AVReviews

בחלק השישי בפרויקט, אני בוחר בזמרת וגיטריסטית בלוז מוכשרת,  שהייתה מועמדת לפרסים רבים, ואלבומיה הצליחו מאוד במצעדי הבלוז. את האהבה לבלוז היא ירשה מאביה, והפכה את זה לקריירה מצליחה.

הזמרת שבחרתי בה בחלק השישי היא אנה פופוביץ’ – Ana Popović.

אנה נולדה בשנת 1976 בבלאגרד, סרביה (יוגוסלביה לשעבר). אביה של אנה, מילטון (MilutinMilton) הוא חובב בלוז גדול שהיה מנגן על גיטרה וגיטרת בס באופן חובבני. מילטון היה מזמין חברים כדרך קבע לביתו לנגן יחד ולשמוע ולדבר על בלוז ורוק. בסופו של דבר, חיידק הבלוז תפס גם את אנה, שהתחילה לנגן על הגיטרה של אביה בגיל 15. מהר מאוד מתברר לאביה של אנה שהיא כישרון טבעי, ולמרות שהמשפחה לא הייתה עשירה, הם החליטו לממן לאנה שיעורי גיטרה פרטיים.

בשנת 1995, אנה הקימה את הלהקה הראשונה שלה, Hush. הלהקה ניגנה R&B, והופיעה בבלגראד, יוון ופסטיבלים שונים באירופה. בשנת 1998 הם הקליטו את האלבום היחיד שלהם, Hometown. באותה שנה אנה החליטה לנסוע לאמסטרדם וללמוד גיטרת ג’אז בקונסרבטוריון המקומי.

בשנת 2001, אנה הקליטה את אלבום הסולו הראשון שלה Hush!. האלבום הוקלט בממפיס טנסי והופק בידי ג’ים גאינס, שעבד עם קרלוס סנטנה, ג’ון לי הוקר ואחרים. האלבום זכה להצלחה רבה ואנה החליטה לעזוב את לימודיה ולהתמסר לקריירה המוזיקלית שלה.

עד כה אנה הקליטה 11 אלבומי סולו, כשהאחרון שבהם ב-2018, בשם Like It on Top. לאחר 10 שנות מגורים בהולנד, אנה העתיקה את מגוריה לארה”ב וכעת היא מתגוררת בלוס אנג’לס, קליפורניה.

הקשבתי למספר אלבומים מלאים שלה, ולהרבה שירים נוספים. לטעמי, הסגנון המוזיקלי של אנה הוא בלוז רך, שמשלב מקצב פופי וקליל. גם הליריקה לרוב דיי פשוטה ולעיתים שובבה במעט.

סגנון השירה של אנה הוא מאוד שליו ונעים. היכולות הווקאליות שלה הם ממש לא ברמה של דיווה, לעיתים השירה של אנה נשמעת כמעט על סף דיבור. בעיניי (או אוזניי), זה סגנון שהולך ממש טוב עם בלוז.

התלבטתי לגבי האלבום הנבחר שארחיב עליו. האלבום של אנה שהכי נהניתי ממנו, הוא דווקא האלבום Blue Room מ-2015. מדובר באלבום מאוד מיוחד, זהו אלבום שאנה הקליטה ביחד עם אביה מילטון, זוהי מחווה מדהימה בעיניי, אביה של אנה הוא חובבן שמעולם לא הופיע או הקליט, והיא שכנעה אותו לעשות את האלבום הזה איתה. הבחירה הזו היא בעייתית מעט, מכיוון שאנה שרה פחות מ-50% מהזמן באלבום, ובנוסף מדובר בקלאסיקות בלוז ולא חומרים מקוריים. אז חשבתי על זה והחלטתי שמכיוון שזהו פרויקט שלי, למעשה אני הוא זה שקובע את החוקים ולכן…

כפי שכתבתי, זהו אלבום שאנה שיכנעה את אביה להקליט איתה. אביה שניגן יחד איתה כשהיא הייתה ילדה, ותמך ועודד אותה לכל אורך השנים של הקריירה המוזיקלית שלה. אנה, למעשה הגשימה את חלום חייו של אביה, מילטון, בכך שהפכה להיות זמרת וגיטריסטית בלוז מצליחה. השירים באלבום הם קלאסיקות בלוז על כל גווניו עם שילובים של קצת קאנטרי ורוק דרומי. אנה ומילטון שרו וניגנו שירים אלה מאז ילדותה של אנה. גם שם האלבום “חדר כחול” הוא מחווה לחדר בביתם בבלגראד, שחבריו של מילטון היו מתאספים ומנגנים שם בלוז יחדיו. אנה הצטרפה לניגונים אלה בשנות התבגרותה.

כשמחברים את כל הסיפורים האלה יחד, נוצרת מחווה מרגשת ומחממת את הלב. כשזה מגיע ביחד עם שירה ונגינה מעולים אז בכלל הרווחנו. השירה באלבום היא הרמונית ושילוב הקולות של האב וביתו משלימים זה את זה באופן מרגש וקסום. הקול של מילטון כל כך נעים ועמוק, וקולה של אנה הוא עדין ומלא בבלוז (הבחורה פשוט נולדה לשיר בלוז). התזמון וההרמוניה של שילוב הקולות שלהם, כל כך טוב, שזו פשוט דוגמה לשלם שהוא גדול מסך חלקיו.

באלבום יש 11 שירים, עם סגנונות מגוונים הכוללים בלוז אקוסטי, בלוז חשמלי, קאנטרי רוק, רוק דרומי ועוד.

האלבום נפתח בשיר Catfish Blues, קלאסיקת בלוז משנת 1941. הקרדיט לכתיבת השיר ניתן לרוברט פטוואי (Robert Petway), אם כי לפי ויקיפדיה אין עדויות חותכות לכך. גיטרת קאנטרי במקצב מהיר, היא אחלה דרך לפתוח אלבום. שילוב הקולות של אנה ואביה, עובד כל כך טוב. פשוט פתיחה כיפית, קצרה ונהדרת.

בשיר השני באלבום אנחנו קופצים בזמן 40 שנה ל-1980 לשיר של ג’ון לנון, I’m Losing You. העיבוד מאוד רוקי, מקצב הגיטרה אנרגטי עם ריפים מרשמים. עיבוד עם המון כח.

I know I hurt you then

But hell, that was way back when

Well, do you still have to carry that cross?

Don’t want to hear about it

I’m losing you

I’m losing you

Don’t want to lose you, now

לנון כתב את השיר לאחר סערת רגשות שלו בזמן שהוא היה בברמודה ולא הצליח להשיג את יוקו אונו בטלפון. השיר מדבר על כך שהוא יודע שהוא פגע באשתו, ועל כך שהיא לא מוכנה לשכוח לו את זה, למרות שזה היה מזמן.

השיר השלישי הוא גרסת כיסוי לשיר של ואן מוריסון מ-2002, Evening Shadows. בלדת בלוז יפיפה על געגוע לבת זוג שתוקף תמיד בשעות הערב.

I miss you every night

Just about this time

You’re always on my mind

When evening shadows fall

זה סגנון הבלוז המועדף עלי, כבר מהשניות והתווים הראשונים ברור לי שזה שיר שאני ממש הולך לאהוב. השירה מתחלפת בין אנה לאביה ולשילוב של שניהם. הגיטרה בוכה מאחורי המקצב האיטי והמשגע, פשוט שיר נהדר.

השיר הרביעי הוא ביצוע סולו של אנה, לשיר Grant Spivey. זהו שיר של זמרת ומשוררת הבלוז, Victoria Spivey. ויקטוריה חיה בשנים 1906-1976. מצאתי את השיר בכל מיני אוספים ולא הצלחתי להבין מאיזה שנה הוא. בכל מקרה גרנט היה שמו של אביה של ויקטוריה והשיר הזה עליו. ויקטוריה התחילה את הקריירה המוזיקלית שלה בלהקה של אביה (בטרם מלאו לה 7). השיר הוא בלדה על מותו וכל מה שהשאיר אחריו כולל אותה.

את השיר הזה אנה מבצעת בעצמה. מצד אחד זה הגיוני שיהיה שיר על אב באלבום כזה, מצד שני, זהו שיר על אב שמת, אז זה טיפה מוזר בעיניי.

הסגנון הוא בלוז מאוד קלסי עם הרבה פסנתר ובהמשך גיטרה אקוסטית, לגמרי סאונד של פעם.

השיר החמישי הוא Somebody, כנראה השיר הכי רוקי באלבום, מקצב כבד וגיטרה חזקה. זהו שיר שנכתב בידי John Brannen ו-Jack Tempchin, והופיע באלבום של ה-Eagles מ-2007 שנקרא Long Road Out Of Eden.

הליריקה מספרת על מישהו, כנראה פושע כלשהו, שעשה מעשה רע וכעת כל הזמן צריך להסתכל מאחורי הכתף ולדאוג מהנקמה והמחיר שיגיעו.

No one knows ’bout the times you had

You’ve been so evil; you know, you’ve been so bad

There’s a devil to pay for what you put them through

And you got a feeling somebody’s following you

בשיר השישי באלבום, חוזרים ל-slow blues, לאחד השירים האהובים עלי באלבום. השיר הוא Did Somebody Make a Fool Out of You? של טוני ג’ו וויט, שהוא בעצמו אומן שהכרתי בשנה האחרונה, ואני מאוד נהנה לשמוע. השיר הוא מתוך אלבומו Homemade Ice Cream, משנת 1973.

המקצב האיטי של בלדת הבלוז הזו פשוט ממכר, גיטרה חשמלית נהדרת מלווה את השירה של אנה ומילטון, ששרים ביחד ולחוד. ביצוע פשוט מופלא לטעמי.

ליריקת בלוז פשוטה, שמנסה לעודד מישהו אחרי פרידה.

Did somebody run away with your heart?

Did somebody tear you all apart?

And I know you’ve been treated bad

But you don’t have to look so sad

Did somebody make a fool out of you?

השיר השביעי באלבום, הוא שיר של ג’תרו תאל (Jethro Tull), שנכתב על ידי הסולן המיתולוגי שלהם איאן אנדרסון והופיע באלבום Stand Up בשנת 1969. לשיר קוראים We Used to Know. אם כך, אפילו פרוג-רוק יש באלבום הזה. הסאונד של השיר הזה עם מקצב הגיטרה החשמלית, ממש מזכיר לי חומרים מוקדמים של Deep Purple. מילטון הוא אולי לא זמר מקצועי, והמבטא שלו דיי בולט, אבל הגוון קול שלו כל כך נעים ופשוט יושב בול על השיר הזה. בנוסף, סולו הגיטרה מעולה.

הליריקה של השיר מאוד מצאה חן בעיניי, השיר מדבר על ליהנות ממה שיש לנו, וקשה רע לנו, לזכור שהיו זמנים הרבה יותר קשים בעבר.

Saving up the birds in hand

While in the bush the others land

Take what we can before the man

Says it’s time to go

השיר השמיני באלבום הוא שיר נוסף שנכתב בידי Tony Joe White, וגם הוא מהשירים האהובים עלי באלבום. הפעם מדובר בשיר Rainy Night in Georgia. השיר נכתב ב-1967 והופיע באלבומו של וויט, שיצא לאור ב-1969. הגרסה של השיר שזכתה להכרה היא הגרסה של זמר ה-R&B, ברוק בנטון בשנת 1970. השיר הזה, לטעמי הוא ממש קלאסיקה ודוגמה למהות של מוזיקת הבלוז. המקצב מרגיש כל כך פשוט, אבל הוא פשוט מופלא וממכר אולי דווקא בגלל הפשטות שלו. בכל פעם שאני מקשיב לשיר הזה אני לא מסוגל להפסיק לזמזם אותו במשך כמה שעות אחרי.

הביצוע של אנה ומילטון לשיר הוא שקט, נעים, מלודי ומאוד מרגש לטעמי.

הליריקה מתארת פשוט לילה גשום ובודד בו הכותב מנסה למצוא מקום חם ואוהב.

Hoverin’ by my suitcase

Tryin’ to find a warm place

To spend the night

Heavy rain fallin’

Seems I hear your voice callin’

It’s all right

השיר התשיעי הוא פנינת בלוז נוספת, הסאונד פשוט עתיק, וכל כך כיפי עם הפסנתר המהיר והגיטרה. המקור שייך לבראוני מקגי (זמר וגיטריסט) וסוני טרי (נגן מפוחית), מדובר בצמד שעשו מוזיקת פולק ובלוז, בעיקר בשנים 1958 עד 1980. השיר Red River Blues הוא דוגמה מייצגת לסגנון הבלוז הדרומי, השיר היה חלק מהאלבום Blues & Folk (1960). העיבוד של אנה ואביה, עבורי, מצליח להישמע גם עכשווי וגם נאמן למקור. השיר הזה מייצג את הסגנון המהיר, המרקיד והשמח של הבלוז.

הליריקה מדברת לטעמי על מוות ומלחמה ומנוגדת מאוד לאנרגיה של השיר. זה מאפיין של השירה השחורה של להסוות ליריקה כואבת בשירה ונגינה שמחה.

Which way, which way, that blood red river run?

Honey, from my back door to the risin’ sun.

…

If you see, see me comin’ babe (Sonny: yeah) heist your window high,

If you see me leavin’ little girl, hang your head and cry.

השיר העשירי הוא Baby What’s Wrong. גם השיר הזה שייך לקלאסיקות הבלוז השחור, השיר נכתב על ידי ג’ימי ריד ושוחרר כסינגל בשנת 1962. המקצב מרקיד והליריקה היא סופר פשוטה.

Hey baby, honey, what’s wrong with you?

Oh baby, honey, what’s wrong with you?

Well now ya don’t treat me darlin’, like you used to do

הקטע האחרון באלבום, הוא בלוז קאנטרי אקוסטי עם המקצב הכי קלאסי ומזוהה עם בלוז שיכול להיות. השיר נקרא Tupelo, אם כי המקור נקרא Tupelo Blues, והוא שייך לג’ון לי הוקר. השיר שייך לאלבום The Country Blues of John Lee Hooker (1959). השיר מספר על הצפה שהייתה בעיירה טופלו מיסיסיפי.

To read about the flood

Happened long time ago

In Tupelo, Mississippi

There were thousands of lives, destroyed

It rained, it rained, both night and day

The poor people was worried, they’d have no place to go

לינק לאלבום ב-Spotify.

לינק לאלבום ב-Tidal.

לסיכום, האלבום Blue Room של אנה ומילטון פופוביץ’, הוא אלבום עם סיפור מיוחד ומרגש מאוד. מעבר לרגש, מדובר במחווה לקלסיקות בלוז על גווניו השונים. התחושה שאני מקבל מהאלבום היא שאנה ומילטון שרו את השירים האלה יחד במשך שנים בתור חוויה משותפת של אב וביתו, וכעת אנחנו מקבלים הזמנה לשבת ולחוות את זה יחד איתם. אולי יהיו כאלה שיטענו שהאלבום הוא ברמת קריוקי, אבל אני ממש לא חושב ככה. לטעמי, הסאונד מעולה והעיבודים מודרניים ויחד עם זאת שומרים על המון כבוד למקור. הנגינה והשירה של שניהם היא מוזיקלית ומשתלבת להרמוניה נעימה מאוד לאוזן.

החיסרון הגדול ביותר של האלבום עבורי, הוא בכך שהוא לא הודפס כתקליט.

מתוך האלבום Unconditional מ-2011:

שיר הנושא:

One Room Country Shack:

מתוך האלבום Trilogy, Vol. 1 מ-2016:

השיר Train יחד עם ג’ו בונסמה:

מתוך החלק השני של Trilogy, השיר Johnnie Ray:

כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown.

עד כאן להפעם, נתראה בחלק הבא!