fbpx

לוחם (Warrior) – עונה 1

רשת Cinemax האמריקנית, שהביאה לנו את "מכת מחץ" – אחת מסדרות האקשן הטובות בשנים האחרונות (עד שהם החליפו את השחקנים בעונה 5, ואז איבדתי עניין), מביאה לנו את "לוחם". "לוחם" מבוססת על כתביו של לא אחר מאשר ברוס לי, שניסה להפיק את הרעיון הזה עוד בתחילת שנות ה-70.

תקציר העלילה

עלילת "לוחם" מתרחשת בשנת 1878 בסן פרנסיסקו. אה סאהם (שם סיני מוזר משהו), מגיע לנמל סן פרנסיסקו יחד עם סינים רבים שהגיעו בחיפוש אחר פרנסה וחיים טובים יותר, כשבכיסו איור של אישה אותה הוא מחפש. כבר בסצנת הפתיחה בנמל הוא מראה את היכולות שלו, כשהוא "מטפל" בכמה עובדי נמל מקומיים שמתנכלים לסינים. היכולת שלו תופסת את עינו של צ'או, מתווך עבודה וסוחר נשק שנדמה שהוא מעורב בכל דבר בצ'יינה טאון.
צ'או מוביל את אה סאהם לטונג (קבוצהכנופייה) של הופ וואי בהנהגתו של אבא ג'ון, ששוכרים אותו לשורותיהם בתור שומר ראש/גובה כספים של הטונג.
הטונג של הופ וואי, מקבל לשירותו את אה סאהם (פרק ראשון).
הסינים מקובצים כולם בצ'יינה טאון באותה תקופה ומבודדים מהעיר החיצונית. הם מהווים כוח עבודה זול, שהמדינה הצעירה ניצלה לפרויקטיי ענק כגון סלילת מסילות של רכבת, בזמן שארה"ב מנסה להתאושש ממלחמת האזרחים.
צ'יינה טאון הוא אזור סגור שכמעט ואין בו נוכחות של האדם הלבן, מלבד שוטר יחיד שמופקד על האזור, ביל אוהרה.
סיפורו של אה סאהם, הוא סיפור אישי, אבל הוא מתרחש בעולם רחב ומרתק שנוגע באספקטים רבים של החיים באותה תקופה.
המוטיב המרכזי ביותר של הסדרה הוא היחס של ארה"ב למהגרים הסינים, גזענות, הפלייה ופחד מצד השלטון, המשטרה (שתמיד תבחר להאשים את הסינים במקרה של עימות) והמהגרים האיריים, המאוד גאים (שמרגישים שהסינים לקחו להם את העבודות). יחד עם השנאה והפחד, כשזה נוגע להימורים, זנות או כוח עבודה זול, בשביל זה הסינים היו מספיק טובים.
דילן לירי, המאפיונר הקשוח שמנהיג את המהגרים האיריים.
הרבה פשע התחולל בצ'יינה טאון, שהתחלק בין שלושה טונגים: הופ וואי, לונג זי ו-פונג האי (שמאמינים שהם צאצאים של ג'ינגיס חאן). המאבקים בין הטונגים זה עוד מוטיב מרכזי של הסדרה.
ישנם גם מספר מוטיבים שפחות קשורים לסינים, למשל שחיתות שלטונית ומשטרתית היא נושא נוסף שהסדרה עוסקת בו.

האקשן

הגעתי עד כה מבלי להזכיר כמעט בכלל אקשן ואומניות לחימה, זה היה מאוד מכוון בגלל שחשוב לי להראות שהסדרה הזו כוללת הרבה יותר מאשר קרבות קונג פו.
אז כן, יש המון קטעי אקשן עם דגש על קונג פו (אבל לא רק) בסדרה. הכוריאוגרפיה והצילומים מרהיבים וכך גם האפקטים הקוליים. פה ושם הרגשתי שהסדרה גולשת לסצנות מעט ברוטליות מידי, אבל זה לא קורה הרבה. כיאה לז'אנר, יש פרק בו יש קרב בתוך זירה, קרבות מרובי משתתפים וכלי נשק מגוונים (שכנראה כולם נמכרו על ידי צ'או) וכמובן קרבות בין סינים לאמריקאיים.

קצת היסטוריה של הז'אנר

האקשן וההתעסקות בכלל באומנויות הלחימה החזירה אותי לילדות. בילדותי הייתי בטוח שסרטי אומנויות לחימה הם פסגת הקולנוע. בימים של קלטות הוידאו (המדובבות לרוסית), היה נדמה שסרטים אלו הם המבוקשים ביותר. ג'קי צ'אן וברוס לי היו הכוכבים אבל הז'אנר כולו היה מבוקש ביותר. בהמשך הגיע כל עניין הנינג'ות ("נינג'ה אמריקאי" הוא עדיין קלאסיקה מבחינתי). אותם סרטים היו פשטניים ורדודים להפליא ונראה שהקהל התבגר ולא היה מעוניין בהם עוד.
בתקופת התיכון, אי שם בשנות ה-90, ערוץ AXN המיתולוגי עלה בכבלים וכלל אוסף של סדרות אקשן פשטניות במיוחד. מבחנתי הסדרה שבלטה מבינהן הייתה Kung Fu: The Legend Continues, שמאוד חיבבתי בזמנו.
לקח שנים לז'אנר הזה לחזור למיינסטרים ואז הגיע המטריקס (1999) שכלל אלמנטים רבים מהז'אנר, ואולי אף יותר ממנו, הסרט זוכה האוסקר "נמר דרקון" (2000), שהראה שאפשר לשלב סיפור טוב, משחק טוב וויזואליות אומנותית מהממת יחד עם אומנויות הלחימה.
זעקת הקרב של ההופ וואי.
"לוחם" הוא בהחלט המשך ההתבגרות של הז'אנר הזה, גם קטעי האקשן שבו בוגרים ומתוסרטים ברמה גבוהה וגם הדרך שבה הסדרה מסופרת, מזריקים לז'אנר הזה דם חדש. היה נחמד ונוסטלגי לראות שמידי פעם אה סאהם משלב תנועות אופייניות לברוס לי כמו המשיכה של האצבע על האף.

מעבר לאקשן

כמו שכבר כתבתי מבחנתי יש בסדרה הזו המון מעבר לאקשן, למשל השחזור התקופתי של הסדרה הוא מרתק ועשוי מעולה לטעמי.  אם זה השכונות, אזורי העוני של הסינים, הבגדים (שמלות, מדי שוטרים, חליפות הפוליטיקאים) או הכרכרות של הסוסים, כולם הרגישו לי מאוד אותנטיים.
השחזור הוא לא רק בפן הוויזואלי אלא ברמה האווירה, הפוליטיקה הצעירה בעולם של לפני העיתונאות החטטנית, המשטרה האלימה ומערכת השפיטה הם כולם נושאים שהסדרה מטיבה להציג.
צילומי הסדרה באמת נהדרים אם כי יש לבמאי נטייה מסוימת לסצנות חשוכות מאוד שלא תמיד נראות טוב (במיוחד ב-LCD הישנה שלי בחדר השינה).
מפקד יחידת צ'יינה טאון ביל אוהרה (משמאל) עם ריצארד לי השוטר המסתורי החדש.
פס הקול של הסדרה מופלא, החל מהפתיח היפיפה (אחד האהובים עלי מהשנים האחרונות) ועד למנגינות הרקע בפרקים ואפקטי הקול בקרבות. החלק שפחות אהבתי בפס הקול הוא השירים במהלך כתוביות הסיום. לרוב שירי הסיום היו שירי ראפ, שפחות התחברתי אליהם.
עם כל זאת, לטעמי המקום שבו הסדרה הזו באמת מצטיינת הוא כתיבת הדמויות. הרבה מאוד מהדמויות בסדרה כתובות פשוט נהדר, הן עגולות ומעניינות ורמת המשחק הטובה מאוד רק תורמת לכך.
צ'או, שהזכרתי כבר מספר פעמים, נמצא בכל מקום ומקשר בין כולם.
צ'או ואה-טוי.
ג'ון הצעיר הוא הבן של אבא ג'ון, מנהיג הטונג של הופ וואי, נהפך לחברו הטוב של אה סאהם ומכיר לו את המקום ודרך החיים. ג'ון הצעיר נולד בארה"ב ומעולם לא היה בסין ולכן הוא בעמדה חצויה, לא ממש סיני ובטח לא אמריקאי.
השוטר ביל אוהרה, ניראה כמו האיש ששומר על הסדר בצ'יינה טאון, אבל הוא לא כפי שהוא ניראה (לא אספלייר) ואסתפק בלומר שגם הוא דמות מעניינת מאוד אם כי טראגית.
וולטר באקלי, האיש והצליעה, הוא העוזר של ראש העיר אבל ברור לכולם שהוא זה שמושך בכל החוטים.
וולטר באקלי עם ראש העיר שמביט בו בחשדנות (ובצדק).
אה טוי, היא בעלת בית הבושת בצ'יינה טאון, מעבר להיותה דמות חזקה שתמיד יש לה משהו חכם לומר, יש לה מניעים ומטרות שנחשפים בהמשך הסדרה שהופכים גם אותה לדמות מרתקת.
דילן לירי, מנהיג האירים, מאפיונר שלא בוחל באף אמצעי על מנת להעלות את התעסוקה בקרב האיריים ולסלק את הסינים.
אני יכול בקלות לתאר עוד ועוד דמויות כאלה, השוטר לי, שוטר חדש שמצטרף לצוות של צ'יינה טאון, אישתו של ראש העיר, פנולופי בלייק, או מאי לינג, הצעירה שנשואה לראש הטונג לונג זי. כמעט שאין דמות שהיא חד ממדית, או שאין לה משהו מעניין להגיד או לתרום לסיפור.
אה טוי, מנהלת בית הבושת.
רגע לפני הסיום רציתי להתמקד באחד הפרקים של הסדרה, פרק 5: "הדם והחרא". זהו פרק מיוחד שיכול לעמוד גם בפני עצמו והוא פרק מחווה למערבונים עם טוויסט של שילוב סינים ואומנויות לחימה. בפרק הזה ג'ון הצעיר ואה סאהם נוסעים בהוראתו של אבא ג'ון להביא גופה. הם נוסעים בכרכרת נוסעים יחד עם כמה אזרחיים אמריקאיים, שאינם חושבים לרגע שהסינים יודעים אנגלית. זה מוביל לסצנת שיחה סאטירית וגם מאוד משעשעת שהזכירה לי את הסיפור האחרון בסרט נטפליקס המעולה של האחים כהן ("הבלדה על באסטר סקראבס"). באמצע הדרך הם נאלצים לעצור בבאר באמצע שום מקום כדי לתת לסוסים לנוח. כמובן שלבאר מגיעה חבורת שודדים והמאבק מתחיל. מבחינת קולנועית, מאוד אהבתי את הפרק הזה והוא כנראה המועדף עלי, למרות שהוא מנותק מהסיפור הכללי.
אה סאהם, מתוך הפרק "דם וחרא".

סיכום

לפני מספר שנים, רשת Starz הפיקה את הסדרה על ספרטקוס, הסדרה כללה המון קרבות ברוטליים וגם קטעי מין בוטים. שמעתי לא מעט דעות שסיכמו את הסדרה בכך. אני לא טוען שזו הייתה סדרת מופת, אבל לטעמי אותם אנשים פספסו שחזור תקופתי מוצלח, רמת משחק טובה ועלילה מלאה בתככים פוליטיים.
אני חושש שלא מעט אנשים עלולים לפספס את "לוחם" בטענה דומה, שזו סדרת אומנויות לחימה וזהו. אני יכול רק לקוות שהביקורת שלי תראה לאותם אנשים את הרבדים הרבים שיש בסדרה המושקעת הזו מעבר לסתם מכות קונג פו.
לסיכום "לוחם" הוא סדרת תקופתית מלאה באקשן אבל גם בהמון ביקורת חברתית על מעמדות חברתיים והגירה. רמת המשחק מעולה וכך גם הצילום, ההפקה והפס קול. נהניתי מאוד לצפות בה ועבורי היא טרנספורמציה נהדרת של סרטי אומנויות הלחימה התמימים והפשטניים של פעם לעולם הטלוויזיה המודרני והביקורתי של היום.
הציון שלי: 8/10.
כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown.

כתיבת תגובה