדובר במתופף.
הרקע המגוון והשונה של Kim Oki, נשמע בבירור בגיוון המוזיקלי האדיר שיש באלבום הזה, מהשפעות של נגינת כלי נשיפה ניסיונית וקטעי אלתור דיי צורמים לעיתים, לשילובים של מוזיקה אלקטרונית. הגיוון כאן הוא בהחלט ברמה שניתן לכנות אקלקטי וכאוטי.
לכאורה, זה אלבום שלא הייתי אמור להתחבר אליו: קטעי נשיפה מאולתרים ולעיתים צורמים – אולי האלמנט שאני הכי פחות מחבב בג’אז – ובנוסף גם נוכחות לא מבוטלת של מוזיקה אלקטרונית, שגם היא בדרך כלל לא מדברת אליי. ובכל זאת, בתוך כל הכאוס הזה מצאתי את עצמי נהנה. יש כאן גיוון גדול, אנרגיה מתפרצת שלעיתים מזכירה רוק, ובעיקר תחושה של יצירה שלא נשמעת כמו עוד אלבום ג’אז מוכר. זה בהחלט לא אלבום קל לעיכול, ולא לכל אחד; גם בקרב חובבי ג’אז סביר שיהיו קטעים שפחות יתחברו אליהם, פשוט בגלל המנעד הרחב והחוסר בפשרות. אני בחרתי להאזין ל-All כיצירה אחת שלמה, בלי לנסות לבודד קטעים (גם אם אפשר, כמו המקצב המצוין ב-After a Storm Comes a Calm). בהאזנה כזו מתגלה אלבום מקורי, שונה ומסקרן, כזה שמזכיר לי שלפתוח את האוזניים למוזיקה אחרת הוא חלק מהותי מגילוי מוזיקה חדשה – ומכל הסיבות האלה בחרתי ב-All כאלבום השבוע שלי.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
אלבומים מומלצים נוספים – ג׳אז ומוזיקת עולם
Thomas Strønen – Off Stillness
ההמלצה הראשונה שלנו היא האלבום החדש Off Stillness מאת המתופף והמלחין הנורוגי, Thomas Strønen, משנת 2025.
Thomas Strønen הוא מתופף, מלחין ומארגן מוזיקלי נורווגי, אחד הקולות הבולטים בסצנת הג’אז והאקספירימנטל של צפון אירופה. הוא נולד ב-1972 והחל לפתח את עצמו דרך לימודים והשתלבות בסצנת הג’אז האירופית בשנות ה-90, מאז הפך לדמות מבוקשת הן כמתופף והן כמארגן סאונד והרמוניה בלהקות והפצות שונות. עבודתו מתאפיינת בחיפוש תמידי אחר דרכים חדשות להרחיב את טווח הצליל של התופים והמשקלים הריתמיים, מה שממקם אותו כאומן רב-תחומי ומרגש בזירה הבינלאומית.
האלבום Off Stillness יצא בלייבל היוקרתי ECM, שהוקם בשנת 1969 על-ידי המפיק מנפרד אייכר והפך עם השנים לאחד הגופים המשפיעים והייחודיים בעולם הג’אז והמוזיקה האמנותית העכשווית. עם זאת, הקו המוזיקלי של ECM נחשב בעיני רבים למעורר מחלוקת: הדגש על מוזיקה אוונגרדית, אווירתית ומופנמת אינו תמיד נגיש או קל לחיבור מיידי. לאורך השנים פעלו בלייבל אמנים רבים ובעלי סגנונות מגוונים, אך גם ביניהם ניתן לזהות קו אסתטי משותף שמאפיין חלק ניכר מהקטלוג. באופן אישי איני נמנה על חובבי הלייבל, אך משתדל שלא לפסול מראש ולתת לכל אלבום הזדמנות הוגנת.
בהקשר הזה, Off Stillness הוא אלבום של ECM שהפתיע אותי לטובה. מצאתי בו לא מעט רגעים של שקט ושלווה, לצד קטעים מלודיים עדינים ונעימים, ולעיתים אף השפעות אוריינטליות מורגשות. יש בו רכות כללית וניחוח שמזכיר מוזיקה עממית ומוזיקה קלאסית גם יחד. מנגד, גם כאן בולט מאפיין מוכר של הלייבל – היעדר מלודיית נושא ברורה ברוב היצירות והעדפה של בניית אווירה על פני מבנה שירי מובהק.
יחד עם Thomas Strønen, שכמובן אחראי על התופים באלבום, מנגנים גם: Ayumi Tanaka על הפסנתר, Håkon Aase על הכינור, Leo Svensson Sander על הצ׳לו (Violoncello) ו-Ole Morten Vågan על הדאבל-בס.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
Yosef Gutman – Resisei Lyla
ההמלצה השנייה שלנו היא האלבום החדש Resisei Lyla מאת המלחין ונגן הבס הישראלי, Yosef Gutman.
זוהי ההמלצה השישית שלנו על אלבום של יוסף גוטמן. מאז שגיליתי את יצירתו בשנה–שנתיים האחרונות, אני מוצא את עצמי מתפעל שוב ושוב מקצב שחרור האלבומים שלו – ומהעובדה שבכל אלבום נוכחים כל כך הרבה נשמה, מחשבה והשקעה. יוסף הוא בעיניי דוגמה מובהקת לאמן יוצר חרוץ, עקבי ומקצועי.
את סיפורו של יוסף כבר תיארתי באתר שלנו לא פעם, ולכן לא אחזור עליו כאן. מי שמעוניין מוזמן לקרוא, למשל, את ההקדמה שכתבנו בהמלצה על אלבומו The World And Its People משנת 2024.
המוזיקה שיוסף יוצר משלבת נעימות חסידיות עם ג’אז מעודן ומוזיקת עולם. לא במקרה אחד הז’אנרים שמיוחסים לו בפרופיל שלו ב-Roon הוא Jewish Folk – הגדרה שתופסת היטב את החיבור בין מסורת, רוחניות ושפה מוזיקלית עכשווית.
לפני כחודש בחרנו ביצירה Tzei Lach, שיצאה כסינגל לקידום האלבום, כשיר השבוע שלנו. בערוץ היוטיוב שלו הסביר יוסף את משמעות שם האלבום:
״השם רסיסי לילה לקוח משיר השירים, ומדבר על ידיעה שמתעלה מעל העולם החושי. הידיעה הזו נקראת 'חושך'. אולם, כשהיא מתפצלת ומאפשרת לרסיסי אור קטנים לחדור ולהפוך לתחושה, זה תחושה עצומה של בהירות ואהבה״.
לצד שני אלבומי הג’אז הניסיוניים שעליהם אני ממליץ הפעם, האלבום הזה ניצב כמעט בקצה הנגדי של הסקאלה. היצירה של יוסף כאן היא שיא של מלודיות, רכות ורגש. רסיסי לילה לוקח אותי אל ירושלים: כשאני עוצם את העיניים ומאזין לאלבום, אני כמעט מרגיש את רוח ההרים, את עצי הזית ואת ההיסטוריה שבחומות – לא כנוף גדול ומונומנטלי, אלא כסיפור קטן ואינטימי של אב ובנו ההולכים לקנות חלות ביום שישי. הרגש והאינטימיות הזו, בעיניי, הם סוד הקסם של המוזיקה של יוסף.
אחרי כל האלבומים של יוסף שהמלצנו עליהם בשנתיים האחרונות, נדמה שהוא פשוט לא יכול לטעות – לפחות עבורי. הסיבה לכך היא שהוא מנגן מהלב, ואולי גם נוגע בלב היהודי: במקום היפה, המחבר והעמוק שבו.
האזנה מהנה:
האלבום ב-Spotify:
ההמלצות הקודמות שלנו על אלבומים של יוסף גוטמן:
The World And Its People
Why Ten
Unity
Melodies Of Light
Shir Yedidot
עד כאן להפעם, שבוע נפלא לכל קוראי האתר.
