fbpx
חדשות וסקירות בנושא סרטים, מוזיקה, ציוד אודיו וקולנוע ביתי
חיפוש
  • מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר

    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
    לאחר שלא מעט, ואולי אפילו רוב מעריצי מלחמת הכוכבים, הביעו הרבה אכזבה ומורת רוח משני הסרטים עד כה בטרילוגיה השלישית של המותג. כעת מגיע הסרט שנועל את הטרילוגיה, “עלייתו של סקייווקר”. האם הסרט השלישי מצליח לשנות כיוון ולהביא את הטרילוגיה הזו לסיום בסימן חיובי?

    הקדמה

    מלחמת הכוכבים היא לא עוד סדרת סרטי מדע בדיוני. הטרילוגיה המקורית נחשבת לקלסיקה של ממש, שהעלתה את הסדרה לדרגת אומנות. יש מדע בדיוני ויש “מלחמת הכוכבים”, זה משהו אחר, גדול יותר, כיפי יותר, מוצלח יותר. טרילוגיית הפריקוול שהייתה בשנים 1999-2005, זכתה לביקורות הרבה פחות טובות. אני דווקא נמנה עם המחבבים של טרילוגיית הפריקוול, אז כן הסרט הראשון ילדותי מעט ויש בו הרבה יותר מידי זמן מסך למירוצי חלל. הסרט השני, “מתקפת המשובטים”, כולל עלילה מבלבלת, שאני לא בטוח שהצלחתי להבין עד הסוף גם כיום. יחד עם זאת, אלא סרטים שיצרו עולם, הם היו מרהיבים ויזואלית, הדמויות היו מעולות והעלילה הייתה בסך הכול רציפה ומותחת (שזה הישג לסדרת סרטים שהסוף שלהם ידוע מראש).
    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
    כשהטרילוגיה החדשה פורסמה, כמובן שהציפייה הייתה בשיא. הסרט הראשון היה “הכוח מתעורר” (2015). הסרט הבטיח להחזיר למסך את הדמויות האהובות וניסה על ידי כך לספק את המעריצים ולגרום להם לנהור לקופות. בפועל קיבלנו סרט אקשן חלל על ספידים, הוא לא עצר לרגע ופיתוח הדמויות היה דיי חלש לטעמי. יחד עם זאת, הדמויות החדשות של ריי וקיילו רן, בהחלט הראו פוטנציאל להיות דמויות מעניינות. מעל להכל הסרט הרגיש כסרט הכנה מלא אקשן, שמצד אחד שיחזר עלילות שהיו במקור ומצד שני פשוט הכין את הקרקע לסרטים הבאים.
    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
    איפה שקרתה הנפילה האמיתית היה בסרט השני בטרילוגיה, “אחרוני הג’דיי” (2018). אחרי שב”כוח מתעורר” הכינו אותנו כל הסרט למפגש עם הדמות המאיימת של סנוק, ב”אחרוני הג’דיי” הוא נהרג אחרי כמה דקות על המסך באנטי קליימקס, שהרגיש שפשוט לא ידעו מה לעשות עם הדמות שלו.
    ב”נוקמים: סוף המשחק”, עשו מהלך דומה עם ת’אנוס, רק ששם היה לזה הסבר וזה הוביל לסרט מדהים. “באחרוני הג’דיי” זה היה פשוט אכזבה שכאילו ייתרה לגמרי את הסרט הקודם. עוד דברים שמאוד הפריעו לי בסרט, הן הניסיון לשחק המון על צד האור והצד האפל. קיילו רן וריי נמצאים על התפר, כרעיון זה נשמע כגישה בוגרת יותר מאשר הגישה הילדותית שדמויות הן או טובות או רעות. הבעיה הייתה בביצוע שהרגיש מאולץ ומתחכם יתר על המידה. בנוסף הייתה עלילת צד שלמה על מסע של פין לעיר הימורים, זה היה פשוט ארוך ומתיש. גם הסצנה בה ליאה עפה לחלל ואיכשהו מצליחה לחזור הייתה חלשה במיוחד, ועוד כל כך הרבה דברים שפשוט לא עבדו לי עד לרמה שניתן לומר שכמעט שנאתי את הסרט. כעת מגיע הסרט השלישי, “עלייתו של סקייווקר” לנסות לסדר את הבלגן.

    תקציר העלילה – מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר

    קיילו רן מגלה ארטיפקט עתיק שמוביל אותו למקור כוח אדיר שיכול להעניק לו את הצבא הגדול בגלקסיה. ריי מאומנת על ידי ליאה להפוך לג’דיי, בזמן שפו ופין מסכנים את עצמם תמורת מידע מודיעני ממורד בשורות ה”מסדר הראשון”. המידע מגלה להם על תוכניתו של קיילו רן וכעת עליהם לגלות כיצד להגיע לאותו מקום סודי לפני שיהיה מאוחר מידי. רק שעל מנת להגיע לשם, על ריי וחבריה גם להשיג את הארטיפקט הנדיר, בזמן שקיילו רן ו”המסדר הראשון” שלו דולקים על עקבותיהם.
    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
    ריי מנסה לסיים בהצלחה את קורס ג’דיי מתקדמים א’.
    אז האם ריי וחבריה יצליחו לעצור את קיילו רן לפני שהוא ישיג את הצי הגדול והקטלני ביותר בגלקסיה?
    כיאה לסקירה לסרט על מלחמת הכוכבים אחלק את הסקירה לשני חלקים.

    צד האור

    כאן אתאר את מה אהבתי בסרט. כבר מסצנת הפתיחה בסרט, התחושה שהוא משדר הוא שאנחנו בדרך לסרט אפי ואפל יותר. הפן הטכני בסרט הוא בקלות הטוב ביותר בטרילוגיה לטעמי. הוויזואליות מוקפדת ומרהיבה עם המון אזורים מגוונים ומרשימים. צילומי האקשן מעולים. המוזיקה המלווה של ג’ון וויליאמס בשיאה ומעניקה לסרט תחושת אפיות.
    עד כאן זה דיי צפויי, אבל מלבד הפן הטכני אני שמח לבשר שהיו עוד לא מעט דברים שכן אהבתי בסרט. מערכת היחסים המורכבת בין קיילו רן וריי ממשיכה בסרט, הכוח מאפשר להם לשוחח אחד עם השנייה, והם מנהלים מספר דיאלוגים כאלה, שמובילים אותם לעימותים במרחב הכוח. כשהעימותים מגיעים לנקודת שיא, עצמים מתחילים לעבור בין שני המיקומים הפיזיים של הדמויות. אהבתי את השימוש באפקט הזה. באופן כללי מערכת היחסים בין ריי לקיילו, עובדת הרבה יותר טוב בסרט הזה והיא יותר מעניינת. אין בסרט הזה פיצול של חבורת הדמויות הטובה לאורך זמן. לרוב ריי, פין ופו נמצאים יחד, כך שאנחנו לא מקבלים מספר עלילות במקביל והסיפור הראשי הוא במרכז הסרט.
    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
    ריי וקיילו רן – הפעם זה לגמרי הסרט שלהם.
    “עלייתו של סקייווקר” הוא סרט הרבה יותר רציף מהבחינה הזאת וזה היה שינוי מרענן מאוד מ”אחרוני הג’דיי” המבולגן. למרות האורך של הסרט, לא היו כמעט רגעים מתים ורמת העניין שלי נשמרה לכל אורכו.
    רמת המשחק של דייזי רידלי (ריי) ואדם דרייבר (קיילו) הייתה טובה ושניהם החזיקו את הדמויות שלהם בצורה משכנעת לאורך הסרט.
    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
    החייזרים והדרואידים החדשים, כרגיל עשויים ברמה מרשימה ומקורית. באספקט הזה “מלחמת הכוכבים” תמיד היו רמה אחת מעל לכולם.
    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
    באבו פריק, זוכה פרס החייזר החמוד של הסרט.

    הצד האפל

    לא פשוט להמשיך אחרי “אחרוני הג’דיי”, ג’יי ג’יי אברמס קיבל משימה קשה מאוד לידיו. יש ניסיון בסרט להסביר (באמצעות משפט יחיד) את מה שקרה עם סנוק. מצד אחד זה הרגיש תירוץ לגמרי, מצד שני יכלו להתעלם מזה לחלוטין, אז לפחות היה כאן ניסיון כלשהו.
    זה דבר טוב מאוד שריי וקיילו קיבלו את הבמה המרכזית, אבל זה כן הפך את הדמויות של פו ופין לדיי בדיחה בסגנון מארי ופיפין משר הטבעות (ההקבלה נובעת מכמות סצנות החיבוק ביניהם, שממש הזכיר לי את הסיום של “שובו של המלך”).
    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
     בעוד סצנות האקשן שכללו את ריי וקיילו היו מוצלחות, קרבות החלל היו הרבה פחות מוצלחים לטעמי (בעיקר בחלק האחרון של הסרט).
    עלילת מוצאה של ריי, היא עוד דבר בעייתי בסרט. האמת שמתגלה לא הכי מעניינת ולא הרגשתי שהיא מצדיקה את כמות המתח והדרמה שיצרו מסביב לעניין בשני הסרטים הקודמים.
    עם כל זאת, לטעמי החולשה הכי גדולה של הסרט היא בחוסר הרגש שבו. למעשה באף סצנה הסרט לא הצליח לרגש אותי. יש הרבה שימוש בדמויות המקוריות, כשבכל פעם שדמות כזו מופיעה על המסך המוזיקה עולה לטונים דרמטיים, שאמורים לגרום לנו להתרגש מעצם הנוסטלגיה. האמת היא שכל השחקנים הללו נראים מבוגרים מאוד ומעט טיפשיים בתחפושות שלהם, על גבול קריקטורות של עצמן. השימוש הנרחב בדמויות הללו הרגיש כמשהו שנועד לרצות את המעריצים, אבל לטעמי זה עושה בדיוק ההיפך וגורם למותג להיראות ישן משהו ולא עדכני. הגיע הזמן להשאיר את הדמויות המיתולוגיות האלה בסרטים המקוריים ולתת לצעירים את הבמה.
    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
    גם הצילומים האחרונים של קארי פישר בתור הנסיכה ליאה, לא הצליחו לרגש.

    סיכום

    בסיכומו של דבר, זהו הסרט המוצלח ביותר בטרילוגיה האחרונה של “מלחמת הכוכבים”. בבסיסו עלילה טובה שמתיישרת עם עולם מלחמת הכוכבים וברמה הטכנית הוא עשוי מעולה. הסרט מצליח להחזיר הרבה מהתחושה האפית והדרמטית של המותג ואפילו לתקן במעט את הנזק של הסרט הקודם.
    מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
    “עלייתו של סקייווקר” הוא סרט מדע בדיוני יחסית קוהרנטי במסגרת הז’אנר, וכעומד בפני עצמו הוא לא רע בכלל. איפה שהסרט נכשל לטעמי הוא בשחזור הקסם וההתרגשות של עולם “מלחמת הכוכבים”. אז לסיום, אם לחזור לשאלה ששאלתי בתחילת הכתבה, לטעמי התשובה היא “כן”, הסרט כן מסיים את הטרילוגיה בטעם טוב, אבל רחוק מלהציל אותה מבינוניות, במיוחד לעומת גודל הציפיות מהמותג של מלחמת הכוכבים.
    הציון שלי: 7/10
    סקירה זו פורסמה גם באתר Dtown.
    Facebook
    WhatsApp
    Telegram
    Email
    Print

    כתיבת תגובה

  • MusicStorePro
  • avreviews_brand_banner2
  • avreviews facebook

    רוצים להישאר מעודכנים?

    דילוג לתוכן