fbpx

משולש הגבולות – Triple Frontier (2019)

משולש הגבולות הוא סרט חדש בהפקה של נטפליקס, הבמאי הוא ג'יי. סי צ'נדור (ביים את All is Lost עם רוברט רדפורד). בסרט מככבים בן אפלק, אוסקר אייזק וצ'ארלי האנם (שלי הוא מוכר בעיקר מפסיפיק רים הראשון).

תקציר העלילה

סנטייגו "פופ" גרסיה (אוסקר אייזק) מגייס את ארבעת חבריו, כולם יוצאי צבא ארה"ב, על מנת להרוג ברון סמים מקסיקני, שמתחבא באחוזה בג'ונגלים של דרום אמריקה. התוכנית היא על הדרך לשדוד את כספו, התוכנית שלהם (כמובן) מסתבכת והם מוצאים את עצמם במסע בריחה על מנת לחצות את הגבול ולחזור הביתה.
החבורה מתכננת את השוד.
עלילת הסרט מאוד בנאלית, בנוסף הדמויות של 5 החברים הם סטראוטיפים של חיילים גיבורים שפרשו: טום (בן אפלק) הוא גרוש שלא מצליח לשלם חשבונות, וויליאם (האנם) מרצה בפני חיילים ומספר על הקושי של ההתאקלמות באזרחות, בן נלחם בקרבות כלוב (כנראה כי הוא מכור לאדרנלין)  ופראנק איבד את רשיון הטייס שלו כי נתפס על שימוש בסמים. דמותו של פופ היא אולי המעניינת מכולן, הוא חזר למקסיקו והתגייס למשטרת הסמים שם מתוך רצון לעזור למדינה.
לפי IMDB הז'אנר של הסרט הוא: אקשן, הרפתקאות, פשע, מותחן ודרמה, מאוד ממוקד כמו שאתם רואים. ריבוי הז'אנרים הזה מצביע על עד כמה הסרט לא סגור על עצמו. הסרט לא ממש מצליח לייצר רגעי מתח, קטעי האקשן הלא רבים מרגישים מאוד חובבנים – מהאופן שבו החיילים מחזיקים את הנשק עד לקרבות הג'יפים, הרמה היא של סרט אקשן של שנות ה-90 המוקדמות רק בלי הקסם של אותם הסרטים. 
בן אפלק מדגים מבט מיוסר וריקני משהו.
הסרט מנסה לייצר עומק בכך שהוא מסביר את המוטיבציה של הדמויות לצאת למבצע הזה בגלל שהמדינה לא מתגמלת את החיילים הגיבורים שלה ולמעשה מזניחה אותם. מבחנתי הניסיון הזה נכשל לחלוטין. כתיבת הדמויות היא דלה, אנחנו כמעט לא למדים כלום על העבר שלהם ואני לא הצלחתי להרגיש שום סימפתיה כלפיהם.
רמת המשחק בסרט היא בינונית למדי, וזהו דבר נוסף שתורם לחוסר החיבור לדמויות ולסיפור. אני לא מצליח לזכור אף תצוגת משחק משכנעת של בן אפלק מאז "סיפורו של ויל האנטינג" (גם שם הוא לא היה מבריק, פשוט הסרט היה מעולה). כאן אפלק ניראה עייף וחסר חשק עוד יותר מהרגיל, הדמות שלו, טום, מיוסר מכך שהוא לא טוב בכלום חוץ מלהילחם ולתכנן מבצעים, אבל אפלק לא מצליח להעביר דבר מלבד עייפות. באופן כללי מנעד הרגשות של כל הדמויות הוא צר, לא משנה מה קורה להם, בין אם עצוב או שמח, הם רוב הזמן עם פנים חמורות סבר. העבר הצבאי שלהם, לא מהווה תירוץ חזק דיו על מנת להסביר את האנמיות הרגשית שלהם. גם כשהם שמחים וגם כשהם רבים בינם לבין עצמם, הם מרגישים עצורים מאוד במשחק שלהם.
בתמונה זו הרקע שונה לחלוטין, מה לגבי המבט של בן אפלק?
עיקר הסרט הוא החברות של 5 הדמויות, אבל כמו שאר האלמנטים בסרט החברות הזו פשוט לא מעניינת ולא באמת מפותחת. אנחנו יודעים שהם היו חברים בצבא, אנחנו לא באמת יודעים מה הם עברו שם, הרקע של כל דמות ניתנת לסיכום במשפט יחיד וגם התגובות שלהם תוך כדי האירועים לא מגלות הרבה על אופיים.
יש שתי נקודות אור בסרט. נקודה אחת זה הצילומים היפים בג'ונגלים של דרום אמריקה, ב-Dolby Vision זה נראה מרהיב. נקודת האור השנייה היא אוסקר אייזק. אייזק זוכה להמון מחמאות בביקורות ופודקאסטים על קולנוע שיצא לי לשמוע. לטעמי אכן מדובר בשחקן מעולה, מאוד אהבתי אותו ב-Ex-Machina (קצת פחות במלחמת הכוכבים האחרונים – כי לא ממש אהבתי אף אחד שם). הפער ברמת המשחק שלו לעומת האחרים מאוד בולטת. הדמות של פופ, אומנם כביכול מניעה את העלילה אבל הדבר היחיד שגורם לה להיות יותר מעניינת מהאחרים היא פשוט איכות המשחק של אייזק, שמושך את הדמות הזו למעלה למרות הכתיבה החלשה שלה.
אוסקר אייזק, מנקודות האור של הסרט.
נקודה מעניינת היא הפסקול של הסרט שכולל שירים מעולים (אם כי לא הכי קשורים), כולל מאטליקה, פליטווד מק ופנטרה.
לסיכום, מדובר בסרט מאכזב בכל אחד מהז'אנרים ש-IMDB ייחסו לו. שום חלק לא באמת עובד. רמת המשחק והכתיבה של הדמויות הן הנקודות החלשות בסרט, מלבד כך מדובר בסיפור שוד צבאי סביר. אני לא יכול להגיד שהסרט גרוע, אבל הוא לא מרגש ופשוט לא מספיק מעניין. גם המשחק של אוסקר אייזק המעולה והצילומים המרשימים לא מצליחים להציל את הסרט מין הבינוניות שלו.
הציון שלי: 6/10.
כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown.

כתיבת תגובה