AVReviews

״במערב אין כל חדש״ הינו אפוס מלחמה של הבמאי הגרמני אדוארד ברגר, המבוסס על רומן באותו השם מ-1929. הסרט עוקב אחר חייל צעיר שמתגייס לעזור לצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.

זהו אינו העיבוד הראשון לרומן, אז האם עם האמצעים הטכנולוגיים של היום, הייתה הצדקה לעיבוד מחודש?

תקציר העלילה – במערב אין כל חדש

בשנת 1916 פול באור בן ה-17, יחד עם חבריו, מתנדבים לצבא הגרמני מתוך פטריוטיזים ואידיאליזם. פול לא זכה לאישור הוריו ולכן הוא מזייף את חתימתם על מנת להצטרף אל חבריו. לאחר שהם זוכים לנאום מלא בפטריוטיות ושטיפת מוח הם יוצאים מלאי אנרגיה אל החזית הצרפתית. שם מהר מאוד האידיאליזם הופך להלם אל מול האלימות והאכזריות הבלתי נגמרת של המלחמה, תחושת הרעב והפחד הקיומי התמידי.

הסרט עוקב אחר פול וניסיונו לשרוד את זוועות המלחמה, בעוד הפוליטיקאים והגנרלים משחקים בחיילים כדמויות שחמט, בזמן שהם נהנים להם מסעודות פאר. האם פול יצליח לשרוד עד להפסקת האש?

השורה התחתונה

״במערב אין כל חדש״ הינו סרט חשוב, בעל מסרים אנטי מלחמתיים, שעשוי ביד אומן. זהו סרט שמראה סצנות קרב גרנדיוזיות ועדיין מרגיש מאופק וריאליסטי. הבימוי והעריכה הם ברמה הגבוהה ביותר, אם כי החלק של האפילוג הרגיש לי מעט ארוך מידי. גולת הכותרת של הסרט הזה זהו דווקא הצילום, עבודת הצילום כאן היא מהפנטת, כאשר כל פריים ופריים בסרט הזה הוא מלאכת מחשבת.

בשורה התחתונה, ״במערב אין כל חדש״ הוא סרט מופת עוצמתי ומרגש ואחד הסרטים הטובים של השנים האחרונות.

אספקטים של מלחמה

הסרט מבוסס על רומן באותו השם שפורסם בשנת 1929. כמו סרטי מלחמה רבים אחרים, הסרט מנסה להראות את האכזריות, חוסר ההגינות והאבסורד במלחמה. זהו סרט אנטי מלחמתי מובהק.

במאי הסרט, אדוארד ברגר מפרק את האספקטים הרבים של המלחמה לחלקים בסרטו. סצנת הפתיחה מראה את החיילים הגרמניים הרבים שנהרגים, הם נקברים בקברים המוניים, המדים שלהם נאספים, עוברים תיקונים במתפרה ומועברים לבאים אחריהם. בכך ברגר מראה לנו את הקלות והמנגנון המשומן בזכותו מוחלפים החיילים ואת כך שתמיד ימצאו עוד גברים שימלאו את המדים המגואלים מדם של קודמיהם.

בסיקוונס הגיוס של פול וחבריו, ברגר מראה לנו את התמימות של הצעירים הפטריוטים, שאין להם שום מושג לאן הם הולכים. הנאום שהם זוכים לו מדבר על כך שמה שחשוב זה המדינה והקבוצתיות, ולא האינדבידואל. זה כמובן מראה את כך שהמדינה אינה רואה פרטים בודדים. פול וחבריו נלהבים מהנאום והרצון לכבוש את פריז, מבלי לחשוב לרגע על המשמעויות. בהמשך פול וחבריו עומדים בתור לקבל מדים לפי מידות. גורמים להם לחשוב שהם מקבלים מדים שנתפרו אישית עבורם, שקר אחרון של תחושת ייחוד מזוייפת. פול מקבל מדים שעדיין יש עליהם שם של חייל, שראינו אותו נהרג בסיקוונס הפתיחה, כשהוא מראה זאת לפקיד, הוא פשוט תולש את השם ואומר שזו התבלבלות.

פול וחבריו נשלחים מיד לחזית, ותוך 5-10 דקות הם כמעט נפגעים מפיצוץ של הכוחות הצרפתיים. בשנייה שהם מגיעים לחזית כל העמדת הפנים והשקרים נעלמים, אין להם כבר דרך חזרה והם פועלים כמו עדר ונשמעים להוראות המפקדים. החיילים נשלחים לשוחות הידועות לשמצה. שיטת הלחימה של אותם השנים כללה חפירות של שוחות וניסיונות התקדמות חסרי תועלת של שני הצדדים. ישנם מעט נתונים סטטיסטיים עגומים על כך בכתוביות הסיום של הסרט. התנאים האיומים שם והקרבות האכזריים, בהם לא פעם המפקדים פוקדים על החיילים לרוץ אל עבר השוחות של האויוב, כשהם בעצם חשופים למטווח של מכונות ירייה, מוצגים באופן כואב שמרגיש ריאליסטי ביותר. פול מצליח לשרוד, בעוד רבים מסביבו נופלים, זה לא בגלל יכולת כלשהי, אלא נטו מזל.

בשלב מסוים מעבירים את הפלוגה מאזור השוחות והקרבות. כאן ברגר מראה לנו אספקט נוסף של המלחמה וזו הבטלה. לחיילים אין שום דבר לעשות מלבד לנסות לגרד ממה שיש את הארוחה הבאה. השיעמום והבטלה לעיתים אף גרועים יותר מאזורי הקרבות וחלקם אף מתגעגעים לחזור. כשהם לבסוף חוזרים, רמת האלימות עולה שלב. בחלק הזה של הסרט ברגר לא חוסך מאיתנו את הזוועות. טנקים שדורסים והורסים את החפירות, שימוש אכזרי בלהביור על מנת לשרוף את חיילי האויב ושאר מראות מזעזעים.

רוב הסרט מתעסק בפול וחבריו החיילים, אך ישנם גם כמה סיקוונסים שמראים פוליטיקאים וגנרלים. אחד הפוליטיקאים מוצג כהומני ואחד שמנסה לסיים את המלחמה בכל מחיר, לאחר שהוא ספד את בנו במלחמה גם. לעומתו הגנרלים מוצגים כחמומי מוח, שאינם יודעים דבר מלבד הרצון לנצח. הגנרל שמוצג בסרט, אינו עוזב את הנוחות של מפקדתו, הוא סועד כמו אציל וממפקדתו החמימה והנוחה שולח את החיילים אל מותם, רק בשביל הכבוד והניצחון.

האספקט האחרון שאזכיר הוא החברות שנוצרת במהלך המלחמה. כל מה שיש לחיילים האלה זה אחד את השני. אז פול הגיע יחד עם חבריו וזה הקל עליו, אך במהלך המלחמה הם פגשו כמה חברים חדשים בראשם, קאט. קאט הוא חייל וותיק, באזרחות הוא היה סנדלר, לא מלומד, שאינו יודע לקרוא ולכתוב. לעומתו פול הגיע ממעמד עירוני גבוה יותר והוא מלומד. למרות כל הפערים הללו, הם הופכים לחברים, או אם תרצו למודל של אב ובן. אני חושב שהאספקט הזה מראה את כך, שבעת מלחמה החיילים הם כולם שווים והפערים נעלמים.

הפן הטכני והצילום

הפן הטכני בסרט עשוי ביד אומן. למשל הקישורים בין הסיקוונסים השונים, כמו בקטע הפתיחה המצמרר, ואז השם של החייל שאנחנו רואים מופיע על המדים שפול מקבל. זהו קישור רב עוצמה שמבטא מסר מבלי לומר הרבה. יש לא מעט מעברים עם קישורים צורניים, שמדגישים את הדלות והמסכנות של החיילים, לעומת הפוליטיקאים והגנרלים, שממשיכים לחיות חיי פאר.

השימוש בפס קול הוא דיי מינימליסטי בסרט, אך דווקא בשל כך הוא אפקטיבי מאוד, ישנם צלילים מאיימים ומבשרים רעות, שמכניסים מאוד לאווירה הקשה.

לצד כל אלה, אני חייב להתייחס לעבודת הצילום בסרט. אני חושב שלא משנה באיזה פריים בסרט תעצרו, תקבלו פריים שתוכנן לפרטי פרטים. הוויזואליות, השחזור התקופתי, שחזור הקרבות העוצמתי, שמרגיש כה ריאליסטי, והסצנות של הפוליטיקאים והגנרלים, כל אלה עשויים ברמה הגבוהה ביותר שניתן. מבחינה וויזואלית, ״במערב אין כל חדש״ הוא בקלות הסרט היפה ביותר שראיתי השנה.

קולנוע אירופאי

אינני מומחה גדול של הקולנוע האירופאי, יצא לי לצפות בכמה סרטים בשנים האחרונות ולקרוא כמה מאמרי דעה בנושא. בעוד הקולנוע ההוליוודי נחשב ״למתועש״, לכזה שמכוון בעיקר למכור כרטיסים ולעשות כסף, הקולנוע האירופאי נחשב לאומנותי יותר. אני חושב שהסרט הזה בהחלט מדגיש את ההבדלים הללו. לו הסרט היה נעשה בהוליווד, אני לא אגזים ואומר שפול היה מוצג כאיזה ״רמבו״, אבל סביר להניח שאיזה כפיל של בראד פיט היה מגלם אותו וגם סביר שהיו מוסיפים איזה רומן לסרט, כי ״חייבים״.

במקום זאת, הסרט מרגיש כנה. כמה שהוא גרנדיוזי, במיוחד בסצנות המלחמה, הוא אינו מרגיש מלאכותי, או תיאטרלי. האימה המטורפת שפול חש, מועברת באופן אמין, כמו למעשה כל רמת המשחק לאורך הסרט. אין כאן ניסיונות ליפות, ״להקל״, או מצד שני להגזים ולהפוך לתיאטרלי, יש כאן העברה שמרגישה אותנטית.

סיכום

״במערב אין כל חדש״ של אדוארד ברגר לוקח אותנו למסע של צעיר גרמני ופטריוט, שרוצה לעזור למדינה שלו לנצח את המלחמה. אותו צעיר מבין מהר מאוד שמכרו לו שקרים, בשביל להשתמש בו בתור עוד גוש בשר, או כלי משחק, אם תרצו. זוועות המלחמה וחוסר הערך של חיי האנשים בעיני הממשל והגנרלים זועק לשמיים. זהו סרט חשוב, בעל מסרים אנטי מלחמתיים, שעשוי ביד אומן. הסרט מראה סצנות קרב גרנדיוזיות ועדיין מרגיש מאופק וריאליסטי. הבימוי והעריכה הם ברמה הגבוהה ביותר, אם כי החלק של האפילוג הרגיש לי מעט ארוך מידי.

לצד הסיפור העוצמתי והביצוע הטכני המרשים, אולי גולת הכותרת של הסרט הזה זהו דווקא הצילום. עבודת הצילום כאן היא מהפנטת, כאשר כל פריים ופריים בסרט הזה הוא מלאכת מחשבת.

בשורה התחתונה, ״במערב אין כל חדש״ הוא סרט מופת עוצמתי ומרגש ואחד הסרטים הטובים של השנים האחרונות.
הציון שלי: 10/10