fbpx

7 סוגים של ראשי פטיפון

למה בכלל צריך ראש פטיפון?

כדי לקרוא את המידע השמור על התקליט נדרש מנגנון שידע לתרגם את הגלים הצרובים על ויניל לאות אלקטרוני. לאורך ההיסטוריה הומצאו לא מעט טכנולוגיות שעושות את התרגום. ננסה לעבור על כמה מהטכנולוגיות ונסקור את שיטות קריאת הנתונים השונות.

ההיסטוריה לוקחת אותנו לתקליטים הראשונים ומחטי הגרמופון. בשנת 1920 – לחץ המחט על התקליט המונח על הגרמופון הייתה כ 100 גרם, הדבר גרם לשחיקה מהירה של התקליט והתזוזה של המחט בתוך תעלות התקליט לא הייתה עדינה ומדויקת. לצורך ההשוואה ראש הפטיפון המודרני מפעיל לחץ של גרמים בודדים (2.6 בפטיפון שלי) על התקליט. 

ראשי הפטיפון, כפי שמוכרים לנו היום, התחילו את דרכם בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת.  

ראש MM – Moving Magnet

זהו בעצם הראש הנפוץ ביותר בימינו, ליצרנים גדולים כמו Orfon ו-Rega יש מגוון רחב של דגמי ראשים ואיכויות שונות. כפי שניתן לראות בציור המחט נעה בין תעלות התקליט וזה גורם לתזוזה של המגנט היושב על צינורית. האינטראקציה בין המגנט לסליל  שיושב סטטית במנגנון של הראש, מתורגמת לאות אלקטרוני במתח מאוד נמוך ועוברת הלאה לחיווט היוצא אל הזרוע. בין היתרונות של הראש: תאימות גבוה עם סוגי זרועות שונים, אפשרות החלפת המחט עם המגנט, רגישות גבוה – המאפשרת התאמה יותר פשוטה עם פונו-סטייג׳ והספקה של סאונד חם ורגוע.

ראש MC– Moving Coil

שיטת הפקת הצליל בראש מסוג MC, היא הפוכה לשיטה של ה MM. בשיטה זו הסליל יושב על המחט והמגנט קבוע. הרגישות של הראשים האלו יותר נמוכה, ולכן ההתאמה עם פונו-סטייג׳ וזרוע הפטיפון היא יותר מורכבת. בשיטה הזו לא ניתן להחליף רק את המחט, בעת הצורך נדרש להחליף את הראש כולו. היתרון המשמעותי של הראש הוא בעצם הסאונד המדויק והמפורט.

ראש MI– Moving Iron

שיטת הפקת הצליל בראש זה דומה מאוד לשיטת ה-MM, ההבדל הוא שבשיטה זו, על הצינורית מורכב רכיב מתכת, והמגנט יושב מעל לסליל. ממציא השיטה, ג׳ו גרדו (Joseph Grado). הוא גם הבעלים של חברת – Grado Labs, שבין שלל מוצריה מייצרת גם את ראשי ה-MI.

ראש MMC- Moving Micro Cross

הראש הומצא והופק ע״י Bang & Olufsen – זהו בעצם תת-דגם של ראשי ה-MI, ההבדל הוא שקצה המחט היה בצורת צלב. עם הפסקת פעילות החברה הדנית, תמה גם התקופה של ראשי ה-MMC.

ראש אופטי

השיטה הומצאה בשנות ה 70 של המאה הקודמת. ראשים מהסוג הזה מיוצרים ע״י מספר מוגבל של חברות. הראשים לא הגיעו לתפוצה רחבה, וזה בגלל העלות המאוד גבוה שלהם. מבחינה תאורטית לראש אופטי יש המון יתרונות: משקל תזוזה מינימאלי – ללא שום מגנטים וברזלים בתוכו, הנחוצים בראשים אחרים. הנתונים מהמחט נקראים ע״י רכיב אופטי וללא אפקט רעש, כמו בראשים אחרים. ראש אופטי מחייב מתח המסופק ע״י פונו-סטייג׳ תואם.

קריאת לייזר

פיתוח היכולת של קריאת הנתונים בעזרת לייזר התחילה בשנות ה 70 של המאה הקודמת, אך הדגם הראשון לשוק הרחב הופיע רק בשנת 1997. ברמה תאורטית קריאת תקליט בעזרת לייזר נשמעה כרעיון מעולה, אך בפועל היו לא מעט בעיות, שרובם התרכזו באיכות התקליט: התקליט חייב להיות חדש – ללא שום לכלוך, ורק בצבע שחור. גם היום ניתן לרכוש את המוצר אצל היצרן היפני – ELP, ומחירם מתחיל מ 15,000 דולר.

ראש עם מד מתח – Strain gauge

ראש זה משתמש בקריסטלי סיליקון המגיבים לצמצום או הרחבה של שינוי בהתגדות. מכיוון שבראש לא קיימים חלקים זזים ומגנטים, הראש לא מפיק רעשים והפרעות הקיימות בראשים אחרים. הראש דורש פונוס-טייג׳ וספק מיוחד. מחירי הראשים האלו נעים סביב 9,000 דולר.

אז באיזה ראש לבחור?

לאחר שסקרנו את רוב סוגי הראשים אפשר לומר שראשי ה-MM, הם הראשים הנפוצים ביותר ודורשים הכי פחות התאמות. גם המחירים שלהם יחסית נמוכים. מי שרוצה לעלות רמה בהפקת הצליל כדאי לשקול לרכוש דגמים מובילים של ראשי ה MC. הדגמים הבסיסיים של ראשי ה-MC מפיקים צליל דומה לזה של ראשי ה-MM, אבל צריך לקחת בחשבון חיפוש של פונו-סטייג׳ וספק מתאימים.

כתיבת תגובה