fbpx

המלצה לאלבום בלוז עוצמתי: Dave Meniketti – On The Blue Side (1998)

בדרך כלל אני ממליץ על אלבומים שאהבתי וריגשו אותי, הפעם ההמלצה קצת יותר חלוקה. הסיבה היא שיש דברים באלבום הזה שאני ממש אוהב ויש כאלה שהרבה פחות, אבל בואו לא נקדים את המאוחר.

על דייב מניקטי

דייב מניקטי הוא זמרכותבגיטריסט והאיש המוביל של להקת המאטלרוק כבד Y&T. דייב הוא יליד 53, נולד בקליפורניה. מילדותו דייב הושפע מאומנים מגוונים כמו ג'ימי הנדריקס, ג'יימס בראון ולד זפלין.
כחבר להקת Y&T, דייב הוציא 17 אלבומים ובנוסף הוא הוציא שלושה אלבומי סולו.

על האלבום

אחרי שקראתי שדייב מגיע מעולם המטאל, זה מאוד מסתדר עם הסאונד של האלבום הזה. זהו אלבום עם השפעה חזקה של בלוז (לפי ויקפדיה זהו היחיד שלו שהוא כזה), אבל הנגינה לכל אורך האלבום הוא עוצמתית מאוד והשירה היא על גבול הצעקה לעיתים. ממש לא צרחות לא נעימות, אבל גם לא שירה מלודית. האלבום הוא כאילו בהילוך גבוהה מתחילתו ועד סופו, בקיצור בלוז-מטאל.
ימי המטאל שלי, עברו וחלפו להם מזמן, אבל שילוב של מטאל בסגנונות יותר רגועים הוא משהו שאני מאוד מחבב. בדרך כלל זה מוסיף פלפל ועוצמה ואנרגיה יותר גבוהים לשיר. הבעיה בעוצמות ואנרגיות גבוהות היא שאם זה טוב זה נהיה ממש טוב, אבל אם זה לא משהו, זה נהייה מעייף מהר מאוד. באלבום הזה מצאתי את שני הדברים, חלק מהשירים מעולים וקרובים לשלמות וחלק אחר דיי מעייפים.
האלבום נפתח ב-Cover לא רע ל-Man's World של ג'יימס בראון (אני חושב שהמקור זה שלו). האמת, לא ממש אוהב את השיר הזה באף ביצוע.
השיר השני הוא Angel On My Shoulder והוא לחלוטין מקצב מטאל עם גיטרת בלוז מעליו. אחריו יש את Can't Do Nothin' Right, מקצב בלוז וליריקת בלוז קלסיים.
בשיר הרביעי, זה כבר נהייה מעניין. בלדת הבלוז רוק העוצמתית Loan Me A Dime, היא השיר שהביא אותי לשמוע את האלבום הזה. לטעמי, שיר קרוב לשלמות.
מכאן עוברים לחלק היותר רגוע באלבום Until The Next time, אחת הרצועות הכי רגועות באלבום. זהו קטע גיטרה נהדר וחשוב מאוד שיש כזה באלבום לדעתי. גם הקטע Bad Feeling הוא דיי רגוע והמקצב טוב מאוד.
בהמשך האלבום יש עוד שתי נקודות שיא, קטע הנגינה שנקרא Say Goodbye, זהו קטע גיטרה חשמלית איטית ומרגשת, כזה שתמיד ממיס אותי. מזכיר לי מאוד את הסגנון של גרי מור.
אחריו מגיע Parchman Farm, זהו אומנם קטע קצר, אבל אולי הקטע שהכי קשה לי איתו באלבום. הגיטרה, המקצב והשירה פשוט צועקים לי באוזן.
נקודת השיא האחרונה באלבום, הוא עוד בלדת בלוז פשוט נהדרת, Take it Like A Man. גיטרה ממכרת עם מקצב בלוז איטי ונהדר. עליה מרגשת בפזמון, בול הטעם שלי.
לסיכום, האלבום הוא דוגמא למה שקורה כשגיטריסט וסולן להקת מטאל עושה פרוייקט בלוז. התוצאה היא בלוז עוצמתי שכשזה מתחבר יוצא סאונד מרגש ועוצמתי. בחלק מהשירים זה קצת פחות מתחבר ואז התוצאה המתקבלת מעט מעייפת. ועדיין זהו אלבום מעניין עם מספר נקודות שיא שבאמת ריגשו אותי מאוד.

קישור לאלבום ב-Spotify.

כתיבת תגובה