fbpx

הוליווד – עונה 1

"הוליווד" היא סדרת דרמה חדשה מבית נטפליקס, העוסקת, בתעשיית הקולנוע של הוליווד בשנות ה-40, וחבורת צעירים שמנסים להגשים את חלומם ולהפוך לכוכבים.

תקציר העלילה

"הוליווד", מביאה לנו את סיפורם של מספר דמויות, שמנסות להצליח בהוליווד של שנות ה-40. בימים שלאחר מלחמת העולם, כשהגזענות עדיין בשיאה בארה"ב כולה ובתעשיית הקולנוע בפרט. הסיפור המרכזי בעלילת העונה הראשונה הוא סיפור הפקת הסרט "מג" (לא סרט אמיתי). "מג" מגולל את סיפורה של שחקנית שחורה, שנחתכה מסרט ומחליטה לקפוץ אל מותה מהשלט של הוליווד.

קמיל וושינגטון, השחקנית השחורה המובילה הראשונה בהוליווד.

השחקנית הראשית בסרט היא שחורה (קמיל וושינגטון), וכך גם התסריטאי (ארצ'י קולמן). מה שהיה מאוד לא מקובל בהוליווד של אותם הימים. בנוסף אליהם יש מספר דמויות חשובות נוספות בסדרה. ג'ק קאסטלו, בחור חתיך ולא מבריק במיוחד שמנסה להצליח כשחקן, למרות שאין לו שום הכשרה. ארני ווסט, מנהל תחנת הדלק, שהיא מסווה להשכרת שירותי ג'יגולו (שגם הוא לפני שנים רבות חלם על להיות שחקן, כמו כולם בעיירה הזו). אולי הדמות המפתיעה מכולן, היא דמותו של סוכן השחקנים, הנרי ווילסון, המגולם על ידי ג'ים פארסונס, שידוע כשלדון מ"המפץ הגדול". זה תמיד מעניין לראות שחקן, שהפך להיות כל כך מזוהה עם דמות כלשהי, מנסה לשחק משהו שונה בתכלית.

הנרי ווילסון (ג'ים פארסונס), סוכן השחקנים הנכלולי.

הסדרה חושפת בפנינו, את התנהלותו של אולפן סרטים גדול, שחקנים צעירים שמנסים את מזלם, שחקנים וותיקים שהם מעבר לשיא, ובני מיעוטים, שמנסים להגשים את החלום ולפרוץ את חוקיה הגזעניים של הוליווד בשנות ה-40.

מדי א' של מתדלקים בשנות ה-40 בהוליווד.

פתיחת הסדרה היא קצבית מאוד ומסמלת את ההגעה של דם חדש ומלא תקווה להוליווד. הדם החדש מיוצג בעיקר בידי ג'ק קאסטלו. ג'ק, יחד עם עשרות שחקנים אחרים, מגיעים מידי יום לשער של אולפני אייס, ומקווים להיבחר לתפקיד של ניצבים באחד מהסרטים המופקים. בסצנה שמדגישה את התמימות של ג'ק, הוא ואשתו מגיעים לבנק לבקש הלוואה של 20 אלף דולר לרכישת בית, מבלי שיש לו הכנסה כלשהי. ארני "מגלה" את ג'ק בפאב, ומציע לו עבודה בתחנת הדלק שלו. מהר מאוד מתברר לג'ק שהתחנה היא מסווה לשירותי ג'יגולו, כולל עבור גברים.

ג'ק ואשתו, מבקשים הלוואה מהבנק.

נושא היחסים ההומוסקסואלים, הוא מרכיב חשוב בסדרה, ובחצי הראשון שלה במיוחד, יש לא מעט סצנות מין בין גברים. התחושה שהסדרה מנסה לשדר היא, שלמרות שהנושא היה מאוד לא מקובל באותם הזמנים, הוא היה נפוץ בצורה חסרת פרופורציה בהוליווד של אותם הימים. האם זה הגיוני שכמעט כל גבר שני בתעשיית הסרטים של הוליווד בשנות ה-40 היה הומוסקסואל?

העיסוק של הסדרה בנושא הוא בוטה מאוד, גם מבחינת הדיאלוגים וגם מבחינת הסיטואציות. סוכן השחקנים הנרי ווילסון, הוא אולי הדמות הכי מלוכלכת ונצלנית בסדרה. הנרי מנצל את לקוחותיו הגברים שחולמים להפוך לכוכבי קולנוע, ועושה בהם כרצונו. כאן המקום לדון מעט בתצוגת המשחק של ג'ים פארסונס המגלם את הנרי. ג'ים כל כך מזוהה עם דמותו של שלדון, שבאמת לא קל לראות אותו משחק משהו כל כך שונה. היו כל מיני מימיקות של ג'ים, למשל ההליכה שלו, שצעקו לי "שלדון". עדיין אני חושב שמגיע כבוד לג'ים על העבודה שלו בסדרה.

ארני, מפעיל תחנת הדלק המפוקפקת משהו.

עם כל הסדום ועמורה שמוצגים בסרט, קצת קשה להבין כיצד כל הלכלוך והניצול הזה מופנה כמעט באופן בלעדי כלפי גברים. אם באמת זה היה הלך הרוח באותם שנים, יחד עם מעמדן הנחות של הנשים, קצת קשה לי להאמין שלא היה יותר ניצול מרות כלפי נשים ממה שמוצג בסדרה. התחושה שלי היא שמדובר בהחלטה פחדנית, של יוצרי הסדרה, במטרה לא לעורר את הנושא הכה שנוי במחלוקת, בעידן של אחרי קמפיין ה-me 2.

הבמאי והתסריטאי של "מג".

בצפייה שלי בשבעת הפרקים של הסדרה, הרגשתי ממש חלוקה לשני חצאים של העונה. אם ההתחלה עוסקת בעיקר במעקב אחרי שחקנים צעירים, החלום שלהם, ואיך נראית המציאות, החלק השני עוסק ביצירת סרט קולנוע מהפכני ואמיץ. אני מצאתי את החלק השני מעניין הרבה יותר. היה מרתק לראות איך מתקבלות ההחלטות, איזה דמויות היו בתפקידי המפתח, איך נראו אודישנים ומפגשי העבודה בין השחקנים והצוות ועוד. אם הבוטות הפריעה לי בחצי הראשון, אז בחצי השני הייתה זו הקיטצ'יות. אומנם זה נשמע ראוי, שלסדרה שנקראת "הוליווד", יהיה סוף הוליוודי, ועדיין הייתה בו מידה רבה של סחטנות רגשית ואופטימיות מוגזמת. סצנת טקס האוסקר ששודר ברדיו, ובני המיעוטים שהחזיקו אצבעות לכך שנציגם יזכו, הייתה תיאטרלית מידי. הסדרה משאירה אותנו בהרגשה שלאחר שנות ה-40, הוליווד הפכה לנאורה לחלוטין וקיבלה את כל בני המיעוטים וכל בעלי ההעדפה המינית הלא סטרייטית. איך לומר זאת, מעט נאיבי מידי.

מאחורי הקלעים של טקס האוסקר בשנות ה-40.

הנקודה החזקה בסדרה היא הכתיבה. ובמיוחד כתיבת הדמויות. דמותו של ג'ק, מרגישה כמו הדמות הראשית, אבל למעשה זמן המסך מתחלק בין הרבה מאוד דמויות. כל דמות מייצגת משהו אחר בנוף ההוליוודי. כל דמות גם מקבלת עומק, הרבה מהן מגלות לנו את הסיפור האישי שלהן בנקודה מסוימת בעונה. מנהל האולפן, שמתעניין בעיקר ברווחיות, ומרדף אחר נשים. אשתו המתוסכלת, שמרגישה שלא הצליחה להגשים את עצמה, וכעת מחפשת דרכים להתנקם בו על ידי בילוי עם גברים צעירים. בתם של בני הזוג היא קלייר, שרוצה להיות שחקנית, בניגוד לרצון ההורים. הסצנה של הארוחה המשפחתית בביתם, היא מהמצחיקות והטובות בסדרה.

אלן, מזהה משהו בג'יק.

לא אוכל לסיים את הסקירה, מבלי להזכיר את הדמויות של דיק סמואלס ואלן קינקאלד. הם הרוח החיה של האולפן, ומייצגים את הצד המקצועי והצד שבאמת אוהב את העשייה הקולנועית. דיק הוא המפיק, זה שמקבל את התסריטים ומחליט מה עובר ומה לא. אלן היא האחראית לשיעורי המשחק ויד ימינו של דיק. הצמד הזה באמת מייצג את הטוב והיופי של התעשייה הזו, ומאוד אהבתי את הדמויות שלהם.

לסיכום, "הוליווד" היא סדרה מסוגננת ומהנה, עם קצב מהיר ואיכות משחק גבוהה. בחלק הראשון שחקנים צעירים המגיעים עם חלום, ומגלים עולם נצלני ומלוכלך. בחלק השני של העונה הדברים מסתדרים, והדמויות שהכרנו בפרקים הראשונים, מצטלמים לסרט שעתיד להפוך אותם לכוכבים. מצאתי את החלק השני מעניין מאוד, כיוון שהוא מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של סטודיו הוליוודי. נהניתי במיוחד מכתיבת הדמויות המעולה, והקסם שעוטף את נושא תעשיית הקולנוע. שני הדברים שפגמו בהנאה שלי מהסדרה היו רמת הבוטות הגבוהה בחצי הראשון, והנאיביות הרגשנית בחצי השני.
הציון שלי: 7.5/10.

סקירה זו פורסמה גם באתר Dtown.

כתיבת תגובה