fbpx

אני, אמא – נטפליקס

"אני, אמא" הוא מותחן מדע בדיוני חדש מבית נטפליקס. מלבד כמה יוצאי דופן, לרוב, הסרטים של נטפליקס לא זוכים לביקורות מחמיאות במיוחד, האם הסרט הזה מצליח להפתיע?

על הסרט

"אני אמא" נפתח בהצגת רובוטית שנמצאת במקלט תת קרקעי כלשהו ובו יש מאגר של עוברים אנושיים. בעזרת מכונה מיוחדת היא הופכת את אחד העוברים לתינוקת. בחלק הראשון של הסרט אנחנו רואים איך התינוקות גדלה לילדה ולמתבגרת. היחסים בין הרובוטית לילדה מוצגים בצורה מאוד מעניינת, הילדה קוראת לרובוטית, אמא, ואילו הרובוטית קוראת לילדה, בת.
הילדה עוברת סדרה של מבחני מוסר תאורטיים ונראה שהרובוטית מנסה לעצב את אופייה של הילדה בעזרתם. כשהילדה שואלת את האמא האם היא היחידה בעולם, הרובוטית מראה לה את החדר מלא העוברים ואומרת לה שיום אחד תהיי לה משפחה גדולה. כשהילדה שואלת מתי, הרובוטית עונה לה שהיא (הרובוטית) עדיין לומדת להיות אמא ורוצה לוודא שהיא מספיק טובה. התשובה הזו של הרובוטית היא אולי המשפט שעורר בי הכי הרבה מחשבות בסרט.
בהמשך הסרט מופיעה דמותה של הילארי סוואנק (לא חושב שזה ספויילר, היא נמצאת על הפוסטר ובכתוביות הפתיחה), והסרט עובר לשלבים הבאים שלו שכוללים כמה טוויסטים שלא אספלייר בסקירה, אבל רק אומר שהם כוללים גילויים של הבת על העולם והרובוטית האם.
החלק הראשון של הסרט היה עשוי מעולה לטעמי. האווירה מאוד מסקרנת והשלבים השונים בגידול הילדה על ידי האמא הרובוטית היו מאוד מעניינים. דוגמא לסצנה עשויה היטב היא כשהתינוקת בוכה והרובוטית מנסה מספר שירים עד שהיא מוצאת את השיר שעובד. זה ממש דוגמה לתהליך של Machine Learning. מערכת היחסים עם הבת המתבגרת והאם הרובוטית הם שלווים ומלאים בכבוד והערכה הדדיים (כמו אצל כולנו, נכון?). מה שמפר את אותה השלווה ומעביר את הסרט לחלקיו הבאים היא הסקרנות של הבת, שלא מסתפקת בתשובותיה של האם לגבי מה קורה בחוץ והאם זה עדיין מסוכן לצאת.
האידיליה של דמות האם השומרת מתחילה לחרוק לאט לאט, ונהייה ברור לצופה ולבת שהדברים הם לא כמו שהם נראים. 
"אני אמא" הוא סיפור מדע בדיוני מאוד קטן מבחינת כמות הדמויות והלוקיישנים, בסרטים כאלה הכול קם ונופל על משחק, דיאלוגים ועלילה. הבת מגולמת על ידי קלרה רגארד הצעירה, לטעמי קלרה נותנת תצוגת משחק מעולה ומאוד משכנעת. דווקא הילארי סוואנק הוותיקה, פחות הרשימה אותי במשחקה (כמו שקורה ללא מעט שחקנים וותיקים בסרטי נטפליקס), ובכלל דמותה הייתה מרגיזה משהו. התפקיד המרכזי של דמותה של הילארי, הוא לקדם את העלילה ולפתוח את עיניה של הבת למציאות ואת זה היא כן עושה בצורה טובה.
ברוב חלקי הסרט הדיאלוגים בהחלט מעניינים והעלילה מחזיקה ומותחת. אני חושב שלקראת סוף הסרט הוא מאבד מהמקוריות שלו וחוזר על רעיונות שראינו ושמענו כבר הרבה בז'אנר המדע בדיוני.
מבחינה וויזואלית, למרות מעט הלוקיישנים והעובדה שהסרט הוא רק Full HD, הסרט בהחלט ניראה טוב. הרובוטית עשויה מצוין, המקלט העתידי וכל הטכנולוגיה שמוצגת בסרט בהחלט מושקעים. גם האפקטים, עמעומי האורות שלקוחים מז'אנר האימה, ומעט האקשן והמרדפים שיש בסרט משכנעים ונראים טוב וויזואלית.
גם מבחינת הפס-קול העבודה בסרט היא טובה מאוד, עם פס קול מותח ומאיים לעיתים, שמכניס לאווירה של הסרט.
משך הסרט הוא 113 דקות וזה הרגיש מעט ארוך מידי עבורי. כמו כן מבחינת חלוקת הזמן בין החלקים, הייתי מעדיף שהחלק הראשון בו מראים לנו את עולם הסרט והיחסים בין האם הרובוטית לבת היה מקבל יותר זמן.
לסיכום, "אני, אמא" הוא סרט מתח מדע בדיוני לא רע בכלל. בבסיסו רעיון טוב שמתבטא בעיקר בחלק הראשון של הסרט. הוא מעט ארוך מידי ומרגע היווצרות הקונפליקט ועד לסיום הסרט, אומנם יש לא מעט מתח ועניין אבל רמת המקוריות כבר פחות נשמרת. 
הציון שלי: 7.5/10

כתיבת תגובה