fbpx

ליגת הצדק (2017)

לפני כשנה ניסיתי
לצפות בסרט באטמן נגד סופרמן, והוא היה כל כך גרוע, שפשוט הפסקתי באמצע. לרוב אני
משתדל כן לראות סרטים עד הסוף, אבל זה היה מעבר לכוחותיי. בניגוד לסרטי
Marvel,
שמאופיינים באקשן מהיר וצבעוני, עלילות לא רעות ופשוט חוויה ממש כיפית, באטמן נגד
סופרמן היה איטי מאוד וקאסט השחקנים שלו פשוט לא משכנע. הסרט הוא שילוב של מצד אחד
ניסיון להיות רציני להחריד ומצד שני הדמות של לקס לות'ר, שמגולמת על ידי ג'סי אייסנברג,
הייתה כאילו לקוחה מסרטי קומדיה לגיל הטיפש עשרה. ההתנגשות הזאת פשוט גמרה אותי
ונטשתי באמצע הסרט.
הסרט "ליגת
הצדק" עלה בסלקום
TV בשבועות האחרונים, והחלטתי לתת לו הזדמנות.

תקציר העלילה

הנבל הפעם הוא
סטפנוולף, מעין שד עם גרזן ענקי (דמויי טאנוס?). סטפנוולף רוצה לעורר כח, שיאפשר
לו להחריב את העולם ולהפוך לאל (שאיפה לגיטימית לנבל קומיקס מצוי לטעמי). הוא כבר
ניסה בעבר אבל נכשל בעקבות איחוד של האמזונות, אנשי המים מאטלנטיס ובני האדם. סוד
הכח שלו טמון בשלוש קופסאות שחולקו בין 3 הגזעים ונשמרים בסוד וקנאות. עכשיו הוא
חזר ומנסה שוב לאחד את הקופסאות.

באטמן מגלה שמשהו
נורא הולך לקרות ומחליט לאסוף שותפים, הוא מגייס את וונדר-וומן, אקווה מן, סייבורג
ופלאש (חלקם בקלות, חלקם פחות). כשהם מבינים שהכוחות שלהם לא יספיקו, הם מחליטים
לנסות להחזיר לחיים גם את סופרמן.

מעבר לעובדה שבסרט
הקודם סופרמן מת, לא הרגשתי שום חוסר מידע בשום שלב של הסרט, למרות שלא ראיתי את
החצי השני של באטמן נגד סופרמן.

אז האם שרדתי
את הסרט עד הסוף הפעם?

התבנית של הסרט
הזה מאוד קלאסית לסגנון. תחילה יש את שלב הגיוס, כאשר חלק מהדמויות לא מעוניינות,
אבל אירוע כלשהו משכנע אותם שבעצם אין להם ברירה. לאחר מכן, יש את שלב חיבור
החבורה ואז הם יוצאים לקרב הגדול.
לאורך כל
השלבים האלה, הסרט זרם לי ולא הרגיש תקוע בשום שלב. הקצב מהיר אבל מבלי להרגיש
קופצני. קטעי האקשן מצולמים ומבוימים בצורה נהדרת. הדמות של ה"פלאש",
מאוד הזכירה לי את הדמות של ספיידרמן ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", בן
נוער שמתלהב ומתרגש מידי מהסיטואציה שהוא נקלע אליה. ה"פלאש" בהחלט
הזריק הומור וקלילות לסרט וגם האפקטים של הריצה המהירה שלו פשוט מעולים. גם הדמות
של אקווה מן, הייתה מעניינת ומשוחקת היטב (על ידי מי שבשבילי תמידי יהיה קאל דרוגו).
את דמות הסייבורג קצת פחות אהבתי, משהו במהירות שבה הוא עבר ממתבודד לחבר צוות
הרגיש לי לא טבעי, וביחס לשאר הדמויות, הסייבורג הרגיש פחות מעניין.


בחירות הקאסט שעבדו
פחות טוב בסרט הזה, הן המשך של הבחירות מהסרט הקודם. בן אפלק, הוא שחקן לא רע, אבל
הוא פשוט לא באטמן ומרגיש, איך לומר, לא בשר ולא חלב בדמות שלו. הנרי קאוויל, שמגלם
את סופרמן, לא משכנע אותי במשחק שלו. ג'רמי איירונס, הוא שחקן אדיר, אבל אני לא
מבין את האופן שבו הוא משחק את אלפרד, כאילו בלי חשק.
כמובן, איך
אפשר לשכוח, גל גדות בתפקיד וונדר-וומן. האמת, גל לגמרי מפתיעה אותי, הדמות הזאת כל
כך מתאימה לה והיא עושה עבודה יוצאת מן הכלל, מבחנתי מדובר בכוכבת הראשית הסרט.


מבחינה
ויזואלית הסרט מאוד יפה, יש צילומים נהדרים, המיקומים מגוונים, ערים, יערות, מים.
הקרבות נראים נהדר. גם הקטעים במים של אקווה מן היו מאוד מרשימים. מבחינה
ויזואלית, מאוד מרגיזה אותי הדמות של באטמן וכל כלי הרכב והגאדג'טים שלו, הם נראים
מאוד מצועצעים ביחס לאיך שהם נראו בטרילוגייה של נולאן, וזה הרבה פחות מגניב ככה.

לסיכום, באתי
עם ציפיות נמוכות והפתעתי לגמרי, מאוד נהניתי לצפות בסרט. אז חלק מהקאסט לא מרגיש
מתאים לדמויות, האקשן והוויזואליות מעט פחות טובים מהאוונג'רס, אבל עדיין הסרט הוא
סרט קומיקס מאוד זורם, כיפי ומהנה, שניראה מעולה ואפילו עושה לי חשק להוסיף אותו
לאוסף סרטי הבלוריי שלי.
הציון שלי
7.5/10.

כתיבת תגובה