fbpx

תולדות התווים. האם אנחנו מסוגלים לשחזר מנגינות של פעם? חלק א'.

השיטה של סימון מוסיקלי, "notatio" בלטינית, היא שיטת הקיבוע של המוסיקה בעזרת סימנים כתובים, חרוטים או מצוירים. סוגי הרישום ושיטות הרישום השתנו במהלך ההיסטוריה האנושית ללא הרף. אפילו בתקופה שלנו השימוש בתווים אינו אחיד. למשל, נגני קאנטרי משתמשים בשיטה הנקראת Nashville Number System ולא בתווים קלאסיים שאנו מכירים. לצערינו הגיעו לידינו רק פרגמנטים של סימון מוזיקלי מימי עברו והרוב המכריע של המנגינות והלחנים הלכו לאיבוד. יחד עם זאת נשאלת השאלה: האם נוכל לשחזר ולנגן את המנגינות העתיקות על פי סימני הרישום, שכן הגיעו לידינו מבבל, מיצרים, יוון, רומא, ימי הביניים? האם נוכל לנגן על פי שיטות רישום עתיקות שהגיעו לידינו מיפן, סין, קוריאה ורוסיה? התשובה היא מורכבת ולא חד משמעית.
השיטה המערבית לרישום התווים ראשיתה בימי הביניים המוקדמים בחצר האפיפיורית ברומא. מאחורי התופעה עומדת הכנסייה הקתולית, שדגלה באחדות השירה והמנגינות הקשורות לפולחן הנוצרי. שיטה זו נקראת cantus planus, כלומר "שיר פשוט." הקנטוס פלאנוס הוא לחן מונופוני, במקצב חופשי שאיננו נמדד בתיבות, שאנשי הכנסייה שרו באוניסונה. אחד הסגנונות של שירה זו התפרסם תחת השם "מוסיקה גרגוריאנית" על שם האפיפיור גרגוריוס הגדול, שלכאורה המציא אותו במאה השישית ואסר על סגנונות שירה אחרים. סגנון זה הפך שוב למאוד פופולארי במאה ה-19. במאה ה-20 הוא מנוגן תחת הנישה של "מוסיקת עולם", "מוסיקת רגיעה" ו"מוסיקת אווירה."

קנטוס פלנוס בסגנון גרגוריאני, ההמנון Kýrie Eléison

שיטות לרישום תווים וסימנים המשיכו להתפתח במהלך ימי הביניים המאוחרים, תקופת הרנסנס, בורוקו, רומטאנטיזם והעידן המודרני, ככל שהתווספו והתפתחו כלי הנגינה השונים וגם הטכונולוגיה הלכה והתפתחה לה. הבא נעבור על השיטות הקדומות לסימון מוזיקלי.

מסופוטמיה

את הדוגמא המוקדמת ביותר לשיטת רישום כזו, אנו מוצאים בעיר בבלית בשם ניפור. על לוח עשוי חימר שמתוארך לשנת 1400 לפני הספירה לערך, אנו מוצאים הוראות כתובות בכתב היתדות בשפה האקדית כיצד יש לנגן את ההמנון של ניקאל. המוסיקה הולחנה תוך שימוש בסולם דיאוטוני ובנויה על פי ההרמוניות של שליש. סולם דיאטוני הוא סולם המשתמש רק בחלק מהתווים האפשריים במוזיקה המערבית ובנוי על פי תבנית מסוימת של מרווחים. הסולם הדיאטוני מוגבל בתחום האוקטבה, כולל 7 גבהים עוקבים שונים, ומכיל מרווחים של 5 טונים שלמים ושני חצאי טונים. נמצא גם לוח משנת 1200 לפני הספירה שההוראות בו יותר ברורות ומפורטות. הפיענוח של שני הלוחות אינו מלא ומעורר וויכוחים רבים. יחד עם זאת ברור שהמוסיקה חוברה בשביל הנבל. הטקסט מפרט את שמות המיתרים ומסביר כיצד יש לכוון אותם. צריך להוסיף שהלוחות השתמרו באופן חלקי בלבד.

ציור של צד אחד של הלוח המפרט את כללי הנגינה של ההמנון המוקדש לניקאל

יוון עתיקה

שיטת הרישום של סימון מוזיקלי ביוון העתיקה נולדה סביב המאה השישית לפני הספירה והתקיימה עד המאה החמישית לספירה. היא הייתה השיטה הנפוצה בכל העולם היווני והרומי ויצאה מן השימוש עם השקיעה של האימפריה הרומית המערבית במהלך המאה החמישית לספירה. רק מספר דוגמאות של המילים יחד עם הסימנים המוסיקליים הגיעו לידינו. השיטה התבססה על סימנים שהיו כתובים מעל המילים של הטקסט. בדרך כלל כל סימן בא ביחד עם הברה נפרדת. יש בידינו דוגמא מלאה לרישום זה בטקסט הקרוי "הכתובת מסיקילוס" מדלפי. על גביה מופיע ההמנון לאל אפולו, אל הפטרון של המקום. בדלפי ישבה מגדת עתידות וגורלות- פיתיה, ששירתה את האל וניבאה את העתיד על פי רצונו לאנשים פרטיים ולמשלחות של מדינות שלמות. דלפי הייתה מרכז החשוב של האל בתקופה היוונית והרומית. חגיגות המוקדשות לאפולו היו מלוות בריקודים, נגינה ושירת ההמנונים, כגון זה העומד לפנינו. ההמנון מתוארך למאה השנייה לפני הספירה, אם כי יש המתארכים אותו לתקופה יותר מאוחרת.

ההמנון הראשון של דלפי, בית שלישי. ניתן לראות בבירור את הסימנים מעל לטקסט
שרידים של ההמנון השני של דלפי

אנחנו יכולים לנסות ולהבין כיצד לפרש את הסימנים הודות לחיבור הקרוי "המבוא למוזיקה" שנכתב על ידי אלפיוס מאלכסנדריה מהמאה הרביעית. בספר זה מופיעות ההוראות של פיענוח הסימנים המוזיקליים. בעזרת החיבור יכולים החוקרים להניח במידה מסוימת של סבירות כיצד נשמעו המנגינות שנרשמו בעזרת הסימנים הללו.

ההמשך יבוא.

כתיבת תגובה