fbpx

ביקור באודיו אקסטרים וריאיון עם דני בכור

הפעם במסגרת "האנשים מאחורי הצלילים", הגענו לשכונת רמת אביב בתל אביב. בשכונה השקטה והנעימה הזו, ממוקמת החנות של דני בכור, "אודיו אקסטרים". דני מוכר בעיקר בזכות המבחר המרשים של מוצרי יד שנייה שתמצאו אצלו, בנוסף הוא היבואן של מותג הרמקולים הפלנריים "מגנפן" (Magnepan).
בכל פעם שביקרנו אצל דני, מצאנו אצלו מותג אגדי אחר. המגוון תמיד מרשים מאוד, החל בדגמי וינטאג' נדירים, ועד מוצרים בני מספר שנים בלבד. לאודיו אקסטרים יש מעבדה במקום וכל הציוד שמגיע אל דני, עובר בדיקה קפדנית של אחד מטכנאי הסטריאו הטובים והמוכרים בארץ (בכור בן עזרי), כך שאתם מקבלים תמיד את התמונה המלאה של הציוד שאתם מבקשים לרכוש.

אז אחרי ששטפנו את העיניים במגוון המגברים והרמקולים וליטפנו את מיקו, הלברדור המקסים של דני, התיישבנו לשיחה עם אחד האנשים המנוסים והמעניינים של תחום האודיו בארץ.

הנה פרומו קטן שהכנו לריאיון:

תספר לנו מעט על עצמך ועל איך הגעת לתחום
בתור ילד מאוד אהבתי מוזיקה, כמו לדעתי רוב בני דורי. היינו שומעים תקליטים או קלטות, זה מה שהיה אז. ערכנו הרבה מסיבות, ואני לרוב הייתי דואג לתקליטים. אבי היה מנכ"ל של חברת תעופה, אז טסתי הרבה והייתי מביא תקליטים מחו"ל. כמובן שהייתי צריך גם דרך לנגן את אותם התקליטים, אז התחלתי עם מערכת פשוטה.
באותה תקופה (שנות ה-80) היו עשרות חנויות אודיו באזור תל אביב. יום אחד הסתובבתי בכיכר המדינה, שרק שם היו 2 חנויות אודיו צמודות אחת לשנייה. חיפשתי מישהו שיתקן לי משהו ונתקלתי שם ב"בורלה" (למי שלא מכיר, הוא בעלה של מיכל דליות, "סופר נני"). הוא היה בחור צעיר מאוד ומכר ציוד סטריאו. בין היתר הוא גם היה מוכר ציוד יד שנייה, וככה הגעתי לרסיבר מרנץ הגדול הראשון שלי, מדגם 2275. מאז התחלתי להיכנס לעניין הזה של מוצרי אודיו יד שנייה והייתי מחליף רמקולים ומגברים כל הזמן.
כאנקדוטה אוסיף שבתור ילדים, היינו מתחרים למי יש מגבר או לפחות פרוספקט של מגבר, שיהיו בו כמה שיותר כפתורים (כי הרי ברור שזו ערובה לכך שזה מגבר טוב). הנתון הנוסף שעניין אותנו כבר בתור ילדים היה (THD (Total Harmonic Distortion, מבחנתנו, המגבר עם נתון ה-THD הנמוך ביותר, היה המגבר "הטוב בעולם".
באחד הימים שוב הסתובבתי בכיכר המדינה ובורלה תפס אותי ואמר לי "אתה חייב לשמוע משהו". הוא הביא לי ארגז, שבתוכו היה משהו מכוער להפליא, זה היה קדם מגבר ומגבר הספק מנורות 2 Quad. חיברתי את זה והלב ירד לי לתחתונים. זה היה הסאונד הכי מטורף ששמעתי בחיים שלי, עד היום.

ה-Quad II המיתולוגי

בהמשך החלפתי את המגבר של Quad במגבר שנקרא Beard, שהיה מתקלקל כל שני וחמישי. זו הייתה בדיוק התקופה שייצור המנורות עבר לסין, ואנשים לא הבינו למה זה מתקלקל כל הזמן. היחיד שהצליח לפתור לי את התקלה היה בחור צעיר בשם בכור בן עזרי, שהיה טכנאי בזמנו (גם של טלוויזיות). למעשה בורלה ובכור הם שני האנשים שהשפיעו עלי הכי הרבה.

לאותו בכור היה מנהג, הוא היה מגיע אליך הביתה לתקן משהו ועל הדרך היה מביא איזה מגבר שהוא שיפץ, במטרה להראות לך שהמגבר שלו טוב יותר מהמגבר שקנית כרגע באלפי דולרים. זו הייתה חוויה מביכה ולא כיפית במיוחד. באיזשהו שלב אפילו מנעתי ממנו להגיע אלי.

דני בכור.

ככה זה התחיל, האהבה הזו גררה אותי ללכת ללמוד הנדסת אלקטרוניקה. למדתי בארה"ב תואר ראשון ושני. כשחזרתי לארץ (בשנת 93), חזרתי עם מי שהפכה להיות אישתי והבאנו איתנו שתי מכולות מלאות בציוד אודיו (כולל Quad ו-MartinLogan אלקטרוסטטיים). זה היה אוסף מאוד רציני. הבאתי את זה כתחביב, לא במטרה לעשות מזה ביזנס. כשחזרתי לארץ השתלבתי בהייטק, תחילה בתמיכה, לאחר מכן במכירות ואז קודמתי לסמנכ"ל מכירות. במסגרת תפקידי התחלתי לטוס יותר ויותר לחו"ל. עד לרמה שזה הגיע לפעם בשבוע. עבדתי בצורה הזו מעל ל-10 שנים. ואני הייתי קובע לי את הטיסות לפי…
תערוכות?
גם תערוכות, אבל פשוט לפי מציאות אודיו שמצאתי. אם התחשק לי מגבר שמוכרים כעת באמסטרדם, אז הייתי טס לאמסטרדם, וכך הלאה.

מה בעצם עשית עם כל הציוד הזה במשך השנים?
פשוט אגרתי אותו. הגעתי לרמה של 20 מגברים ו-20 זוגות רמקולים. היה לי חדר מוזיקה ייעודי בבית, ונהניתי מהמבחר, לא מכרתי כלום.

מתי הקמת את העסק שלך?
בשנת 2012, החלטתי לעזוב את ההייטק ופתחתי לי חנות קטנטונת במרכז שוסטר ברמת אביב.
זו בעצם הפעם הראשונה שהתחלת לסחור?
כן, נכנסתי לזה דיי מחוסר ידיעה. היה לי המון ציוד, והרגשתי שצריך להתפרנס, אז התחלתי לשחרר. התפלאתי מאוד משני דברים, אחד שזה הלך טוב, ושתיים שבעצם לא קנו ממני, אלא כמעט הכול היה טרייד אין. כך שהמקום התחיל ממש להתמלא בציוד. העסק נהייה מוכר, ואני הפכתי שוב להיות חלק מ"החברה", בהמשך עשינו גם אירועים אצלי בעסק.
ב-2017, החלטתי להעביר את העסק למקום גדול יותר. אז מצאתי לי שותף שעסק בבית חכם, וכך מעסק של 40 מטר הפכתי להיות עסק של 60, שבעצם היה 200 מטר עם החלק של השותף. אחרי כמה חודשים, השותף החליט שהתשלומים על השטח גדולים עליו והוא נטש. נשארתי עם כל ה-200 מטר, זה היה שטח מאוד גדול, יכולתי להכריז על החנות, כחנות הכי גדולה בארץ.
באותה תקופה התחילו להיאסף בחנות דברים באמת ייחודיים. חלקם עדיין כאן, המרטין לוגאן הענקיים או האפוג'י, דברים ששוקלים מאות ק"ג ויש כמה בודדים כאלה בעולם.
בשלב כשלהו החלטתי לעשות את התהליך ההפוך, ובעצמם להקטין את העסק ולהכניס אותו לדירה בשכונה.

רמקול עצום של מרטין לוגאן.

תספר לנו על החלל הנוכחי
בחלל הנוכחי, יש סלון בו מוצגות מספר מערכות, יש חדר מוזיקה נוסף. המקלחת ואזורים נוספים משמשים כמחסן, וחדר נוסף שהפכנו למעבדה.

תספר לנו מעט על המעבדה שלך
אנחנו כנראה המקום היחיד שאתה יכול לתקן בו מגבר מנורות High-End. אותו ה"בכור" שתיקן לי מכשירים בשנות ה-80, ולימד אותי את הכול, הפך להיות הטכנאי של העסק. בכור הוא מספר אחד בארץ בכל הנוגע לתחום המנורות. באופן כללי הוא אחד המומחים לדברים המסובכים וגם מעבדות אחרות פונות אליו, כשהן לא מצליחות לפתור תקלה כלשהי.
אנשים כל הזמן מתבלבלים בינינו כי שמו הפרטי זהה לשם המשפחה שלי. לבכור יש ניסיון של 40 שנה כטכנאי, יחד עם הידע שלי כמהנדס אלקטרוניקה, השילוב הזה מאפשר לנו לתקן ציוד היי-אנד. יש מעט מאוד מקומות שעוד מתעסקים עם הדבר הזה. מה שאנחנו לא מתעסקים בו זה ציוד Low-end (רסיברים של ק"ב למשל).

האם לכל אורך החיים של העסק שלך עסקת בעיקר במוצרי יד שנייה?
זה לא היה משהו שכיוונתי אליו. כשאתה רוצה למכור ציוד חדש, אתה צריך להחזיק מלאי, כלומר לשים סכום כסף גבוה לרכישה ראשונית. אני לא רציתי להשקיע את אותו הסכום הראשוני. בנוסף, צריך להבדיל בין עסק לתחביב, אצלי זו אהבה ותחביב ומשם זה צמח. בציוד חדש אתה מוכר כל הזמן דברים דומים, אני רציתי להקיף את עצמי בדברים שונים ומיוחדים, זה מה שגרם לי ללכת לכיוון של יד שנייה. ככה אני לא מוגבל לשום מותג, ליבואנים אחרים כשהם מקבלים מוצר שהוא מטרייד, זה יכול להיות מטרד. זה לא מה שהם רגילים למכור, וחס וחלילה זה עלול להיות מוצר טוב יותר ממה שהם מייבאים. אצלי זה מתקבל בברכה, זה לא מטרד בשבילי.

המותג היחיד שבו אתה חורג מהכלל הזה זה מגנפן (Magnepan)
לפני כמה שנים חברת מגנפן פנו אלי שאייצג אותם בארץ, וכך הפכתי להיות יבואן שלהם. יש לי סיפור דיי מדהים על זה. בשנת 92-3, הייתי סטודנט בארה"ב בקונטיקט. הייתי מבלה הרבה מהזמן שלי בהליכה לחנויות סטריאו. יום אחד קיבלתי טלפון מאחת החנויות והזמינו אותי לאירוע השקה של רמקולים חדשים של חברת מגנפן (מדגם MG20, שהיה הדגם הכי גדול שלהם). זה היה אמור להיות אירוע רב משתתפים והוא נערך ביום שני. כשהגעתי לאירוע, הסתבר שאני היחיד שהגיע. מי שהציג באירוע היה ג'ים ווייני (Jim Winey), הממציא של הרמקולים מסוג Magneplanar והבן שלו, סטיב. מכיוון שהם כבר הגיעו לחנות והביאו את הרמקולים, אז הם החליטו שנשב ונקשיב. שתבין ג'ים וויני היה ענק מבחנתי, קראתי עליו במגזינים. אז אני יושב שם לצידם, מאזין לרמקולים, שואל שאלות, באמת חוויה יוצאת דופן.
כשדיברתי לפני כמה שנים עם מגנפן להפיץ אותם בארץ, אז סיפרתי את הסיפור הזה לאיש הקשר, שהיה בהלם מוחלט. מדובר בסגירת מעגל דיי משוגעת.

עבר אצלך כל כך הרבה ציוד מכל המותגים וכל הרמות במהלך השנים. תוכל לחוות את דעתך לגבי האם יש באמת איזשהו יתרון לרמקולים או מגברים חדשים מבחינת הסאונד?
קודם כל זה עניין של העדפה. יש מי שחשוב לו שהציוד יהיה חדש ומתוקתק, ולמישהו אחר זה פחות חשוב. מי שרוצה רק חדש, לא נחשף להרבה דברים ולפעמים זה קשה מאוד לשחזר דברים שהיו פעם. לשם הדוגמה, פעם היו משתמשים במגנטים טבעיים והיום הם מלאכותיים. לא בטוח איזה מגנט טוב יותר. היום יש משמעות גדולה לעיצוב, הרמקול צריך להיות צר כי זאת האופנה היום, פעם לא היו שיקולים כאלה.
אם אתה חובב רוק ואוהב להקות כמו פינק פלויד ולד זפלין, עדיף לך לשמוע אותם עם רמקולים ומגברים של אותה התקופה. הרבה פעמים אותה המוזיקה לא נשמעת מוזיקלית ברמקולים של היום. רמקולי ההי-אנד של היום נועדו לנגן מוזיקה אודיופילית, החובבים מסתובבים עם 4-5 שירים שהוקלטו טוב ובוחנים את המערכות עליהם. אבל כשמנגנים בהם את המוזיקה של פעם, אז פתאום זה לא נשמע טוב.
לסיכום, אני בכלל לא בטוח שהלכנו קדימה. ברור שבפן העיצובי התקדמנו המון, יש רמקולים עם גימור פיאנו שחור, או מיליון שכבות לקה, לעומת הגימורים והתיבות הפשוטות יותר של פעם. אבל מי אמר שזה נשמע טוב יותר? אולי בלי הלקה זה ישמע טוב יותר? ככה שזה הכול עניין של טעם.

נשמח לשמוע מניסיונך העשיר האם יש הצדקה לחשוש לרכוש ציוד אודיו בין 10, 15 ויותר שנים?
התשובה מתחלקת לשניים, השאלה הנשאלת היא האם יש בציוד חלקים נעים או לא? למשל בנגני CD יש את הבלאי שלהם, בין אם זה העינית או המכניקה של מגירת הדיסק. כך שכן הייתי חושש לקנות מכשיר CD בן 10-15 שנה. אני אישית משתדל לא להכניס אותם ולא למכור אותם בכלל. מצד שני, מגברי מנורות זה משהו שאין לו זמן. חד וחלק שי מגברי מנורות בני 50 שינגנו לא פחות טוב ממגבר מנורות שיצא מהמפעל לפני 5 דקות. גם אם יש לו בלאי, אז הוא ניתן לתיקון והחלפה בקלות.
במגברים טרנזיסטורים עלולה להיות בעיה גדולה יותר. למשל יכול להיות שהמגבר משתמש בטרנזיסטורים שכבר לא מיוצרים, או קבלים, שקשה מאוד להגיע אליהם בתוך המכשיר. מגברי טרנזיסטור הם מגברים מעולים, אבל לא פשוט לטפל בתקלות אצלם.

מיקו, נרגע מיום שלם של האזנה למוזיקה, במרספת המקסימה של דני

מה בנוגע לרמקולים?
לחלק מהרמקולים יש בלאי טבעי. אלה שמסביב לוופר יש ספוג, זה לא יחזיק יותר מ-10-15 שנה. ואז צריך לעשות להם ספוג מחדש. אם זה גומי אז המצב טוב יותר, ברמקולים ישנים ממש יש מעיין נייר מקופל כזה מסביב לוופרים, וזה לטעמי יכול להחזיק לעד. שוב חוזרים לזה שרמקולים ישנים יכולים להיות טובים יותר מחדשים ובהרבה. כך שבנוגע לרמקולים אין שום סיבה לחשוש וזו הזדמנות לקנות משהו איכותי שהיום עולה הרבה יותר יקר. לפעמים ברמקולים יש איזו שריטה שלא פוגעת בכלל בסאונד שלו, אבל לבעל הרמקול זה מפריע בעין, יכול להיות שלמישהו אחר זה לא מפריע, אז גם זו יכולה להיות הזדמנות.

איזה עצה יש לך לאנשים שמחפשים מערכת סטריאו?
להתייעץ עם חברים שמבינים, זה רעיון לא רע. אבל בסופו של דבר במערכות סטריאו יש המון מקום לטעם אישי ופחות עניין של נכון ולא נכון. ככה שאין ברירה אלא לסמוך על האוזניים של עצמך.

עם כל הציוד המדהים שעבר אצלך במהלך כל השנים, מה השאיר עליך את הרושם העז ביותר?
אני אוהב דברים שהם שונים. כל כך הרבה רמקולים הם קופסאות עם איזה וופר וטוויטר וקרוסאובר, שהיחידות מיוצרות באיזה ארץ צפונית. אז כן, אחד שחור ואחד לבן אבל יש דמיון רב בסאונד שלהם. לרמקולים שאני אוהב, אין קופסה. רוב הרמקולים שאני אוהב הם אלקטרוסטטיים או ריבונים. רמקול כזה, צריך להיות בהגדרה גדול, אחרת הוא מוציא סאונד שנשמע קטן. אז אפוג'י, מגנפן, מרטין לוגאן או קוואד הישנים (שנות ה-60). מהרמקולים היותר רגילים, יש אחד שהוא בולט מעל כולם מבחנתי, זאת בגלל שהוא משתמש בטכנולוגיה שונה, אני מדבר על רמקולים של טנוי. מה שהיה ברמקולים הישנים של טנוי היה טוויטר שופרי שהיה ממוקם בתוך הוופר. זה היה גורם לכך שהצליל הגבוה והנמוך בעצמם מגיעים מאותה נקודה (Point Source). רמקול עם האפקט כזה היה באמת נעלם בחדר. לא מייצרים רמקולים בצורה הזו כמו פעם.

ומבחינת מגברים?
מגברי המנורות של שנות ה-50 המאוחרות וה-60, למשל של Leak, Quad ו-Marantz. בעיניי הם היו יותר מוזיקליים, נעימים וכיפים להאזנה מרוב המגברים כיום. אין ספק שזו רומנטיקה לשמה. באותה תקופה כולם היו מייצרים מגברי מנורות, זו הייתה תקופת השיא, אז המון חברות ידעו מה הן עושות. היום רק משוגעים מתעסקים במנורות, זה לא משהו שמלמדים באוניברסיטה למשל.

כיצד אתה רואה את שוק הסטריאו המודרני?
פעם כמעט בכל בית הייתה מערכת סטריאו, החלום של כולם היה להשתחרר מהצבא ולרכוש מערכת. היום רבים מסתפקים באייפון וזוג אוזניות. התחום דיי התמסמס, קבלנים בונים היום בתים ועושים הכנה לרמקולים. מצפים ממך לשים רמקולים, אבל קטנים, או שקועים. הרמקולים "שלנו" המאוד גבריים, זה לא מתקבל טוב היום ברוב הבתים, אצל רוב בנות הזוג או אצל מעצבים\מעצבות. היום מצפים לראות ליין מאוד נקי, וזה לא מסתדר עם רמקולים גדולים. ככה שאני חושב שהתחום נמצא בקריסה. אם תסתכל כמה חנויות סטריאו יש היום בישראל לעומת הכמות שהייתה פעם וזה מספר את הסיפור כולו. גם העסקים שיש, אז חלקם מתעסקים "בבית חכם" ודברים דומים ולא סטריאו נטו. רוב האנשים שנשארו בתחום, נשארו מאהבה.
גם קהילת הקונים מאוד מגובשת וזו חברותה. הלקוחות שלי רובם חוזרים, מתייעצים ונוצר קשר. לפעמים הם ממליצים לחברים. כך שהלקוחות שלי הם אודיופילים מהקהילה וחברים שלהם. מדובר בכמה אלפים ברחבי הארץ.
מבחינת חתך הגילאים, פעם זה היה כל גבר שאוהב מוזיקה והשתחרר מהצבא. היום החתך הוא גברים בגילאי 40-60. הרבה צעירים אוהבים מוזיקה ונכנסים גם לעולם התקליטים, אבל להכניס אותם לעולם ההי-אנד זה כבר סיפור אחר.

אני ודני עם רמקול מטורף של ווילסון אודיו (Alexia 2)

אנחנו מאוד מודים לדני על הזמן שהוא הקדיש לנו, השיחה הייתה מאוד מעניינת עבורנו, ואנחנו מקווים שכך הייתה גם הקריאה בשבילכם.

לאתר של אודיו אקסטרים.

כתיבת תגובה