fbpx

השלמות קומיקס לסופ"ש: הארלי קווין וספיידרמן

לאחרונה עלו במסך הקטן שני סרטי קומיקס בפרופיל גבוה, שלא יצא לראות בקולנוע. אז לקראת הסופ"ש השלמתי אותם, וכעת אנסה לענות על השאלה, האם גם לכם כדאי?

ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת (2019) – סלקום TV

סרט השבוע בסלקום TV הוא "ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת", הסרט הוא מ-2019, והוא ממשיך את סיפורה של "הארלי קווין" (מרגו רובי), שהופיעה בסרט "יחידת המתאבדים" מ-2016. הסרט "יחידת המתאבדים", נכשל בקופות וזכה לביקורות חלשות, גם לטעמי מדובר בסרט בינוני, אך עבורי הקטילה שלו הייתה מוגזמת. בכל מקרה, אחת מנקודות האור של הסרט, הייתה דמותה של הארלי קווין, ולכן DC החליטו לתת לה סרט משלה.

תקציר העלילה

בתחילת הסרט הארלי קווין מודיעה לנו שהיא והג'וקר כבר לא זוג, הארלי עוברת את שלבי ההתגברות המוכרים לכולנו: דכאון, אימוץ חיית מחמד (צבוע), השתכרות ופיצוץ המפעל הכימי, שבו היא הכירה את הג'וקר.
לאחר שכל גות'ם סיטי מוודאים שהארלי באמת נפרדה מהג'וקר, הם מבינים שהיא לא מוגנת יותר וכל אויביה, שהיא פגעה בהם, יוצאים להתנקם. הארלי נתקלת באויבים מכל עבר ומסתבכת בעיקר עם המאפיונר הראשי של העיר, רומן סיוניס. באותו הזמן, ילדה חובבת כיוס, משיגה יהלום יקר ערך, שרומן רוצה. הארלי מבינה שזה הסיכוי היחיד שלה להינצל ומבטיחה להביא את היהלום לרומן בתמורה לכך שיחוס על חייה.

הסרט מחולק לשלושה חלקים, חלק ההתמודדות של הארלי עם הפרדה, החלק שכל העיר רודפת אחריה במטרה לנקום, והחלק השלישי בו הארלי יוצאת להשיג את היהלום עבור רומן. בכל אחד מהחלקים משובצים בדיחות, קטעי קרב ורקע לדמויות הנוספות בסרט.

אז מה בעצם יש לנו כאן? גיבורה שהיא בעצם נבלית, אבל עם לב טוב, פרועה חובבת אלכוהול ואלימות, אוהבת לדבר מהר ולקטוע את האחרים שמשעממים אותה, ואוהבת לחלק עצות… נשמע לכם מוכר? אני חושב שמה ש-DC ניסו לעשות כאן, הוא חיקוי מוחלט לדדפול של מארוול. הדמיון בין הסרטים לא נגמר רק בסגנון הגיבור הראשי, הקריינות של הארלי, העריכה שמוסיפה קטעי פריז פריים עם כל מיני ציורים עליהם, דמויות גיבורי המשנה, שעוזרים להארלי, למרות שהם לא מסתדרים איתה, סגנון ההומור הגס ולסיום סגנון קטעי האקשן המוגזמים, כולם מנסים להיות דדפול.

אז יש המון נקודות דמיון, אבל הביצוע של כל אחת מאותן הנקודות רחוק מהרמה של דדפול. מרגו רובי חמודה מאוד, והיא מאוד משתדלת להצחיק ולהיות פרועה, אבל לצערי זה לא עבד עבורי. חלק מהרעיונות היו משעשעים (למשל הצבוע בתור חיית מחמד, או האהבה שהארלי מרגישה כלפי סנדוויץ' הביצים), אבל הביצוע לא הצליח להביא אותם לרמה שהם באמת הצחיקו אותי. הקצב הכללי של הסרט הוא דיי טוב, אבל ישנן עצירות לטובת היכרות עם דמויות המשנה (ציפורי הטרף), שהיו די משעממות.

למעשה כל דמויות המשנה בסרט, גם ציפורי הטרף וגם הנבלים, מאוד לא כריזמטיים, וכל רגע שהארלי לא מופיעה על המסך, פשוט לא קורה כלום. הכימיה בין הדמויות חלשה, הן לא משכנעות ולא מעניינות.
התקווה האחרונה להצלה של הסרט, אלה הם קטעי האקשן. אך גם כאן חיכתה לי אכזבה מרה, רוב מוחלט של סצנות האקשן בסרט הוא גמלוני ומגושם, בטח בסטנדרטים הגבוהים של סרטי הקומיקס והפעולה המודרניים.
על מנת לסיים את הסקירה על הצד החיובי, הסצנה הטובה בסרט היא הפריצה של הארלי לתחנת המשטרה על מנת לחלץ משם את הילדה שגנבה את היהלום. הארלי מפוצצת את כל השוטרים שם בעזרת שוטגאן מלא בכדורים משונים, חלקם הופכים לקונפטי, חלקם משפריצים צבע ועוד, זו הייתה סצנת אקשן משעשעת ועשויה טוב.

לסיכום, "ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת", הוא עוד ניסיון חיקוי לא מוצלח של DC לסרט של מארוול (דדפול). למרות ההשקעה הרבה של מרגו רובי, התסריט החלש, הומור לא חד ואקשן מגושם מובילים את הסרט הזה הישר לעבר הבינוני להחריד.
הציון שלי: 5.5/10.

ספיידרמן: הרחק מהבית (2019) – נטפליקס

אני מאד אוהב את סרטי MCU. עבורי סרטי הנוקמים האחרונים הציבו רף חדש לז'אנר הזה, רף שיהיה לא קל לשחזר. ראיתי כמעט את כל הסרטים של MCU, ויחד עם זאת, סרטי ספיידרמן, איכשהו תמיד הכי פחות דיברו אלי. אני חושב שטום הולנד הוא שחקן מוכשר מאוד ולאחרונה גם נהניתי ממנו בסרט "תמיד השטן". משהו בסרטי ספיידרמן, תמיד הרגיש לי קטן ומצועצע מידי, אפילו בשבילי. למעשה לא באמת אהבתי אף אחת ממיני הגרסאות של ספיידרמן, החל מהטרילוגיה עם טובי מקגווייר.

תקציר העלילה

הסרט ממשיך את עלילת "הנוקמים: סוף משחק". אחרי שכדור הארץ התחיל לחזור לעצמו, פיטר פארקר חווה טראומה רצינית, ואיבד את מורו הרוחני, טוני סטארק. הוא מנסה בכל כוחו לחזור לחיים נורמאליים, ולהשאיר את עניין גיבורי העל לאחרים. פיטר ממשיך לחפש דרכים לליבה של M.J. (השחקנית, זנדייה), ורוצה להרגיש כמו מתבגר רגיל.
הכיתה של פיטר יוצאת לסיור ברחבי אירופה (אותנו בקושי היו לוקחים לאילת, חיים טוב האמריקאיים האלה). כשמפלצות ענק העשויות מיסודות (מים, אדמה, אש), מתחילות לתקוף דווקא את המקומות בהם פיטר נמצא, ניק פיורי קורא לו למלא את התפקיד שטוני סטארק הוריש לו. בעוד פיטר נלחם בינו לבין עצמו בין הרצון לעזור, לבין הרצון לחזור להיות נער רגיל, גיבור על חדש ומסתורי (מיסטריו) מגיע להילחם במפלצות.

נתחיל מזה שגם הסרט הזה לא גרם לי לחזור בי מעמדתי שסרטי ספיידרמן הם כנראה החלשים ביותר ב-MCU. הרעיון המרכזי של הסרט, הרצון העז של פיטר להישאר רק פיטר ולהשאיר את המלחמה לאחרים, לא הגיוני בעיניי. העולם הרגע חווה טראומה, בה חצי מהאוכלוסייה שלו נמחקה, פיטר ראה את זה קורה, הוא מבין למה הרשע יכול לגרום. אז כן, אני מבין שהוא רוצה חיים רגילים, אבל אחרי דבר כזה, זה נראה לי דיי ברור שפשוט אין ברירה.

ג'ק ג'ילנהול בתפקיד מיסטריו

מספר דמויות תומכות בסרט הזה לא ממש עובדות. ראשית, הנבל, שלא אוכל לחשוף אותו בלי ספויילרים, אבל זה מסוג הנבלים שאני פחות נהנה מהם. דמותה של MJ, תמיד הייתה מוצגת כחזקה, אבל יחד עם זאת גם נשית ורכה. MJ של הגרסה הזו של ספיידרמן, היא צינית, קרה ודיי דיכאונית, אולי זה המודרניזציה של הדמות, אבל היא עוררה דיסוננס מסוים מבחנתי. עוד דמות, שהיא רחוקה מאוד מדמות הקומיקס המוכרת שלה היא הדודה מיי. הדודה המבוגרת, טובת הלב ובעלת חוכמת החיים, כאן היא הדודה הצעירה, המגניבה והאנרגטית. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מת על מריסה תומיי, אבל הדמות הזו פחות מתחברת לי, למרות הפלירטוט המשעשע בינה ל"האפי".

ספיידרמן עם דודה מיי

דמויות משנה אחרות, כן עושות עבודה טובה, למשל, נד, עוזרו הנאמן של פיטר, ולמעשה פחות או יותר כל התלמידים בטיול הכיתתי הזה יחד עם שני המורים המלווים, משעשעים מאוד.
ובכן לא מדובר כאן בסרט שידורג גבוה בסולם ה-MCU מבחנתי, אבל זהו סרט של מארוול, מה זה אומר? קצב נהדר לכל האורך, הומור משעשע, אקשן ואפקטים שעשויים נפלא, והמון כייף והנאה.

לסיכום, "ספיידרמן: הרחק מהבית", הוא סרט קומיקס קליל ומהנה, הוא לא מתעלה לרמה של הסרטים הטובים ב-MCU, אבל הוא דרך נהדרת להעביר שעתיים מהנות מול המסך הקטן בסופ"ש.
הציון שלי: 7/10.

כתיבת תגובה