Sex Pistols – Never Mind the Bollocks, Here's the Sex Pistols

הוקלט ב-Wesex Sounds Studio, לונדון, אנגליה
לייבל- Records Virgin

העטיפה של האלבום

הלהקה נוסדה בלונדון בשנת 1975. Sex Pistols היו פעילים רק כשנתיים וחצי. בפרק זמן זה, הם הפכו למייסדים של הפאנק הבריטי ולאחת הלהקות החשובות בהיסטוריה, אשר השפיעה על מוזיקת פאנק, מטאל והרבה זרמים אלטרנטיביים אחרים. בנוסף למוזיקה, גם הלבוש של הלהקה, תספורות, פירסינג, אומנות ויזואלית וסממנים חיצוניים אחרים, הפכו לסימני היכר של הז'אנר ומשפיעים גם היום. קשה למצוא להקה שמזוהה יותר עם אנרכיה בתודעה הציבורית.

פוסטר שלא פורסם בזמנו. לפני כמה שנים המנהל של הלהקה מלקולם מקלארן הוציא אותו לאור לראשונה.

Sex Pistols התפתחו מתוך להקה בשם The Strand, שפעלה בלונדון החל משנת 1972. חבריה היו בני נוער, צאצאים לאנשי הצווארון הכחול. סטיב גיונס היה הסולן, פול קוק ניגן על התופים וואליי נטינגייל היה הגיטריסט. בראיונות של השנים האחרונות, פול קוק סיפר שחברי הלהקה היו גונבים את כלי הנגינה. במיוחד התפרסם הסיפור על גניבת הציוד מדיוויד בואי. "הם השאירו את כל הציוד- כלי נגינה, ציוד אלקטרוני, ציוד קולי וכל מה שתרצו על הבמה בשביל ההופעה, שהייתה אמורה להתקיים למחרת. הם הלכו הביתה ואיש לא נשאר לפקח על כל זה." סיפר קוק. "באותו הערב ציידנו את עצמינו בכל הדברים שלהם וזה היה הרבה יותר ממה שהיינו צריכים. זה היה הציוד הטוב והיקר ביותר. הוא שימש אותנו שנים רבות." אם כי קוק טוען שהוא אישית לא השתתף בפשיטה הזאת.

חברי הלהקה היו מבלים לעיתים קרובות בשתי חנויות בגדים על הקינג'ס רוד שבצ'לסי. החנויות היו בבעלות של מלקולם מקלארן, לימים המנהל של הסקס פיסטולס ושל וויויאן וסטוודס, שהייתה עתידה להפוך את הלבוש הפאנקיסטי למיינסטרים. החנויות שלהם היו מוקדשות ללבוש פרובוקטיבי, שהיה מבוסס על צורת לבוש של תחילת המאה ה-20, הקרוי Teddy Boy בתור מחאה על הסדר העולם הקיים באנגליה באותם ימים. מאז שנפתחו משנת 1972 כוכבי העתיד של המוזיקה האלטרנטיבית החלו לפקוד את החנויות.

הרעיון להקמת הלהקה עלה בלונדון באוגוסט 1975, כאשר ג'ון ליידון (הידוע בכינויו ג'וני רוטן) נכנס לחנות של מלקולם מקלארן, כאשר שיערו צבוע בירוק והוא לובש סוודר מחורר. הוא לבשל חולצה של פינק פלויד ומעל שם הלהקה היה כתוב: "I hate". מלקולם אף הוא היה לבוש באופן מעט מוזר, ועטה על ראשו שקית אשפה, כמחאה על שביתת עובדי התברואה. ככה ג'ונס מתאר את המפגש עם הסולן: "הוא נכנס עם שיער ירוק. חשבתי שיש לו פנים ממש מעניינות. אהבתי את המראה שלו. היה עליו חולצת "אני שונא את פינק פלויד" והיא הייתה מחוברת עם סיכות ביטחון. היה בג'ון משהו מיוחד, אבל כאשר הוא פתח את הפה, הסתבר שבן אדם פשוט מניאק." בכל מקרה מלקולם וג'וני "רוטן" השתעשעו ברעיונות מוזיקליים וכאשר ג'וני שר את שירו של אליס קופר "Eighteen" כאילו היה הגיבן מנוטרדאם, מלקולם התלהב. ג'וני החליט להקים להקה, אליה צירף את חברי The Strand, פול קוק (תופים), סטיב ג'ונס (גיטרה חשמלית וקולות), גלן מטלוק (גיטרה בס) ווואלי נייטינגייל (גיטרה). מלקולם הפך למנהל שלהם.

הלהקה החלה להופיע במועדונים קטנים ברחבי לונדון, אך מפני שלא ידעו לנגן וגם לא לכתוב שירים, רוב ההופעות נגמרו באלימות ובתגרות. הסקס פיסטולס התפרסמו בעיקר בזכות סקנדלים שכאלה. זאת בעקבות היותם להקה פעילה ומובילה בתנועת הפאנק, תנועה אשר השיגה את רוב תשומת הלב הציבורית שלה באמצעים לא שגרתיים ולא מקובלים או באמצעות מחאה חברתית.

משמאל לימין: רוטן, מטלוק, ג'ונס וקוק. סקס פיסטולס 1975

בשנת 1976 נגנה הלהקה בעיקר בקולג'ים ברחבי בלונדון. ב-20 בספטמבר 1976 קיימו הסקס פיסטולס את פסטיבל הפאנק הראשון, שנערך במועדון לונדוני הנקרא Club 100. בעקבות ההצלחה היחסית והעלייה בפופולאריות, חתמה הלהקה על חוזה הקלטות והופעות עם חברת EMI. ב- 26 לנובמבר הלהקה הוציאה את הסינגל הראשון "Anarchy in the U.K." הסינגל גם נכנס לאלבום Never Mind the Bollocks. ג'ון רוב, אחד המבקרים הבריטים הידועים תיאר את הצלחת הסינגל: "החל מין האקורדים היורדים של סטיב ג'ונס, וכלה בשירה הפנטסטית של ג'וני רוטן, השיר הזה הוא האמירה המושלמת, קטע עוצמתי מדהים של פוליטיקה של פאנק, בחירת אורח חיים, ומניפסט שמבשר על עידן חדש". אף שלא היה הסינגל הראשון של מוסיקת הפאנק באנגליה, "אנרכיה" הפך לשיר הפוליטי הראשון של הז'אנר. הלהקה הציגה באמצעותו את הגישה הניהיליסטית שלה לחיים וסלידה מן "ערכי יסוד" של החברה הבריטית.

ביצוע חי של השיר משנת 1976:

בראשון לדצמבר הוזמנה הלהקה לרעיון בתוכנית Today במקום להקת קווין, שלא יכלו להגיע בזמן. התוכנית הונחתה על ידי ביל גראנדי. ההופעה הזאת, הידועה בשם Grundy Incident, הפכה לאירוע מכונן באתוס של הלהקה ושל פאנק כולו. במהלך הרעיון קיללו חברי הלהקה את המראיין ובזו בפומבי לממסד אותו ייצג גראנדי.

הלהקה בזמן הרעיון אצל ביל גראנדי

זהו תמליל של חלק מהשיחה:

Jones: You dirty sod. You dirty old man.
Grundy: Well keep going, chief, keep going. Go on. You've got another five seconds. Say something outrageous!
Jones: You dirty bastard.
Grundy: Go on, again.
Jones: You dirty fucker.
Grundy: What a clever boy(!)
Jones: What a fucking rotter.

בסיום הרעיון כינה ג'ונס את המנחה: "היפופוטם מאונן עם קרניים." בעקבות הרעיון פוטרה הלהקה מחברת EMI.
הריאיון:

כותרות למחרת הריאיון

בפברואר 1977 מטלוק נזרק מלהקה בטענה שהוא :אוהב יותר מדי את הביטלס וכל הזמן מדבר על פול מקרטני." במקומו הגיע חבר של רוטן, סיד וישס (Sid Vicious). על סיד עברה ילדות קשה. אימו הייתה נרקומנית ונזדקקה לשירותים רפואיים לעיתים קרובות. כאשר סיד פגש את ג'וני הם היו מנגנים ביחד ברחוב ועוברי האורח היו משלמים להם על מנת שיפסיקו את הרעש הנורא. בת זוגו של וישס, ננסי ספאנג'ן, הייתה גם כן סוחרת סמים וסיפקה לו הרואין. רוטן לא ראה בעין יפה את חברותם של וישס וספאנג'ן בשל הריחוק שנוצר בינו לבין וישס והידרדרותם המשותפת לסמים.

הסקנדל המפורסם ביותר של הלהקה התרחש בחגיגות היובל למלכת אנגליה ביוני 1977. הסקס פיסטולס ביצעו לראשונה את שירם "God Save the Queen" מתוך האלבום שטרם התפרסם. מדובר בשיר מחאה נגד מוסד המלוכה האנגלי והמלכה בפרט. כתגובה לכך נעצרו חברי הלהקה ונכלאו. השיר עצמו הוחרם על ידי כל תחנות הרדיו. כאשר השתחררו מן המעצר, שבו חברי הלהקה להשתולל במועדונים ברחבי הממלכה המאוחדת, עד שלבסוף הוחרמו מרוב המועדונים במדינה.

השיר בהופעה חייה משנת 1977:

מילות השיר:

God save the queen
The fascist regime
They made you a moron
A potential H bomb

God save the queen
She's not a human being
and There's no future
And England's dreaming

Don't be told what you want
Don't be told what you need
There's no future
No future
No future for you

God save the queen
We mean it man
We love our queen
God saves

God save the queen
'Cause tourists are money
And our figurehead
Is not what she seems

Oh God save history
God save your mad parade
Oh Lord God have mercy
All crimes are paid

Oh when there's no future
How can there be sin
We're the flowers
In the dustbin
We're the poison
In your human machine
We're the future…

ב-28 באוקטובר 1977 יצא האלבום הרשמי היחיד של הלהקה. ככזה הוא נחשב לקלאסיקה עד ימינו: "Never Mind the Bollocks, Here's the Sex Pistols". למרות שמקומות רבים סירבו למכור את האלבום, כבר בשבוע הראשון נמכרו יותר ממאה אלך עותקים. בהמשך האלבום זכה בזהב והפך לאחד האלבומים הפופולריים של בריטניה. בהמשך הוא זכה גם בפלאטינה. הוא נשאר במקום הראשון במצעדים שבועות ארוכים. "רולינג סטונס" מיקמו אותו בקום 58 של כל הזמנים.

במקור שם האלבום היה אמור להיות " God Save Sex Pistols", אך התוכנית שונתה בעקבות הוויכוח של מלקולם עם אחד המעריצים. מקלקולם אמר- “never mind the bollocks”, כלומר- תפסיק לדבר שטויות! ורוטן חשב שהביטוי הזה יותר מתאים למסר של האלבום. מאחר שחברת EMI וחברות אחרות סירבו לעבוד עם הלהקה, חיפוש המקום להוצאת התקליט הפך לקריטי. לבסוף חברת Virgin Records, שעבדה עם הרבה להקות רוק פרוגרסיביות צעירות הסכימה לחתום על החוזה עם פיסטולס. שם האלבום גרם לסקנדל נוסף. הרבה אנשים נפגעו מהמילה bollocks- אשכים. הסקנדל הגיע עד לבית המשפט. מנהל חברת Virgin Records שכר את שירותיו של עורך דין של בית המלוכה בשם ג'ון מרטימיר, שהצליח להוכיח לחבר השופטים שהמילה bollocks היא מילה אנגלית עתיקה שהייתה שם כינוי לכמרים. מכיוון שהכמרים דיברו הרבה שטויות בעייני הקהל הפשוט, קיבלה המילה משמעויות נוספות, כגון שטויות ובלבולי ביצים.

האלבום כולל את השירים שכתבו במהלך השנים 1977-76, כולל ארבעת הסינגלים: Anarchy in the U.K, God Save The Queen,Pretty Vacant ,Holidays In The Sun.

החלק האחורי של התקליט עם שמות השירים

האלבום הוקלט במהלך שנה שלמה. התהליך היה ארוך ומייגע, לא מעט בשל העובדה שמלקולם הזמין בו זמנית שני מפיקים מפורסמים, כריס תומאס, שעבד עם ביטלס ופינק פלויד וביל פרייס, שניהל את חברת האולפנים של חברת Wessex. מהר מאוד שני המפיקים הבינו ששניהם עושים עבודה זהה, כאשר אחד עושה את מה שהשני כבר סיים. הם דיברו בניהם והבינו שמלקולם פשוט רוצה לא לשלם לאף אחד מהם. כריס פנה למלקולם ואמר: "למה שפשוט לא תשלם את הסכום ואני וביל נמצא את הדרך לחלק את הכסף בנינו?" מלקולם הסכים. בעיה נוספת הייתה סיד וישס. למרות האופי הכריזמטי ויכולת להיות "שואו מאן" בזמן הופעות חיות, וישס היה מוסיקאי די גרוע. כמו כן הוא תמיד היה מסומם ושיכור. קוק וג'ונס ניסו למנוע ממנו להגיע לאולפן עם תירוצים שונים ובמקומו הם שכרו מוסיקאים אחרים כולל מטלוק, שנזרק מלהקה קודם לכן. למרות מאמציהם סיד וישס בכל זאת השתתף בהקלטה של שניים מהשירים- Holiday in the Sun ו- Bodies. ג'ונס סיפר: "ניסינו למנוע בכל הכוח ממנו להגיע להקלטות. למזלנו באותה התקופה הוא היה חולה בדלקת בכבד. הוא למד לנגן בס בשיר Bodies וכאשר הוא סיים והלך הקלטתי מעל זה את הבס מחדש."

בעקבות ההצלחה, הלהקה שהגיעה לשיאה באותה תקופה, החליטה לצאת לסיבוב הופעות בארצות הברית. יציבות הלהקה החלה להתערער במהלך סיבוב ההופעות זה. במהלך הופעה בסן פרנסיסקו חתך סיד וישס את עצמו, ג'ונס היה מסומם עד כדי כך, שלא הצליח לנגן את השירים ורוטן החליט לבטל את ההופעה אחרי כמה דקות וברח לניו יורק. הלהקה הפסיקה את פעילותה מיד לאחר עזיבתו. מקלארן ניסה להמשיך בפעילות חלקית של הלהקה, בין השאר בהקלטות מפוצלות בברזיל בפריז ובלונדון, אך גם ניסיונות גיוס חברים מחדש כשלו, והלהקה הפסיקה את פעילותה באופן סופי.

תמונות מהופעות:

לינק לאלבום המקורי

לינק לגרסת האלבום שיצאה לכבוד 40 שנה של האלבום

כתיבת תגובה