fbpx

למה לי פטיפון עכשיו?

לרוב המוחלט של האנשים שסובבים אותי, פטיפון נשמע כמו טכנולוגיה עתיקה. לרוב האנשים אין מושג שעדיין מדפיסים תקליטים בכלל ושגם את רוב המוזיקה החדשה ניתן להשיג על גבי תקליטים. כמובן שבקרב קהילות האודיופילים, לא כך הדבר, למעשה חלק ארי מהם מקדש את התקליט האנלוגי על פני הפורמטים הדיגיטליים השונים.
אז האם יש יתרונות לתקליט האנלוגי על פני הפורמטים הדיגיטליים המודרניים?

מגבלות הפורמט

בואו נתחיל מדיבור על הפורמטים עצמם, הסרטון המעולה (עד הפרסומות בסוף) הבא מסביר בצורה קלה להבנה את המגבלות של הפורמט האנלוגי שלמעשה לא קיימים בפורמט הדיגיטלי:
ההסבר שהסרטון מציע להעדפה של אנשים לפורמט האנלוגי מקבל מקום קטן מידי בסרטון לטעמי. אבל כן יש כאן נקודה חשובה והיא ה-mastering שהמוזיקה עוברת לפני שהיא מועברת לפורמט הסופי, הפורמט הדיגיטלי המון פעמים עובר תהליך  compressing(כיווץ) שיכול מאוד להשפיע על האיכות של התוצר הסופי.
ולכן אני הרבה יותר מתחבר לסרטון הבא שמציג תמונה מאוזנת הרבה יותר: 
גם כאן ישנו דיון על ההבדלים בין אנלוגי לדיגיטלי וגם פה מתארים את היתרונות של הפורמט הדיגיטלי. ההבדל הוא שכאן המסקנה היא הרבה יותר מאוזנת ולמעשה אומרת שמה שחשוב הוא ההקלטה. יכול להיות תקליט שהוקלט בצורה מעולה ובמעבר לדיסק עבר compressing שפגע באיכות ויכול להיות ההפך. ההמלצה הסופית בסרטון עבור מי שאוהב מוזיקה היא להחזיק גם פטיפון וגם נגן דיגיטלי ולא להינעל על אחד מהם ובכך לחסום את האפשרות של ליהנות מהקלטות שהן טובות יותר בפורמט שלא נבחר.
בתחום האלקטרוניקה הבידורית ובמיוחד בתחום האודיו, המספרים לעולם לא מספרים את כל הסיפור. אפשר להקשיב לשתי מערכות, שלפי מדידות ועלות, מערכת A אמורה להישמע טוב יותר ואז פשוט לעצום את העיניים ולהקשיב ובסוף להעדיף את מערכת B שלפי המספרים אמורה להישמע פחות טוב.
הסאונד של פטיפון הוא שונה מהסאונד הדיגיטלי ובדרך כלל קל להבחין בהבדל, וברגע שיש הבדל אז יש מקום להעדפות אישיות. 
מה ההעדפה שלי? ממה שיצא לי לשמוע עד כה, הסאונד האנלוגי נוטה ליותר עידון ופירוט, יש לפעמים רעשים ברקע, אבל החוויה הכוללת מרגישה נעימה יותר לאוזן. כשעוברים מרעש הרקע שקיים בתקליט לשקט המופתי של ה-CD, ההרגשה לעיתים היא שזה נקי מידי, אפילו פחות אמתי באיזה שהוא מקום.
כמובן שהתחושה מאוד תלויה באיכות ההקלטה, יש תקליטים שהסאונד שלהם מרגיש מאוד flat (שטוח), וישנם CDs שמרגישים דינמיים ומאוד חיים. 

מעבר לפורמט נמצאת האומנות

כמו שנרמז מעט בסרטון הראשון שצירפתי האהבה הרבה לתקליטי הווניל, רק מתעצמת בשנים האחרונות, וזה לא בהכרח קשור לצליל טוב יותר. בתקליטי הווניל יש הרבה מעבר לרק צליל שונה. בעולם המודרני מלא הסיפוקים המיידים שבו אנחנו חיים, מוזיקה יושבת בכונן קשיח או בענן ובעזרת הסמארטפון אפשר לדלג משיר לשיר ומזמר לזמר. זהו אופי שמיעה אחר לגמרי ממה שהיה נהוג בעבר. מוזיקה היא אומנות ויש המון משמעות לאלבום שלם שהאומן יצר, זהו לא סתם אוסף שירים, אלא בדרך כלל פרי עבודה מאומצת ויצירה שהאומן רצה להעביר.
השמעה של תקליט היא תהליך של התחייבות של לשבת ולהקשיב לפחות לצד אחד, בניגוד להקשבה לשיר תוך כדי דפדוף בסמארטפון בחיפוש עבור השיר הבא. הפורמט עצמו משרה אווירה של לשבת ולהקשיב באמת, ולטעמי זהו חלק יפה מאוד בתקליטים ופטיפון. אז נכון אפשר גם לשבת ולהקשיב ל-CD שלם, או אפילו לספרייה דיגיטלית שלמה ולא לזפזפ, ומצד שני אם ממש רוצים, אפשר גם להעביר שירים בתקליט. ובכל זאת, רק הפורמט של תקליטים באופן טבעי מעודד השמעה עמוקה ורצופה יותר.
הבדל נוסף הוא בתחושה של להחזיק תקליט ביד, זו תחושה לגמרי של לאחוז בפיסת אומנות. האריזה הגדולה הרבה פעמים מעבר לתקליט גם כוללת איזה חוברת גדולה עם מילות השירים או תמונות של הלהקה. לעומתם ה-CD מרגיש כמו פיסת מתכת קרה ולא מרגשת במיוחד, החוברות מרגישות קטנות ולא משדרות שום חום.
עוד דבר שלא דובר עליו הרבה בסרטונים שצירפתי, זה התחזוקה שתקליטי הווניל דורשים. וגם תחזוקה זו ניתן לראות בה טרחה מצד אחד, ומצד שני מעין טקס נוסטלגי שרק מחבר לטכנולוגיה העתיקה, הפשוטה ועם זאת הכל כך נפלאה הזו.
אחד התקליטים הראשונים שרכשתי, מגיע עם חוברת יפיפייה.

העתיד הוורוד של הווניל

בעוד מכירות הווניל עולות מידי שנה, מכירות ה-CD דווקא יורדות. הסיבה לכך היא של-CD אין שום יתרון לעומת קובץ דיגיטלי שנמצא על כל מדיה אחרת (זיכרון, כונן קשיח) או אפילו באינטרנט (בשירותים שתומכים בקבצים איכותיים ולא mp3). למעשה קיימים כיום פורמטים דיגיטליים עדיפים על CD (High Resolution Audio). מכיוון שהערך האומנותי של ה-CD הוא לא גדול במיוחד, אין שום יתרון בלהחזיק אותם על פני אוסף קבצים דיגיטליים איכותיים. ואם כבר פורמט דיגיטלי אז להחזיק המון קבצים באותו מקור או להזרים מהרשת מאפשר את כל יתרונות הפורמט כמו לקפוץ משיר לשיר וכו'.
לכן שמעתי לא מעט מומחים שחוזים שה-CD פשוט יעלם בשלב מסוים. כבר היום מייצרים פחות נגנים. למעשה יש נבואות יותר מרחיקות לכת שמסתכלות גם על עולם הסרטים. גם בעולם הסרטים המכירות של דיסקים דיי בירידה ופחות ופחות דגמים של נגני בלוריי זמינים לצרכן. נוסף על כך הגודל של קבצי הסרטים הולך ונהייה עצום עד כדי כך שמומחים מעריכים שאת סרטי ה-8K כבר לא יהיה ניתן להכניס בדיסק דמוי בלוריי. שירותי ההזרמה והגידול בקצב העברת הנתונים של האינטרנט כולם מובילים את השוק לצרוך תוכן וידיאו ברשת ופחות לרכוש מדיה פיזית.
ולכן הנבואה המשעשעת, אך יחד עם זאת מאוד ריאלית שיצא לי לשמוע, היא שתקליטים שהיו המדיה הפיזית הראשונה דווקא הם ישרדו בתור המדיה הפיזית האחרונה.
ויש גם פטיפונים שנראים ככה.

סיכום

למרות שלקח לי המון זמן, לאחרונה סוף סוף עשיתי את הצעד ורכשתי את הפטיפון הראשון שלי. וכעת אני בהחלט בדרך האיטית אך הבטוחה להתאהב בעולם האנלוגי.
אני לגמרי חושב שיש מקום בחיי חובב המוזיקה גם לפורמט הדיגיטלי וגם האנלוגי, ולכן אני מציע לשים את מלחמת הפורמטים בצד וליהנות מהשפע ששני הפורמטים האלה מציעים לנו.
בתור חובב מדיה פיזית אני בהחלט לא חושב שאפסיק לקנות CDs כעת (למרות שבטח אצטרך לוותר בשלב כלשהו), אלא שאשלב ואנסה ליהנות משני הפורמטים הנפלאים הללו יחד בהרמוניה קולית.
אם אתם חובבי מוזיקה ועדיין לא עשיתם את הצעד לכיוון פטיפון, ניתן למצוא כיום פטיפונים נפלאים שיאפשרו לכם ליהנות מהעולם הנפלא והמאוד מספק הזה גם במחירים שלא יקרעו לכם את הכיס ובנוסף יתנו למערכת שלכם שיק נוסטלגי בעיצוב מודרני.
הפטיפון הראשון שלי.
כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown.

כתיבת תגובה