fbpx

פרויקט זמרות שכדאי להכיר, חלק תשיעי: בלוז, סול, ג'ז ופופ והכל בחבילה אחת

פרויקט "זמרות שכדאי להכיר" שלי הגיע כבר לחלקו התשיעי. בחלק זה, אני מספר לכם על זמרת בריטית, שידועה בשמה הפרטי בלבד, סטייל מדונה. טכנית היא נחשבת לזמרת ג'ז, אבל האמת היא, שתיאור יותר מדויק שלה יהיה זמרת בלוז/סול/פופ/גוספל וגם ג'ז. אם זה לא מספיק מגוון בשבילכם, היא גם משלבת מוזיקת שורשים אפריקאית בשיריה. הזמרת שבחרתי בה בחלק התשיעי היא מאליה – Malia.

על מאליה

מאליה נולדה למשפחה אפריקאית בריטית במדינה אפריקאית קטנה בשם מאלווי. היא נחשפה למוזיקה בצורה מאוד מוגבלת בהיותה ילדה שם. בשכונה בה היא גדלה ניתן היה לקלוט רק שתי תחנות רדיו, אחת בשפה המקומית ואחת באנגלית. לאביה של מאליה היה אוסף תקליטים, שכלל בעיקר את הביטלס. כשמאליה הייתה בת 14, משפחתה נאלצה לעבור ללונדון בגלל אי-שקט פוליטי ששרר במדינה.
בלונדון, מאליה נחשפה לתרבות המוזיקה העשירה של התקופה והתאהבה במוזיקת הדאנס הבריטית של אותה התקופה. היא לראשונה שמעה זמרות שחורות משפיעות, כגון בילי הולידיי.
לאחר סיום בית הספר, מאליה החליטה לרדוף אחר קריירה מוזיקלית. היא עבדה כמלצרית בזמן שהיא הרכיבה להקה של נגנים, שילוו אותה בהופעות בברים ומועדונים ברחבי לונדון. שם היא שרה בלדות וג'ז. בעת ביקור של מאליה בניו יורק, היא שמעה הופעה של זמרת שהופקה בידי אנדרה מאנוקיאן (Andre Manoukian). היא מאוד אהבה את שילוב הפופ והג'ז והחליטה לפנות אליו לעזרה. מאליה ואנדרה אהבו את הסגנון והרעיונות אחד של השניה והחלו לעבוד יחד על אלבום הבכורה של מאליה, שיצא לאור בשנת 2002. אלבומה של מאליה זכה להצלחה רבה בגרמניה וצרפת.
עד כה, מאליה הוציאה 7 אלבומים כולל האלבום Black Orchild מ-2012 הכולל אינטרפרטציות לשירים המזוהים עם נינה סימון.
האלבום שבחרתי לספר לכם עליו, זהו אלבום, שמאוד נהניתי להאזין לו, אלבומה החדש The Garden Of Eve מ-2020.

האלבום הנבחר: The Garden Of Eve (2020)

האלבום כולל 12 שירים והוא מכיל מגוון מרשים של סגנונות, במבט מלמעלה זה מרגיש כמו פופ מסוגנן ומושקע, אבל כשבוחנים את הצלילים מתחת לפני השטח, יש כאן בלוז, סול, גוספל, ג'ז, מוזיקה אפריקאית, השפעה משירת עבדים, ועוד. מאוד הרשימה אותי הגישה המוזיקלית באלבום הזה, הוא לוקח את כל הסגנונות האלה ומחדש אותם במעטפת פופית קלילה, מה שגורם להאזנה לאלבום הזה להיות קלילה ובו זמנית עמוקה ומספקת.
לא רק המוזיקה מצליחה לשלב ישן וחדש, קליל ומסורתי גם הקול של מאליה הוא שילוב מעניין. קולה מצליח להיות נקי ומלודי מצד אחד ומחוספס בסגנון זמרות הג'ז השחורות הגדולות מצד שני. לעיתים זה קורה באותה המילה, שמתחילה כנקייה וההברה האחרונה בה מחוספסת.
הנה ראיון קצר של מאליה על האלבום:

לא הצלחתי למצוא את הליריקה של שירי האלבום, כך שאתייחס רק למה שהצלחתי לקלוט.
השיר הראשון באלבום הוא Hope, מקצב בלוזי קלאסי, עם בס מוגבר, שתורם לתחושה הפופית המודרנית בשיר. סולו הגיטרה הקצר מופלא, וכך גם זמרות הליווי והליווי המוזיקלי, שמרגישים סול וגם גוספל, הכול ביחד כבר בשיר הפתיחה. מאליה אומרת שהיא "מכורה לתקווה כמו להרואין", וש"יש לה מפגש עם האמונה בשערי גן עדן".

השיר השני באלבום הוא Last Show. הפעם מקצב פסנתר וגיטרה עדינים יותר, שיר בלדת סול מלודי ונעים. הפזמון אומר "זה אנושי להישבר, זה אנושי ליפול, תמשיך לעמוד ותשבור את הקירות האלה".

השיר השלישי באלבום, היה חשש גדול מבחינתי, מדובר בגרסת כיסוי ל-The Thrill Is Gone. הסיבה לחשש שלי, היא שהשיר הזה הוא אחד השירים המאוסים עלי. כל כך הרבה גרסאות שלו קיימות, ורובן נשמעות אותו דבר. בכנות, אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות מהשיר הזה. הגרסה של מאליה מצליחה להיות שונה, המקצב שונה, הוא פופי ומהיר עם גיטרת בלוז פשוט נהדרת. גרסה מפתיעה, שאני מאוד אהבתי.

השיר הרביעי הוא Me & My Girlfriend. הסגנון כאן הוא ג'ז קלסי משולב פופ, כלי נשיפה ומקצב צ'לו מהיר. שיר כיפי וקליט.

השיר החמישי הוא Two Seadlings, עוד שיר שמרגיש vintage ומעודכן בו זמנית. מקצב של שירי עבדים עם יופי של גיטרה ולדעתי גם מפוחית.

השיר השישי הוא Lord I Feel So Bad, מקצב גיטרה מהיר, מזכיר סגנון קאנטרי משולב עם גוספל. החצי השני הוא גוספל טהור, עם מחיאות כפיים וזמרי ליווי. לא חסר אנרגיה באלבום הזה, והשיר הזה הוא אחד השיאים. ליריקה הפונה לאל, "חיינו בצל שלו, חיפשנו את האישור הלא נכון שלו, והתרחקנו מאי הסכמה שלו".

השיר השביעי הוא Restoration, הקצב יורד וזה אחד השירים האיטיים באלבום. השיר הזה מזכיר לי במשהו את איימי ווינהאוס. הקול של מאליה הוא בשיא החספוס כאן, בלדה יפיפה עם פסנתר עדין שמלווה את השיר.

אחרי שבשיר הקודם דיברנו על שיקום, השיר השמיני נקרא דווקא Death. פסנתר ג'זי קלאסי, מגניב ושובב. מאליה מכריזה שהמוות לא מפחיד אותה כלל.

השיר התשיעי הוא Freedom At Last, פתיחת קאנטרי רוק מהממת, שהופכת למקצב פופי. הפזמון הוא פופ במיטבו, זהו שיר תקווה אופטימי.

Freedom at last"
I’m moving fast
Freedom at last
"A change is gonna come

הקטע כולל גם מספר משפטים בשפה אפריקאית (כנראה של מאלווי).

השיר העשירי הוא Moving Away, מקצב רוק בלוז קליל, שוב שיר אופטימי. "אני עוזבת את הבית, אעקוב אחרי אור הירח". "מחליפה הילוכים במכונית שלי, מרגישה כמו כוכבת קולנוע".


השיר לפני האחרון באלבום הוא Honeymoon Is Over, פה זה לגמרי הטעם שלי, בלדת בלוז רוק איטית ועוצמתית. הליריקה מדברת על משבר ביחסים, "ירח הדבש נגמר, עכשיו אנחנו בוכים על הרצפה".

השיר האחרון באלבום הוא Love In Vain, סיום ג'זי, עם מקצב פסנתר קלאסי וליריקה על פרידה בתחנת רכבת.

לסיכום, האלבום The Garden Of Eve של מאליה הוא אלבום מגוון, שמצליח לשלב הרבה סגנונות תוך כדי שהוא שומר על קו קליל, מלודי ומאוד נעים להאזנה. זהו אלבום מאוזן ששומר על רמה גבוהה לכל אורכו, ולמעשה אין פה אף שיר שלא נהניתי לשמוע, אפילו גרסת הכיסוי ל-Thrill Is Gone הפתיעה אותי. השירה של מאליה היא מענגת, כמו זמרות הג'ז של פעם, קול מתקתק ומחוספס בו זמנית.
האלבום ב-Spotify:

עוד חומרים של מאליה שכדאי להכיר

קטע הפתיחה ושיר הנושא של האלבום Yellow Daffowdilsמ-2002, הוא קטע ג'ז נפלא:

מתוך האלבום Convergence מ-2014, שיר פופ-ג'ז קצבי:

מתוך Black Orchild מ-2012, הנה הביצוע של מאליה ל-Wild Is The Wind, ביצוע מאוד איטי, אבל יפה לשיר:

כתבה זו פורסמה גם באתר Dtown.

עד כאן להפעם, נתראה בחלק הבא!

כתיבת תגובה