fbpx

חומריו האפלים – עונה 1

חומריו האפלים היא סדרת פנטזיה מבית היוצר של ה-BBC ומופצת על ידי HBO. שש אותיות שמבטיחות איכות, האם גם הפעם מדובר בתוצאה מוצלחת?
הסדרה מבוססת על טרילוגיית ספרי פנטזיה של הסופר פיליפ פולמן, שיצאה לאור בשנים 1995 -2000, והיו להצלחה אדירה. בשנת 2007 יצא סרט הקולנוע "מצפן הזהב" בכיכובם של ניקול קידמן ודניאל קרייג. הסרט תיאר את אירועי הספר הראשון ולא זכה להצלחה. כעת מגיעה האדפטציה הטלוויזיונית של הסיפור.
הסיפור של "חומריו האפלים" נחשב לפנטזיה שמיועדת גם לילדים וגם למבוגרים, משהו בסגנון של "הארי פוטר" (אחזור להשוואה הזו שוב בהמשך). אני הייתי נזהר מלהראות את הסדרה לילדים, היא מדורגת לפי IMDB כ-TV-14, כלומר צפייה מומלצת מגיל 14 (זה אולי מעט מוגזם). אין בסדרה הרבה אלימות, ובטח לא עירום, אבל יש נושאים לא פשוטים וסצנות מעט קשות לצפייה.
טוב אז אחרי שהבנו פחות או יותר מי קהל היעד, נדבר על הסדרה עצמה.

תיאור העולם של "חומריו האפלים"

על מנת שיהיה קל יותר להבין את תקציר העלילה אתאר מעט את העולם של "חומריו האפלים". הסדרה מתרחשת בעולם מקביל לעולם שלנו, בו לכל אדם יש חיה קסומה ומדברת, שמלווה אותו במשך כל חייו. לחיה קוראים "דמון", ועד שהאדם מגיע לגיל בגרות החיה יכול לשנות צורה. מרגע הגעת האדם לבגרות צורת החיה נקבעת ולא משתנה עוד. "הדמון" הוא מעיין ייצוג של נשמת האדם, הם החבר הקרוב ביותר לאדם ואינם יכולים להתרחק ממנו. יש ביניהם קשר חזק, כך שאם למשל כואב ל"דמון" אז גם האדם מרגיש את זה וההפך. 
ליירה, הדמות הראשית בסדרה וה"דמון" שלה, "פאן".
בעולם "חומריו האפלים" מתקיים קשר הדוק בין דת ומדע. הגוף המרכזי ששולט בכל הוא המג'יסטריום, משהו דומה לכנסייה הראשית. מוסדי החינוך נהנים מ"חופש אקדמי" מוגבל וברור שכל המחקרים תלויים באישור של המג'יסטריום. 
ישנו תחום מחקר האסור על פי המג'יסטריום, והוא תחום שחוקר חומר קוסמי כלשהו המכונה "אבק", וכל התעסקות איתו היא בגדר כפירה.
אחת הקהילות המרכזיות שהסדרה מתעסקת בהם היא קהילה נודדת שנקראת "סוענים", שגיאת כתיב מכוונת בגלל שזה בעולם מקביל.
בעולם של "חומריו האפלים", ישנו מכשיר רב עוצמה הנקרא "אלתיומטר", זהו מעין שעון כיס מוזהב עם מספר מחוגים והרבה תמונות קטנות. מי שיודע להשתמש ב"אלתיומטר" יכול לשאול אותו כל דבר ולקבל את התשובה. ישנם רק 6 מכשירים כאלה בכל העולם, אלו שקוראים במכשיר לומדים במשך שנים כיצד לתפעל ולקרוא אותו.
ליירה מסתכלת מ"אלתיומטר".
ודבר אחרון, גם העולם שלנו מופיע בסדרה, ויש שערי מעבר בין שני העולמות, אך כמעט ואף אחד לא מכיר אותם.

תקציר העלילה

הסדרה נפתחת בדמותו של לורד עזריאל (המגולם בידי ג'יימס מאקבוי הנפלא) שמגיע בחסות הלילה למכללת ג'ורדן (כנראה המקבילה לאוקספורד) ומוסר בידי המאסטר של המכללה תינוקת למשמורת. אנחנו קופצים מספר שנים קדימה והתינוקות היא כבר נערה צעירה וקוראים לה ליירה (דפנה קין, ששיחקה ב"לוגאן"). בינתיים לא רחוק משם, ילד "סועני" נחטף.
לורד עזריאל, המגולם על ידי ג'יימס מאקבוי.
לורד עזריאל חוזר למכללה ומציג בפני הבכירים תגלית הקשורה ל"אבק" ויוצא לצפון להמשיך במחקרו. הוא מסרב לקחת את ליירה עימו למרות הפצרותיה. המאסטר, שמבין שהמכללה אינה מקום בטוח יותר, מחליט להפקיד את ליירה בידיה של מריסה קולטר, חוקרת מלונדון. המאסטר אומר לליירה שהיא מאוד חשובה ומפקיד בידיה "אלתיומטר" שהוא הסתיר מהמג'יסטריום. ליירה שמרותקת מעולם המחקר מוכנה להצטרף למריסה, רק בתנאי שגם חברה הטוב רוג'ר יבוא איתם, אך למחרת בבוקר רוג'ר נעלם.
ליירה בכל זאת מצטרפת למריסה ללונדון ושם היא חושפת קנוניה אפלה של חטיפת ילדים בידי המג'יסטריום. ליירה חוברת ל"סוענים", שיוצאים צפונה על מנת להציל את הילדים. בצפון הם חוברים לטייס ספינת אוויר הרפתקן (וחיקוי מוחלט של האן סולו) ואל החיה החזקה בעולם, דוב משוריין בשם יוריק. יחד הם יוצאים למסע מסוכן במטרה לגלות מה עלה בגורל הילדים.
בינתיים חבר מג'יסטריום עובר דרך קבע לעולם שלנו ומתחיל לעקוב אחר נער בשם וויל, שיש לו קשר כלשהו למעבר בין העולמות.
יוריק ברונסון, הדב המשוריין האימתני.
ובכן אז מה חשבתי על הסדרה? קודם כל העולם המתואר ריתק אותי מהרגע הראשון. הוויזואליות מוקפדת, משוקעת ומרהיבה: התפאורות, החיות, האפקטים וגם הפס קול, כולם מהשורה הראשונה. ההפקה היא ברמה גבוהה מאוד כיאה ל-BBC ול-HBO. ה"דמונים" עשויים בצורה נפלאה ואולי ההצלחה הוויזואלית המרשימה מכולן, היא העבודה שהם הצליחו לגרום לחיות לדבר, בלי שזה יראה מאוד לא טבעי ומוזר. זהו הישג מרשים מאוד לטעמי.
מעבר לפן הטכני, העולם שהסדרה מתארת הוא רחב ומכיל הרבה מטפורות מעניינות לעולם שלנו. למשל הקשר בין אקדמיה ומחקר לדת או לשלטון. הרצון של המג'יסטריום לשלוט במה שהאזרחים והאקדמיה יודעים ומצד שני לערוך ניסויים אכזריים בלי גבולות בעצמם, הוא כמובן מטפורה למשטרים אפלים מעולמינו. קהילת ה"סוענים", שבניה נחטפים בעוד השלטון מתעלם מדרישותיהם לחקור, ומוביל אותם להתאחד ולהחליט להילחם בעצמם עבור ילדיהם, כמו הרבה קהילות מדוכאות בעולמינו. ניתן למצוא עוד לא מעט נושאים מעניינים כאלה, לדוגמה מעמד האישה, מריסה היא אישה חזקה בעולם שנשלט לחלוטין בידי גברים והיא מלמדת את ליירה כיצד עליה להתנהג, בזמן שלנו ברור שהיא שילמה מחיר כבד על מנת לצבור את כוחה. דוגמה נוספת, היא הקלות בה השלטון רומס את זכויות האזרחים כשאלו מסכנים את שלטונה.
מריסה קולטר, משוחחת עם קורא האלתיומטר של המג'יסטריום.
נושאים מעניינים נוספים וכואבים במיוחד לטעמי, שהסדרה מתעסקת בהם, הם ילד מחוץ לנישואים ובחירה בין קריירה להורות. גם נושאים אלו וגם הקודמים שהזכרתי, הם נושאים מרתקים שדיי הופתעתי לגלות בסדרת פנטזיה, שכביכול מיועדת לקהל צעיר.
גם נושא ה"דמונים" ומה שהם מסמלים הוא נקודה מאוד מעניינת. מריסה מתייחסת בקור מוחלט ל"דמון" שלה (קוף), בשלב מסוים היא אומרת לליירה שכשמגיעים לגיל ההתבגרות וה"דמון" מקבע את צורתו, הדבר יכול להיות מלווה בתחושות מאוד קשות לאדם. אני מניח שהכוונה היא שכשאנחנו מתבגרים, עתידינו דיי נקבע ובמידה ואנחנו לא מרוצים ממנו הדבר יכול לגרום לנו סבל רב.
ה"דמון" של מריסה עם "פאן".
דיברתי כל כך הרבה על נושאים עמוקים שהסדרה עוסקת בהם, שאפשר לחשוב שמדובר בסדרה פילוסופית עמוקה. האמת היא שכל הנושאים הללו מרומזים ומובאים לצד עלילה, שעוקבת בעיקר אחר ליירה ומאבקה למצוא את רוג'ר ושאר הילדים החטופים יחד עם ה"סוענים", תוך כדי הבנת הזהות שלה ומקומה בעולם. העלילה היא מאוד קצבית, אומנם אין המון קטעי אקשן או קרבות ועדיין ישנה תחושת דחיפות תמידית באוויר. במיוחד החל מהפרק השלישי, לאחר שהכרנו קצת את העולם והדמויות הראשיות, העלילה מתגלגלת בקצב מהיר וכמעט ואין רגעים מתים. השילוב הזה בין הנושאים העמוקים המרומזים, שמעלים שאלות ומחשבות, עם העלילה המהירה שמתארת סיפור מאבק בין ילדה יתומה לכוחות שלטון אכזריים, הוא כנראה המפתח לכך שהסדרה מתאימה גם לבני נוער וגם למבוגרים.
הבטחתי בתחילת הכתבה לחזור ל"הארי פוטר", ובכן מצאתי דמיון רב בין הסיפורים, בשניהם יש את העולם שלנו ויש חלק קסום (או מקביל במקרה הזה) שהוא שונה לחלוטין ונסתר. בשניהם יש את החלק הפשוט של עלילה מלאה בקסם והרפתקאות ובשניהם יש גם הרבה אופל ונושאים חברתיים או מדיניים שהם מטפורות על עולמינו. עוד נקודת דמיון היא ההשקעה בהפקה ורמת הכיפיות של העולם והעלילה למרות כל האופל המרומז.
חוויתי הנאה אדירה מצפייה בסדרה, בסיום כל פרק, לא יכולתי לחכות כבר לפרק הבא. הדמויות הראשיות ריתקו אותי. רמת המשחק היא מעולה לטעמי, הילדים חמודים ומעוררים המון אמפתיה. דמותה של ליירה היא ילדה חזקה, אמיצה וסקרנית, שבהחלט יכולה להיות דמות להערצה עבור ילדים או בני נוער. ה"דמונים" עשויים נהדר, משעשעים מאוד ויעלו חיוך על פני כל אוהב חיות.
אני צריך להתאמץ לא מעט על מנת למצוא נקודות חולשה לסדרה. אולי הבעיה העיקרית היא כמות השאלות שהעונה משאירה פתוחות, אז נכון העונה הראשונה מבוססת רק על הספר הראשון, ועדיין נשארתי עם תחושת תסכול וחוסר סיפוק מסוים בסופו של דבר. בהמשך לאותה הנקודה, חלק מהדמויות המופיעות בסדרה הן או מורכבות (מריסה, עזריאל) או מסתוריות (קארלו בוריאל) לעתים קשה להבין את מעשיהן או המניעים שלהן. כנראה שהברירות העומדות בפנינו הן או לחכות לעונה הבאה או לקרוא את הספרים. למרות כל השאלות הפתוחות שנשארות, עדיין כמות המידע והאירועים, שמתרחשים במהלך העונה היא גדושה ביותר. הקצב המהיר הוא כיפי מאוד, אבל פה ושם כן מרגיש טיפה על גבול הקופצני.
ליירה ורוג'ר יחד עם ה"דמונים" שלהם.
לסיכום, "חומריו האפלים" היא סדרת פנטזיה שמיועדת גם לבני נוער וגם למבוגרים, ואני נהניתי מכל רגע בה. לטעמי זהו עולם הפנטזיה המצולם המעניין והעשיר ביותר מאז "הארי פוטר". 
הציון שלי: 8.5/10.
סקירה זו פורסמה גם באתר Dtown.

כתיבת תגובה