fbpx

המקום הטוב – עונה 4 – נטפליקס

לאחרונה עלתה בנטפליקס העונה הרביעית והאחרונה של הסדרה הקומית "המקום הטוב". בשלושת העונות הקודמות צפיתי ברצף ונהניתי מאוד, האם העונה הרביעית מצליחה לסיים את הסדרה באקורד חיובי?

תקציר העלילה

בסיום העונה הקודמת ארבעת הגיבורים האנושיים, אלינור, צ'ידי, תאהני וג'ייסון, יחד עם השד חובב בני האנוש, מייקל וה"לא בחורה", "לא רובוט", ישות שמימית כלשהי, ג'נט, שכנעו את השופטת ששיטת הניקוד הנהוגה עד כה, במטרה לקבוע עם אדם ילך למקום הטוב או המקום הרע, אינה הוגנת. השופטת מעניקה לחבורה העליזה הזדמנות להוכיח את טענותיהם בעריכת ניסוי נוסף. ארבע דמויות חדשות יגיעו לשכונה שמייקל וג'נט תכננו, ועל החבורה בהבלותה של אלינור להוכיח, שאם חוקי המשחק הם הוגנים, כל ארבעת הדמויות החדשות ישתפרו ויהפכו לאנשים טובים יותר. איפה הקאטץ'? הדמויות שיגיעו לשכונה יבחרו בידי שון, מנהל ה"מקום הרע".
הדמויות ששון בוחר בהן כוללות כתב בלוג רכילות קנאי וקטנוני, שכתב בעבר דברים מרושעים גם על תאהני. הדמות השנייה היא ברנט, יורש עסק משפחתי מצליח, שהוא אדם בעל אפס מודעות עצמית, שבטוח שהוא אדם נעלה, כשבפועל הוא גזען ומיזוגן. הנה ציטוט אחד של ברנט, שמסביר את הכל:

"I then inherited the family business and in just 18 years, I grew Norwalk Materials from a $90 million company to a $94 million company."

הדמות השלישית היא האקסית של צ'ידי, מהלך שגורם לצ'ידי לבקש, שימחקו את זכרונו ויהפכו אותו למשתתף הרביעי, על מנת שהוא לא יהרוס את הניסוי.

ארבעת המשתתפים בניסוי הגורלי ביחד עם תהאני

וכך הניסוי השכונתי האחרון בהחלט של "המקום הטוב" יוצא לדרך, האם אלינור וחבריה יצליחו להציל את חיי העולם הבא בשביל כולנו?

הסוד הוא הכתיבה

כפי שהתייחסתי גם בסקירת שלוש העונות הקודמות, הסוד של הסדרה הזו, זו הכתיבה שלה. לטעמי מדובר בגאונות קומית ממדרגה ראשונה. בבסיסה, הסדרה באמת דנה בשאלות פילוסופיות, מהעמוקות שיש. מה הופך אותנו לטובים? כיצד נכון למדוד אדם לחיוב או שלילה?
תיאוריות של פילוסופים מפורסמים צצות בסדרה מידי פרק. אז זה מה שעומד בבסיס הכתיבה, מעל זה יש את שכבת העלילה, המקום הטוב והמקום הרע, הטוויסטים שעוברים על הדמויות מידי עונה ולא מעט רעיונות מבריקים.
הצלע השלישית והאחרונה של משולש הכתיבה המושלם של הסדרה הוא כתיבת הדמויות. כל אחת מהדמויות בסדרה היא מופרכת, מוגזמת ובו זמנית אנושית, כנה ומרגשת. התיאור הזה באורח פלא, נכון גם לגבי דמויות השדים למיניהם, בראשם כמובן מייקל ואפילו לגבי ג'נט. כתיבת הדמויות באמת מצליחה להראות כל כך הרבה צדדים שונים של הדמויות, צדדים חיוביים, שליליים, קטנוניים ואמתיים באופי שלהם. אחרי ארבע עונות עם הדמויות האלה, הרגשתי חיבור עוצמתי וכנה איתן, הוקסמתי והתחברתי לכל אחת מהן.

אלינור בתפקיד הארכיטקטית מנסה להבין את הדיירת החשודה

אם לנסות לזקק את הקסם או הגאונות של הסדרה הזו, הייתי מנסח את זה כך: "כתיבה עמוקה עם רעיונות מעוררי מחשבה, שמעוברת בצורה קלילה ומהנה". אולי פשטני משהו, אבל כשמנסים לזקק משהו, אמור לצאת משהו פשוט בסוף, לא?

מסביב לכתיבה

לא חסר נקודות חיוביות נוספות לסדרה מעבר לכתיבה. רמת המשחק של כל הדמויות היא נהדרת, כולל המון דמויות המשנה. למשל יש את שון הרשע עם הפרצופים המצועצעים, והשופטת חובבת הטלוויזיה. בנוסף יש מספר דמויות קטנות, שאי אפשר לשכוח, כגון שומר המעברים בין העולמות, שמרגיש כמו מאבטח משועמם בקניון, והדבר היחיד שמרגש אותו זה דווקא צפרדעים. לכן בכל פעם שמייקל צריך שהוא יעלים עיין בזמן שהם עוברים לכל מיני עולמות בלי אישור, הוא משחד אותו בבובה של צפרדע.
השחקנים הראשיים עושים עבודה באמת מופלאה, החל מטד דנסן, החביב והרגיש שמגלם את מייקל, שד שמתאהב במין האנושי. קירסטין בל שמגלמת את אלינור, האמיצה והסרקסטית, וויליאם ג'קסון הרפר, שמגלם את צ'ידי הנירוטי והמקסים, ג'מילה ג'מיל, המגלמת את תהאני חובבת סיפורי הסלב, ומאני ג'סינטו שמגלם את ג'ייסון מנדוזה, האהבל הרגיש. כמובן שאי אפשר שלא להעניק את הפרס המצטיין מבחינת המשחק לדארסי קרדן המגלמת את ג'נט, שעשתה באמת דברים מופלאים במהלך הסדרה, בעיקר כשהיא גילמה המון דמויות אחרות, כמו ג'נט הרעה ועוד גרסאות רבות שלה. בנוסף יש פרק בו היא מגלמת את כל שאר הדמויות של הסדרה בעצמה, ממש תרגיל במשחק.

דארסי קרדן המגלמת את ג'נט

נקודת חוזקה נוספת היא ההומור השנון והבדיחות הקטנות, שמפוזרות בכל סצנה. לדוגמה, יש סצנה בעונה הזו בה צ'ידי חווה את כל זיכרונותיו, מראים אותו תינוק שרק נולד, וההורים שואלים אותו בחיבה האם הוא אוהב את השם צ'ידי, בתגובה התינוק חוטף כאב בטן, כמו שצ'ידי יחטוף לכל אורך הסדרה בכל צומת החלטות. הדבר התמים כביכול הזה, משעשע כשמכירים את הקונטקסט כולו.
ההומור השנון והמקסים הזה, באיזה שהוא מקום מהווה גם את נקודת החולשה של הסדרה. לעיתים הוא עדין מידי, ועוברים פרקים שלמים מבלי באמת להצחיק. אז האם כל קומדיה צריכה לגרום לפרצי צחוק? אני לחלוטין מעדיף את הכתיבה והשנינות, אבל יכול להיות שהייתי מעדיף שיהיו קצת יותר רגעים באמת מצחיקים. הדבר הזה בולט עוד יותר בעונת הסיום, שעבורי הייתה העונה הכי פחות מצחיקה.

השלט בתמונה הוא דוגמה להומור השנון והעדין של הסדרה

פרקי הסיום – מכיל ספויילר קל והרבה פילוסופיה בגרוש

לפני הסיכום, אני רוצה לדבר מעט על פרקי הסיום של הסדרה. אני לא אחשוף מה קורה בהם, מעבר לספויילר הבא: פרקי הסיום מתרחשים ב"מקום הטוב" האמתי. פרקים אלה הציפו אותי במחשבות ורגשות, והם אולי השיא של הסדרה, שיא שניתן היה להגיע אליו, רק לאחר המסע, שעוברים עם הדמויות והרעיונות של הסדרה לכל אורך הדרך.
הדמויות כביכול השיגו משהו משמעותי, סיימו מסע ארוך בהצלחה, אבל אז מגיעה השאלה "מה קורה עכשיו?". זהו משל שניתן לקחת להרבה מאוד כיוונים, למשל פרישה, הרבה אנשים מחכים לפרישה שלהם, לא פעם בשביל לגלות שהם לחלוטין לא יודעים מה לעשות עם עצמם. אבל כמובן שאפשר לקחת את זה גם לכל הישג או הגשמה אחרת, אנשים שמגשימים את החלום שלהם, איך הם מוצאים את הדרך להמשיך?
זווית ראיה אחרת לבעיה הפילוסופית, המוצגת בפרקי הסיום היא ההישארות במקום טוב. אם אנחנו נמצאים במקום שנוח לנו לאורך זמן רב, האם בסופו של דבר אנחנו לא מתרגלים לכך ומפסיקים להעריך? האם אנחנו מפסיקים להתאמץ, "מורידים רגל מהגז" ופשוט נחים? האם אותה מנוחה לא הופכת אותנו לאנשים פחות טובים ממה שיכלנו להיות? את השאלות הללו ניתן כמובן לקחת לכיוונים רבים כגון תעסוקה, זוגיות ועוד.

סיכום

"המקום הטוב" עבורי היא קודם כל אחת מעבודות הכתיבה הטובות, שיצא לי לראות בשנים האחרונות. העבודה שבסופו של דבר מדובר בסדרה קומית קלילה ולא דרמה פילוסופית עמוקה, רק מחזקת את מידת הישג הכתיבה של הסדרה. בתור צופה בסדרה תחת ההגדרה "קומדיה", לעיתים לסדרה חסר מעט רגעים קומיים. מצד שני, הסדרה עוררה בי מחשבות, ריגשה אותי וגרמה לי להיות מוקסם מהדמויות והרעיונות המועברים בה, שזה מפתיע ומרענן בסדרה מסוג זה.
אני רוצה לשבח את יוצרי הסדרה על כך שהם בחרו לסיים בעונה זו. לדעת מתי לפרוש ולא למתוח תכנים מוצלחים עד שהם מאבדים עניין, זה מבחנתי בהחלט ראוי להערכה.
אז אם אתם אוהבים שנינות, רעיונות עם עומק, אבל כאלה שמועברים תוך כידי חיוך והמון אנרגיה חיובית, אני מאוד ממליץ לכם לתת הזדמנות ל"המקום הטוב" – גאונות קלילה ומהנה.
הציון שלי לסדרה כולה: 8.5/10

כתיבת תגובה