fbpx

פרויקט מיוחד: סדרות נטפליקס שאתם חייבים לראות

השירות של נטפליקס, הוא מהפכה של ממש בתרבות צריכת הטלוויזיה שלנו. אולי הסממן הבולט ביותר של המהפכה הוא תרבות הבינג' וה-VOD. אז נכון היו שירותי VOD גם לפני, אבל לרוב אלה היו שירותים משלימים ולא המנה העיקרית של השירות. אחרי כשנתיים עם נטפליקס, הקונספט של ערוצי סרטים וסדרות, מרגיש לי כמו ימי הביניים. גורמים נוספים להצלחה של נטפליקס הם הממשק המתקדם והמשוכלל, היכולות לייצר פרופילים אישיים, החשיפה לתכנים בינלאומיים והזמינות של השירות בכל פלטפורמה אפשרית (בקרוב גרסת המיקרוגל ומכונת הכביסה?).

כל אלה כמובן שלא היו עוזרים לנטפליקס, בלי קטלוג חזק של סדרות וסרטים. רבים מתלוננים שאין מספיק סדרות טובות ושהבינוניות שולטת בקטלוג, לטעמי זוהי תופעת לוואי מובנת של עושר התכנים של השירות. מבין כל הסדרות החדשות שיוצאות או הסרטים, כמה מהם באמת מוצלחים? דיי מעטים, כך שזה ברור שבקטלוג נרחב כל כך, רוב התכנים יהיו אכן בינוניים. זה כמובן לא אומר שאין תכנים מעולים, מטרת המאמר הזה היא לחלוק עמכם את התכנים שאני הכי אהבתי בשנתיים ומשהו שאני מנוי לשירות.

נתחיל דווקא בשתי סדרות קומיות שיש מן המשותף בהן: "טוני נולד מחדש" ו"שיטת קומינסקי".
אתחיל ואומר, שז'אנר הסדרות הקומיות, שהיה מאוד חביב עלי כמתבגר, הפך להיות מאוס עבורי. אני לא אוהב הומור גס ושטחי, ורוב מוחלט של הסדרות הקומיות פשוט אינו מצחיק אותי. המיוחד בשתי הסדרות האלה, זה הציניות, הרגש והאנושיות שבהם.

טוני נולד מחדש – 2 עונות

הסדרה עוקבת אחר טוני, גבר בגיל העמידה שהתאלמן מאשתו, ליסה. ליסה השאירה לטוני סרטונים רבים, וטוני צופה בהם בכפייתיות. הציניות והדיכאון גוברים על טוני, והוא מחליט לחיות בלי לדפוק חשבון. הוא משתכר, מתייחס לאנשים בגסות רוח, ולא שם על החיים והאחרים. בדרכו הוא פוגש במספר דמויות שעוזרות לו להתמודד ולנסות למצוא את התקווה מחדש.
זה אולי לא נשמע כמו עלילה קומית במיוחד, אבל זה בדיוק סוד הקסם של הסדרה.
הנה משפט הסיכום בסקירה שלי לעונה הראשונה: "לטעמי מדובר בסדרת טלוויזיה משובחת, היא מצחיקה ומרגשת מאוד, רמת המשחק מעולה והכתיבה יוצאת מהכלל. כל הדמויות שטוני פוגש לאורך הדרך הן קסומות כל אחת בדרכה והכל מועבר בצורה אנושית מאוד."
סקירה מלאה לעונה הראשונה.
העונה השנייה המשיכה יפה הרבה מהקווים של העונה הראשונה, אך גלשה מספר פעמים להומור גס, שפגם בהנאה שלי.
סקירה מלאה לעונה השנייה.

שיטת קומינסקי – 2 עונות

מייקל דאגלס, מגלם את סטנלי קומינסקי, שחקן הוליוודי לא יוצלח במיוחד שמנהל סטודיו למשחק, תוך כדאי שהוא מתמודד עם ההזדקנות והרצון למצוא אהבה גם בגילו המתקדם. חברו הטוב של סטנלי הוא נורמן, הסוכן שלו. נורמן (אלן ארקין), הוא לטעמי הדמות היותר מעניינת, ודמותו היא נקודת הדמיון ל"טוני נולד מחדש", כיוון שגם הוא מתאלמן ומתקשה מאוד להתמודד עם הבדידות. בהרבה מובנים, הסדרות חופפות, רק שהאחת מתרחשת בהוליווד הנוצצת והשנייה בעיירה קטנטנה באנגליה.
סקירה מלאה לעונה הראשונה.
גם ב"שיטת קומינסקי" ישנה ירידה מסוימת בעונה השנייה, וגם כאן אחת הבעיות היא גסות מיותרת.
סקירה מלאה לעונה השנייה.

בית הנייר – 4 חלקים

מה לא נאמר על הלהיט הספרדי הענק מבית נטפליקס. הסדרה שמשלבת, שוד, קומדיה וטלנובלה (כי אין דרך כנראה להוציא את הטלנובלה מהספרדים), ומאופיינת בעריכה קצבית, פסקול נפלא והיא פשוט פצצה של אנרגיה וכייף.
זו סדרה עם דמויות נפלאות ובלתי נשכחות, רק חשוב מאוד לבוא אליה עם ראש פתוח ולא לצפות ליותר מידי היגיון, זה פשוט לא הצד החזק שם.
סקירה מלאה לחלקים 1-2
סקירה מלאה לחלק 3
סקירה מלאה לחלק 4

סדרות קומיות נוספות שכדאי לשים לב אליהן: "משפחה מודרנית" – כל העונות מלבד האחרונה עלו לשירות לא מזמן, זו כנראה הסדרה הקומית האהובה עלי בכל הזמנים. עוד מומלצות: "המפץ הגדול" ו-"המקום הטוב".

קוברה קאי – 2 עונות

הסדרה "קוברה קאי", ממשיכה את הסיפור של "קרטה קיד", הסרט האייקוני מ-1984. זו אחת הסדרות המדוברות ביותר בנטפליקס. כך שהחלטתי גם אני לבדוק על מה כל הטירוף והשיגעון הזה. 
הנה מה שכתבתי על הסדרה בסיכום הסקירה שלי: "קוברה קאי, נראית במבט ראשון כסדרה קלילה, שבנויה כולה על נוסטלגיה לשנות ה-80. יש בה הומור משעשע ובהרבה רגעים היא אכן אינה לוקחת את עצמה ברצינות מידי. אך מתחת לפני השטח יש כאן מימוש רעיונות מעניינים ושאלות שיוצר הסדרה מעלה בדבר חשיבות האירועים, שאנו עוברים בתיכון על בניית האופי שלנו, גם עשורים אחרי."
הסקירה המלאה לשתי העונות

אולי הז'אנר שמייצר הכי הרבה סדרות איכות, הוא ז'אנר הפשע והמתח, הנה 3 סדרות מופת של הז'אנר שראיתי בנטפליקס:

אוזרק – 3 עונות

ההשראה מסדרה המופת "שובר שורות", דיי ברורה כאן. מרטי הוא רואה חשבון שחיי חיים נורמליים כביכול, מלבד תחביב של הלבנת הון שהוא מתחזק מהצד. אותו התחביב יגרום לו לעקור את משפחתו ולעבור לאזור התיירותי של אגם אוזרק, שם הוא וכל משפחתו מתדרדרים מוסרית ופוגשים טיפוסים מפוקפקים. לאחר שתי עונות טובות של הסדרה, הרגשתי תחושת מיצוי קלה (העונה השנייה לא קלה, עם הרבה עיסוק בפוליטיקה). אבל אז הגיעה העונה השלישית וזה מה שכתבתי בסיכום הסקירה שלה:
"בעונתה השלישית, "אוזרק" מצליחה לממש במלואו את הפוטנציאל שהיה גלום בה מההתחלה. זו עונה קצבית ומרתקת שלא נחה לרגע. איכות הכתיבה והמשחק הם מהגבוהים שיש. הלב של הסדרה הוא הסיפור והדמויות, ששאבו אותי בתור צופה לסערת רגשות, הזדהיתי, הופתעתי, נגעלתי, צחקתי, הרגשתי כאב, היה בעונה הזו את כל מכלול הרגשות, שסדרת פשע מבריקה יכולה לעורר. מבחינתי, בעונתה השלישית, "אוזרק" מעמידה את עצמה בשורה אחת עם הגדולים ביותר של הז'אנר."
סקירה לעונה הראשונה
סקירה לעונה השנייה
סקירה לעונה השלישית

מיינד האנטר – 2 עונות

מיינד האנטר מספרת לנו את סיפור ההקמה של תוכנית הפרופיילינג של ה-FBI עבור רוצחים סדרתיים בשנות ה-70 המאוחרות. היא מכניסה אותנו לתוך בתי הכלא השמורים בארה"ב, שם הסוכנים הולדן וביל טנץ', מראיינים את הרוצחים הסדרתיים האכזריים ביותר שנתפסו (מבוסס על דמויות אמיתיות).
הנה מה שכתבתי בסיכום העונה הראשונה: "לטעמי מיינד האנטר היא סדרת מופת מרתקת שעשויה לתפארת. העלילה, המשחק, האווירה, הכתיבה, העריכה והבימוי כולם ללא דופי. היכולת להעביר סיפור מרתק כל כך, עם דמויות מצמררות ולעשות זאת בצורה שאפילו מצליחה לעיתים לשעשע ולא תמיד להיות קודרת ורצינית, ראויה לשבח. אני מאוד מתקשה למצוא ולו טענה אחת לעונה הראשונה של הסדרה מלבד איטיות מסוימת בפתיחה. אם כי גם איטיות זו, תורמת המון לבניית הסיפור והדמויות והיא דיי הכרחית בעיניי."
סקירה לעונה ראשונה
סקירה לעונה שנייה

הבושם – עונה אחת

סדרת המתח הגרמנית, מתארת חקירת רצח מטלטלת שקשורה בספרו של פטריק זיסקינד, באותו השם. מעבר להיותה סדרה שמצולמת, משוחקת וערוכה בצורה מופלאה, אני מצאתי אותה מעוררת מחשבות עמוקות, בעיקר בנושא החשיבות העצמית שלנו, שניתנת לערעור והפיכה שלנו ללא יותר מאשר חיות.
הסקירה המלאה

גם תכני דוקו איכותיים ומגוונים לא חסר בנטפליקס:

מדליית כבוד

"מדליית כבוד" הוא העיטור הגבוה ביותר, שניתן לקבל בתור חייל אמריקאי. הסדרה מביאה את סיפורים הלא יאמן של שמונה זוכים כאלה. הסגנון הוא שחזורי לייב-אקשן משולבים בקטעים דוקומנטריים, סגנון שרשתות נשיונל ג'יאוגרפיק וערוץ ההיסטוריה הפכו למאוד פופולרי.
בסיכום הסקירה שלי כתבתי: "לטעמי מדובר בסדרה שלא רחוקה מלהיות סדרת מופת, היא מאוזנת, מעניינת ומרגשת. בנוסף השחזורים מצולמים נפלא ואיכות התמונה ב-Dolby Vision נהדרת."
הסקירה המלאה

המתריסים

"המתריסים" היא מיני סדרת דוקו ב-4 חלקים שמספרת את סיפורם של ג'ימי אייבון וד"ר דרה. מדובר על שני מפיקי על שבאים מעולמות שונים לחלוטין שהתחברו בשנות ה-90 והפכו לחברים ושותפים. לימים הם הקימו יחד את חברת Beats, חברת האוזניות שנמכרה לאפל בסכום פעוט של 3.2 מיליארד דולר.
זו סדרת דוקו מרתקת, מכמה בחינות, הסיפור והדמויות היא אחת מהם, עוד נקודות חוזקה זה המרואיינים האורחים, ואולי מעל כולם העריכה הנפלאה.
כתבתי על הסדרה כחלק מכתבה על תכני דוקו-מוזיקה בנטפליקס.

מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון

"מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון", היא סדרת דוקו-ספורט חדשה מבית נטפליקס, העוקבת אחרי עונת האליפות האחרונה של מייקל ג'ורדן בשיקגו בולס (עונת 97-98). הסדרה כוללת צילומים בלעדיים וראיונות חדשים.
מה לא נאמר על הסדרה הזו, היא פשוט צריכה לשמש כדוגמה על איך לייצר דוקו מופלא ולהיות נלמדת בבית הספר לקולנוע. כמו ב"מתרסים", גם כאן יש המון נקודות שאהבתי, וגם פה העריכה היא מרתקת. הנה מה שכתבתי על העריכה בסקירה שלי: "יש כאן שילוב של שני קווי זמן, האחד מתאר את התקדמות עונת 97-98 והשני מספר את סיפורו המלא של מייקל מהילדות ועד לאותה העונה. בפרק האחרון שני קווי הזמן נפגשים. אבל לא רק בזה סוד הקסם של העריכה בסדרה, בתוך שני קווי הזמן הללו, בכל פרק נבחרות דמות או שתיים, ואנחנו מקבלים את הסיפור המקוצר של אותן הדמויות והזיקה שלהן למייקל."
הסקירה המלאה שלי

תכני דוקו נוספים: הנה שני תכני דוקו קלילים בהרבה, אבל מאוד מהנים. אי אפשר בלי "שמישהו יאכיל את פיל", לטעמי סדרת הדוקו הטעימה בטלוויזיה, שילוב נפלא בין אוכל ותיירות. גם "המכונית המהירה ביותר", סדרת דוקו-ראליטי, הייתה מאוד מהנה עבורי.

נקנח בפנטזיה ומדע בדיוני:
ז'אנר הפנטזיה והמדע בדיוני, הוא כנראה האהוב עלי, למרות שהוא כנראה הכי מלא בתכנים בינוניים. נתחיל עם הסדרה שכנראה בגללה הצטרפתי לנטפליקס מלכתחילה:

דברים מוזרים – 3 עונות

אם לנסות לתאר את עלילה הסדרה אז הייתי אומר משהו כמו: "זהו סיפורה של עיירה מנומנמת באינדיאנה בשנות ה-80, שבצמוד אליה יש מתקן מעבדתי סודי של הממשל שפתח במקרה פתח ל"עולם ההפוך" – יקום מקביל בו חיות מפלצות."
סוד הקסם של הסדרה לא באמת קשור לעלילה, אלא למחווה לשנות ה-80, לסרטים, לסיפורים, לאופנה, למשחק המבוכים והדרקונים, לילדות, לקסם הנעורים והאהבה לפנטזיה. זו פשוט מאוד הסדרה הכי מרעננת וכיפית על המסך.
סקירה קצרה לעונה שנייה (עם אזכור לראשונה)
סקירה לעונה השלישית

הקריסטל האפל: עידן המרד

הסדרה, שבחרתי בה לסדרת השנה שלי בז'אנר המדע בדיוני והפנטזיה לשנת 2019. הסדרה היא פריקוול לסרט "הקריסטל האפל" של ג'ים הנסון, יוצר החבובות, מ-1982. הנה מה שכתבתי בסיכום הסקירה שלי על הסדרה: " כנראה הצגת תיאטרון הבובות המושקעת ביותר בהיסטוריה. ההשקעה המטורפת הזו נראית בכל מקום ומובילה לתוצאה וויזואלית מהיפות והמקוריות שיצאה לי לראות. על היעדר האקשן וקרבות הענק, שמאפיינות סדרות פנטזיה מודרניות רבות, הסדרה מכפרת בעזרת עלילה, יצירת עולם וכתיבת דמויות מעולים. הילדותיות של הסדרה לא פגמה כלל בהנאה שלי, אלא להפך הקסימה אותי בתמימותה (שהיא ברמה נאותה לטעמי) ונהניתי מכל רגע בסדרה המופלאה הזו."
הסקירה המלאה

סדרות פנטזיה מומלצות נוספות: "מסע בין כוכבים: דיסקברי", כללה עונה ראשונה מפתיעה ושנייה מאכזבת, עונתה השלישית עלתה לאחרונה (פרק בשבוע). "הצלה" הרוסית, סדרה נהדרת. "הרחק" עם הילארי סוואנק, סדרת חלל מעניינת.

עד כאן סיכום הסדרות האהובות עלי בנטפליקס, כתבו לנו בתגובות מה הן הסדרות שאתם הכי אהבתם בשירות?

כתיבת תגובה