fbpx

סרט השנה 2020

עוד שנה מגיעה לסיומה ומהווה הזדמנות להסתכל מעט לאחור, לשנה המשוגעת הזו, ולציין את הסרטים והסדרות הטובים ביותר לטעמי לשנה זו. כמובן שאני יכול לבחור רק מהתכנים שצפיתי בהם. השבוע אבחר בסרט השנה שלי ובשבוע הבא אבחר בסדרות הטובות ביותר.

קטגוריית סרט השנה היא עצובה משהו, מכיוון שאני אפילו לא זוכר כיצד אולם קולנוע נראה. מה שמשאיר אותי בעיקר עם סרטי נטפליקס.

אתחיל עם שני המתמודדים שסיימו במקום השני

ראשית, "תמיד השטן" של הבימאי אנטוניו קאמפוס, ובכיכובם של טום הולנד ורוברט פטינסון (שהובילו קאסט משלים מרשים לא פחות). זהו הוא סרט לא קל, אפילו מטריד. הוא מתאר עולם אפל של עיירות קטנות, שמהוות מגרש משחקים לאנשי דת מטורפים, שחיתות, זימה ורצח. זהו מבט לתוך סוגים שונים של רוע אנושי, וגם על אכזריות הגורל, המעגל שבו גורל ההורים הופך להיות גם גורל הילדים. איכות הצילום, העריכה והמשחק מרשימים מאוד.

טום הולנד ב"תמיד השטן"

הסרט השני שזכה למקום השני הוא טרי ממש מהשבוע האחרון. "מאנק" הוא סרטו של דייוויד פינצ'ר עם גארי אולדמן בתפקיד הראשי. הסרט הוא דרמה ביוגרפית, המספרת את סיפורו של התסריטאי הרמן מיינקוביץ, המכונה "מאנק", בזמן שהוא כותב את התסריט ל"האזרח קיין" שיצא ב-1941. הציניקנים יגידו שזהו עוד סרט שמראה עד כמה הוליווד מאוהבת בעצמה, בעוד הרומנטיקנים וחובבי תולדות הקולנוע יתמוגגו מהקסם, שצועק בכל פריים של הסרט הזה. בנוסף, המשחק הטוטאלי ובו בזמן כה נינוח, של אולדמן, הוא לטעמי ברמה מופתית.

גארי אולדמן בתפקיד "מאנק"

סרט השנה

ובכן, סרט השנה שלי הוא סרט שזכה לביקורות מאוד מעורבות ועצבן לא מעט אנשים. כך שברור לי, שהרבה אנשים לא יסכימו איתי. במבט לאחור, יכול להיות שאכן מעט הפרזתי עם התשבחות שלי, יחד עם זאת, זהו סרט דרמה איכותי, שריתק אותי.

"הזהב של נורמן" הוא אפוס המלחמה ספייק לי. מלחמת ווייטנאם מהווה פצע פתוח בהיסטוריה של ארה"ב. גם אחרי כל השנים הללו, היא מרתקת יוצרי קולנוע להמשיך ולעסוק בה. זהו סרט הצדעה לחיילים האפרו-אמריקאים, שנשלחו להילחם במלחמת ווייטנאם בידי מדינה, שלא העריכה אותם ולא התייחסה אליהם כאזרחים שווים. הסרט מבוים ומצולם ביד אומן, הוא מרתק ומרגש. עד לסיומו, הרגשתי שעברתי מסע עם כל אחת מהדמויות, הרגשתי את הכאב והתסכול שלהם, ומצד שני, את החלומות וההנאות שלהם. זהו סרט חשוב, שגם מספר סיפור וגם מתייחס למציאות. הסרט עוסק במלחמה, וכולל כמה סצנות אקשן, אבל הרבה יותר מכך, זהו סיפור על חברות, על הערצת מפקד ועל ההתמודדות עם השדים שהמלחמה מותירה באנשים שהיו שם.

דלרוי לינדו, שמגלם את פול, בתצוגת משחק כנה, עוצמתית ומרגשת.

מה עוד היה לנו השנה?

בנטפליקס היו מספר סרטי אקשן חביבים, עשויים היטב, מהנים לצפייה, אבל לא ממש כאלה שנשארים עם הצופה אחרי הסיום, או במילים אחרות סרטים כאלה של 7.5 כזה. זה התחיל ב"טיילר רייק: חילוץ" והמשיך ל"משמר האלמוות" ו"ברונקס" הצרפתי. באמצע היו גם כמה סרטי מדע בדיוני שהיו בערך באותה הרמה, "פרויקט פאוור", והסרט הגרמני החמוד "כוחות".

לסיום, הסרט שהכי נהניתי לצפות בו השנה, הוא סרט שפספסתי בקולנוע בשנה שעברה וצפיתי בו בסלקום השנה, לכן כמובן לא יכולתי לבחור בו.

"רצח כתוב היטב", סרטו עטור הכוכבים של ריאן ג'ונסון. זהו אחד הסרטים הכי מהנים של השנים האחרונות, בעיקר כי הוא באמת מצחיק. הוא כולל קאסט שחקנים מרשים, שפשוט באו להנות ולעשות את מה שהם אוהבים, לשחק בסרט שמאפשר להם להשתולל עם דמויות שלהם. בניגוד לסרטים אחרים מהז'אנר, גילוי הטוויסט או האמת ב"רצח כתוב היטב", לא הרגיש כדבר העיקרי, כך שהדרך וההנאה עד לסיום, לגמרי מצדיקים צפייה חוזרת. שורה תחתונה, "רצח כתוב היטב" הוא סרט כתוב (ומבוצע) היטב, ואני נהניתי מכל דקה בו.

כתיבת תגובה