fbpx

המתנקשים (Wu Assassins) – עונה 1

 
"המתנקשים" היא סדרת אקשן/אומניות לחימה/פנטזיה חדשה מבית נטפליקס. לאחר שהיה לנו השנה גם את "לוחם" מבית HBO (שמאוד אהבתי), ניראה  שז'אנר אומנויות הלחימה עושה קאמבק ב-2019.

תקציר העלילה

העלילה של "המתנקשים" מתרחשת בצ'יינה טאון של סן פרנסיסקו. קאי הוא שף שעובד במסעדה של חברי הילדות שלו ג'ני וטומי ווה (אח ואחות) וחולם לפתוח משהו משל עצמו. בעקבות תקרית אלימה במסעדה, קאי מסתבך עם הטריאדה (מאפייה סינית) המקומית שרודפת אחריו. במהלך המרדף הוא נשלף ליקום מקביל, שם יינג יינג מעניקה לו חתיכה של מגן שהופכת אותו למתנקש וו. יינג יינג לא ממש מנמקת את הבחירה בקאי, מעבר לכך שהוא טהור לב.
קאי, רגע לפני השליפה לעולם המקביל.
מה זה מתנקש וו אתם שואלים? זהו כוח שנוצר על ידי 1,000 נזירים שהקריבו את עצמם על מנת לייצר לוחם שיהיה מסוגל להתמודד עם לוחמי הוו. לוחמי הוו הם לוחמים שכל אחד מהם שולט ביסוד כלשהו: אש, אדמה, מים, ברזל ועץ. קאי מתבשר שהוא מתנקש הוו האחרון והסיכוי האחרון של האנושות להחזיר לעצמה את האיזון, המשימה שלו היא למצוא את לוחמי הוו ולהרוג אותם.
את הטריאדה המקומית מוביל הדוד סיקס, שמסתבר שהוא אביו המאמץ של קאי, ויד ימינו היא זאן הקשוחה. קאי שומר על מרחק מאביו וסולד מדרכיו, לעומתו, סיקס מנסה בכל דרך להתקרב אל קאי. התפקיד החדש של קאי יוביל את שניהם לבחון מחדש את יחסיהם, ויעמיד אותם במבחן.
הדוד סיקס
במקביל מגיע לסן פרנסיסקו אלק מקלו, מאפיונר סקוטי שרוצה להשתלט על צ'יינה טאון. יחידת המשטרה המקומית מחליטה לשלוח שוטרת במסווה על מנת לשמור על הסדר. השוטרת מציגה את עצמה כסי ג'י, גנבת מכוניות. סי ג'י מתחברת עם לו-סין בעל מוסך וגנב מכוניות בעצמו, שגם הוא חבר ילדות של קאי, ג'ני וטומי.
סי-ג'י השוטרת במסווה.
נזירים ולוחמים ששולטים ביסודות הם מוטיבים קלאסיים של סרטי פנטזיית אומנויות הלחימה, ולמרות שזה הגורם המניע לעלילה בסדרה, זהו אחד החלקים הפחות טובים בה לטעמי. חוסר ההסבר לבחירה בקאי, כל האימונים שהוא עובר ביקום המקביל הזה שהוא מעבר לזמן ולחלל שלנו, פשוט לא עבד מבחנתי. מה שעוד תרם לחולשה של סצנות היקום המקביל היא הדמות של יינג יינג. החיוך הזחוח על פניה של יינג יינג, הרגיש לי כמו שחקנית שמבקשים ממנה לעשות משהו טיפשי והיא לא מצליחה להיכנס לדמות בלי לצחוק. הדמות של יינג יינג פשוט הרגיזה אותי בכל סצנה שלה על המסך.
יינג יינג מאמנת את קאי להיות מתנקש וו ביקום המקביל.
בהמשך כשאנחנו מגלים מי הם לוחמי הוו, אנחנו מקבלים דמויות בהחלט מעניינות שהכוח שלהן כן מוסיף לעניין בהן. 
למרות כל הפנטזיה, רוב סצנות האקשן בסדרה הן קרבות של אומנויות לחימה עם מעט אפקטים. ישנן סצנות כאלה בכל פרק והן מעולות, מאוד מהירות, דיי מקוריות ומאוד מספקות עבור חובב סצנות כאלה כמוני.
יש הרבה קטעים כאלה בסדרה.
העלילה המרכזית היא דיי רגילה, אבל יש לא מעט טוויסטים במהלך העונה. מה שמאפשר את הטוויסטים האלה זו כתיבת דמויות טובה מאוד שיש בסדרה הזו. לכל דמות יש עומק של מעבר לסתם דמות טובה או רעה. אז לא מדובר בעומק ברמת "הסנדק", אבל ביחס לסדרת אקשן פנטזיה קלילה. כתיבת הדמויות מאוד הרשימה אותי. הדמות השטוחה ביותר ואולי הכי פחות מעניינת היא דווקא הדמות הראשית של קאי, תוסיפו לכך יכולת משחק מאוד בינונית של איקו אווייס שכוללת מגוון הבעה אחת על פניו. בניגוד אליו שלושת חבריו הן דמויות הרבה יותר מעניינות. באופן כללי, רמת המשחק לא גבוהה במיוחד לטעמי בכל הסדרה אולי מלבד הדמויות של אלק מקולן ושל וו האדמה שכן הרשימו אותי ברמת המשחק שלהם. 
טוני ווה, אחת הדמויות הטראגיות בסדרה.
ג'ני וטומי מנהלים את המסעדה שהוריהם השאירו להם. היחסים שלהם עם ההורים הם יחסים, שלעומתם היחסים הרוסיים של "מה? קיבלת רק 99 במבחן? למה לא מאה?" הם יחסי משפחה חמים ומקבלים.
ג'ני ווה.
כל אחד מהם מתמודד עם הלחץ בדרכו, לטומי יש בעיית סמים, בעוד ג'ני מוציאה את התסכול שלה בקרבות לא חוקיים שהיא משתתפת בהם. ואם כבר הזכרתי קרבות של נשים, הנשים בסדרה נלחמות המון, גם ג'ני גם סי-ג'י ומולן זאן וחלק מהוו הן נשים גם. בלא מעט מהקרבות הנשים גם נלחמות בגברים ולטעמי הסדרה נותנת להן הרבה כבוד ומציגה אותן כחזקות ולוחמות לא פחות טובות מהגברים. 
לכל ארבעת החברים יש סיפור שהוא מוטיב מרכזי בסדרה וחוויה טראומתית שגיבשה הרבה מהאופי שלהם. כשהם היו נערים הם הסתננו לבניין ששייך לטריאדה ונסגרו בטעות במחסן כלשהו בזמן שהבניין התחיל לבעור. לו-סין קיבל כוויות שהותירו בו צלקות, טומי הואשם על ידי כולם במה שקרה וזה כנראה מה שדחף אותו לסמים.
זאן מברכת לשלום שוטר.
לטעמי יש פער בין איכות העלילה המרכזית, וכתיבת הדיאלוגים שלעיתים הם דיי סתמיים (דוגמה אחת זה הדיאלוג בין ג'ני לזאן לגבי גורלו של מי מהן הוא גרוע יותר, זאן שהיא יתומה או ג'ני שגדלה עם הורים בעלי ציפיות גבוהות) לעומת כתיבת הדמויות שהיא בהחלט טובה. בהמשך הסדרה אנו נחשפים לדמויות של לוחם האדמה, לוחמת המים ולוחם הברזל, בכולן מצאתי עניין ולטעמי הן בהחלט דמויות מעניינות.
מבחינה וויזואלית, הסדרה נראית מעולה, בין עם זה צילומים של רחובות סן פרנסיסקו או צילומי האקשן זה ניראה מצוין ב-HD ועוד יותר ב-4K Dolby Vision. רק שכמו עם הכתיבה גם מבחינה וויזואלית יש קוטביות, מצד אחד הצילום נהדר אבל לעומתו רוב האפקטים בסדרה היו ממש חלשים. אני לא יודע אם הוויזואליות של האפקטים הייתה מחווה לז'אנר מסוים, אבל מבחנתי זה לא עבד והיה ניראה זול מאוד ביחס לשאר הסדרה.
דוגמה לאפקטים החלשים של הסדרה.
"המתנקשים" הזכירה לי שילוב של שתי סדרות שצפיתי בהן לאחרונה. קודם כל "לוחם", סדרת אומניות הלחימה ההיסטורית של HBO. שגם היא מתרחשת בצ'יינה טאון וכוללת המון קטעי אומניות לחימה. ב"לוחם" זיהיתי הרבה יותר עומק ורמת משחק גבוהה בהרבה. והסדרה השנייה היא "המגן" גיבור העל הטורקי מבית נטפליקס, גם שם מדובר באדם רגיל שמקבל כוחות ויוצא להילחם בקבוצה אחרת של בעלי כוחות (בני אלמוות במקרה של "המגן"). אז עבורי "המתנקשים" היא שילוב מסוים של שתי הסדרות האלו.
לסיכום, "המתנקשים" היא סדרה עם המון קוטביות: מצד אחד העלילה דיי רדודה, המשחק והאפקטים חלשים ומצד שני כתיבת הדמויות טובה והאקשן מעולה. אז קשה לי לומר שמדובר כאן בסדרת מופת, אבל אני חייב לומר שבהחלט נהניתי לצפות בה, התחברתי לדמויות, אהבתי את הטוויסטים והאקשן היה כייף גדול.
הציון שלי: 7/10. 
כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown.

כתיבת תגובה