כפי שהסברתי בחלק הקודם בסדרת הכתבות שלי ״המסע אל עבר מערכת החלומות 2.0״, המסע האישי שלי לא מסתכם רק ברכיבי המערכת, אלא בחוויה השלמה והכוללת ממנה. בפרק היום אספר לכם על ניסיון שלי למצוא פתרון לנושא של הסתרת כבלים ולמה הוא יצא רק ״חצי מוצלח״.
בחלק הקודם בסדרת כתבות זו, סיפרתי לכם על ההחלטה לרכוש סטנד ייעודי למערכת שלי. האמת שהתוצאה הסופית של המעבר משימוש בשני מזנונים, אחד סגור וגדול ואחד קטן וייעודי לאודיו, למעמד אחד מרכזי הפתיעה אותי מאוד לטובה. היה בי חשש שהתוצאה תגרום לסלון הביתי שלי להיראות כמו חנות אודיו, אך בפועל התוצאה יצאה מינימליסטית, מסודרת ואסתטית.
בעיקר כשמסתכלים מהצד, המראה הינו נקי ודיי אלגנטי.
לעומת זאת כשיושבים מול המערכת, או ניגשים אליה מקרוב, המראה הופך להיות להרבה פחות מסודר.
מעבר לכבלים שמחברים את המכשירים השונים, רואים את מפצלי החשמל שנמצאים על הרצפה, את שקע החשמל הגדול שנמצא מתחת לטלוויזיה, את הצינורות שמעברים את כבלי הרמקולים האחוריים ועוד. נושא האסתטיקה של המערכת הוא קריטי עבורי, בוודאי כל עוד המערכת מוצבת בסלון.
הפתרון שבחרתי עבור הסתרת כבלים
לכן התחלתי לחפש פתרונות יצירתיים ולאחר התייעצות עם השותף שלי החלטתי ללכת על ניסיון של בניית מעיין רהיט שיוצב מאחורי הסטנד ויסתיר את הבלגן. כמובן שאותו ״רהיט״ צריך שיהיו בו חורים להעברת הכבלים אל המכשירים שעל הסטנד. על מנת לספק יציבות לרהיט ובנוסף להסתיר את הבלגן גם כשמסתכלים מהצד והחלט שיהיה לו גם דפנות צדדיות וגם בהם צריך חור, על מנת להעביר את כבלי הרמקולים, הסאבוופר ועוד. להשלמת המראה הוחלט על מעיין מכסה עליון, ששוב אמור גם להגדיל את היציבות ולהשלים את המראה הנקי גם כשמסתכלים מלמעלה.
לאחר התייעצות עם נגר הוחלט על שימוש בדיקט לבן, המידות שורטטו והועברו לבנייה. החלטתי להסתפק בשני חורים רציפים עבור המדף התחתן והבינוני ובשלב ראשון לא לעשות עוד חורים עבור המדף העליון. התוצאה הסופית נראית כך:
בחג האחרון פיניתי לי זמן, הזזתי את הסטנד, ניתקתי את כל המערכת' הצבתי את הרהיט, חיברתי שוב הכל והזזתי למקום. כך נראית התוצאה הסופית:
אני לא פעם מתקשה לדמיין איך דברים יראו, עד שהם עומדים במקום ולטעמי זה גם מה שקרה הפעם. נתחיל מהחלק הטוב, הרבה מאוד מהדברים שניסיתי להסתיר, אכן הוסתרו. כל מפצלי החשמל, הראוטר, שקע החשמל של הקיר ותעלות הרמקולים האחוריים, אכן הוסתרו בהצלחה.
איפה שטעיתי היה בתכנון החורים להעברת הכבלים שהם גבוהים מידי, ולכן המכשירים עצמם לא מסתירים אותם, כמו-כן הבחירה בחורים רציפים במקום חורים עגולים נפרדים לכל מדף, גם התבררה כלא נכונה. בנוסף, המראה הכללי של הדיקט הלבן, מרגיש דיי פשוט והחיבור עם הפלטה העליונה הינו בצבע עץ ובולט מידי. הבעיה הנוספת היא הגובה של המבנה, שלמעשה מונע ממני לסגור את הוילון שהתקנתי במטרה לכסות על הטלוויזיה (עליו סיפרתי לכם בחלק ״אקוסטיקה ידידותית לסלון״).
תמונות נוספות להמחשה:
מבט על כבלי הרמקולים מהצד:
סיכום
המבנה שנוצר עבור הטיפול בנושא של הסתרת כבלים הצליח לשפר באופן ניכר את המראה והניקיון, כל זאת במחיר נגיש ועבודה שיכולה להתבצע על ידי כל נגר. יחד עם זאת, נעשו לא מעט טעיות בתכנון שמונעות מהמבנה להוות פתרון מושלם. כעת הבחירה שעומדת לצידי היא האם להתייחס לכך כאב-טיפוס ולחזור לשולחן התכנון במטרה לייצר הפעם פתרון מושלם, לחשוב על פתרון אחר לחלוטין, או בינתיים להתפשר ולחיות עם הפתרון הלא שלם הזה.
לסיום אציין, שפתרון בכיוון הזה הינו בעל פוטנציאל גבוהה לשיפור האסתטיות של סטנד אודיו ייעודי בסלון ביתי, אך יש לקחת בחשבון את נושא הנגישות לכבלים ומחברים, שבהחלט נפגמת והופכת להיות לקשה יותר.
אני מקווה שהניסוי הזה שלי נתן לכם השראה לפתרון אפשרי, ואולי גם יחסוך לכם כמה מהטעויות שאני עשיתי. תשתפו אותנו בפתרונות שלכם עבור הסתרת הכבלים.
