גישות בכיוון התמונה במסכי טלוויזיה: עיבוד תמונה מתקדם מול הגישה ה"נאמנה למקור"

השבוע נערכה תערוכת CES המקוונת הראשונה. תערוכת האלקטרוניקה הבידורית השנתית, היא בדרך כלל קרנבל מפואר, השנה זה היה אוסף מעט עצוב של סרטונים והרצאות מקוונות. אחד מנקודות השיא של התערוכה מידי שנה, זה חשיפת הטכנולוגיות והדגמים החדשים של יצרני הטלוויזיות הטובים בעולם.

כמו כמעט בכל שנה חשיפה זו מעוררת ויכוח עתיק יומין בקרב הוידאופילים, ממש התנגשות של שתי גישות. גישת עיבוד התמונה המשוכלל לעומת התמונה הטהורה/נאמנה, שמעבירה את כוונת היוצר באופן הנכון ביותר שהמסך הקונקרטי מסוגל. במאמר זה אציג לכם את שתי הגישות, אסביר לכם את הפילוסופיה מאחורי הגישות ואת דעתי בנושא.

תחום הוידאו כמדע מדיד ומדויק

תחום האודיו תמיד היה תחום, שכולל לא מעט סובייקטיביות וטעם אישי. זה לגמרי חלק מהקסם של התחום, יש כאלה שאוהבים את סאונד המנורות החם והמרגש, או את הסאונד האנלוגי של תקליטים, בעוד אחרים רודפים אחרי הדיוק ורמת הפירוט המקסימלית, ואלה כמובן רק דוגמאות מעטות.

בניגוד לתחום האודיו, בתחום הוידאו יש הגדרה מדויקת של מה נכון ומדויק. יש תקנים של תמונה, יש טמפרטורת צבע נכונה וכו'. כשיוצרי סרטים מייצרים סרט, כל פריים עובר בדיקה קפדנית, כל גוון צבע יכול להיות בעל סמליות או משמעות והוא נבחר בידי הבמאי בהתאם להשקפתו. הדרך היחידה לשחזר את כל אותן ההחלטות האומנותיות של הבימאי, היא לצפות בתוכן מבעד למסך, שמוגדר בהתאם לאותם התקנים על פי הם הסרט נוצר.

תוכנת הכיול CALMAN, מראה את רמת הדיוק של המסך

אם זה מדע מדויק, למה לא כל המסכים נמכרים מכוילים?

יש לי שתי תשובות לכך: הסיבה הראשונה היא, לכייל כל מסך מייקר מאוד את תהליך הייצור.סיבה נוספת היא, התמונה הנכונה לא חשובה, כנראה לרוב מוחלט של הצרכנים.

תמונה נכונה יכולה להראות, חשוכה מידי או צהובה מידי לעין הלא מורגלת. צרכנים יכולים לחשוב, שאם הם רכשו מסך חדיש בעל בהירות גבוהה, כל התכנים צריכים להראות בהירים ובוהקים ובעלי אפקט "ואו" תמידי. ההמלצה שלי היא להעביר את המסך למצב התמונה המדויק ולצפות במצב זה במשך שבועיים. פרק זמן זה יספיק על מנת להרגיל את העין לתמונה הנכונה, וכעת אם תנסו לעבור לאחד המצבים בעלי שמות כמו “Standard”, “Vivid” וכדומה, רמת ה"צעקנות" והזרחניות, או פשוט הצבעים הלא נכונים של התמונה יהיו ברורה לכם.

בתמונות של יערות קל לזהות אם הירוק הוא זרחני מידי או טבעי ונעים

אז במצב התמונה המדויק שלהם, כל המסכים יציגו תמונה זהה?

זו שאלה מקבילה ל"האם כל המסכים נולדו שווים?", התשובה היא כמובן שלא. ישנם מגבלות שונות לכל טכנולוגיית תצוגה, למשל מסכי LED לרוב לא יצליחו להציג שחור מוחלט, אם המסך לא איכותי מספיק, השחור בו יכול להראות אפור, במיוחד בחדר חשוך. מסכי ה-OLED מציגים שחור מוחלט, אך מעט מוגבלים יותר בבהירות המקסימלית שלהם. בתכני ה-HDR של היום, ישנם תכנים שכוללים אזורים מאוד בהירים, ורק מסכי ה-LED היקרים ביותר יכולים לשחזר נאמנה את רמת הבהירות הגבוהה הזו.

גם בתוך אותה הטכנולוגיה ישנם הבדלים בין המסכים הזולים והיקרים יותר, זה יכול להתבטא באחידות פיזור האור, בניגודיות, ביכולת כיסוי טווח צבעים רחב ועוד.

דוגמה למצבי התמונה השונים הקיימים במסך LG

מה בנוגע לכל היכולות המתקדמות שהיצרנים מתפארים בהן ב-CES?

בתערוכה השנה וכמעט בכל תערוכה בשנים האחרונות, עיקר תשומת הלב במצגות של היצרנים לא מדברת על התמונה המדויקת של המסכים, ואפילו לא על רמת השחור או הבהירות שלהם, למה? כי זה פשוט לא מספיק סקסי כמו לטעון "שיש לנו דרך שונה לחלוטין לעבד את התמונה", או "אנחנו משתמשים בכלים מתקדמים של בינה מלאכותית על מנת לגרום לתמונה להיות מציאותית יותר".

כל הסלוגנים והטכנולוגיות האלה נשמעות סקסיות ומגניבות, אבל כשמנסים להבין מה בעצם הן עושות, זה מרגיש קצת עקר. לדוגמה, מספר חברות דיברו על ניתוח תמונה באמצעות AI, על מנת להבין מי הם האובייקטים המרכזים בתמונה ואז לגרום להם לבלוט יותר, כמו שהמוח שלנו מבליט פרטים חשובים בכל תמונה, שאנחנו רואים מול עניינו. כשיוצר הסרט בנה וערך את הפריים הנוכחי, הוא החליט מה צריך לבלוט ואת מה צריך להדגיש, מה היא נקודת הפוקוס של הפריים וכו, אז למה עיבוד התמונה בטלוויזיה צריך לעשות את הניתוח הזה ולקחת החלטה נוספת?

הבינה המלאכותית משתלטת על חיינו ועל תחום עיבוד התמונה

זו כמובן רק דוגמה אחת, במשך השנים היו מאות ניסיונות כאלה להגיע לעיבוד תמונה, שמשפר/משנה את חוויית הצפייה. פעם אחר פעם, יש פרסומים על טכנולוגיות כאלה, ואז בהמשך השנה, כשהמסכים מגיעים לסקירות אצל הסוקרים המקצועיים ברחבי העולם, הטכנולוגיות האלה בקושי נכנסות לסקירות, ונשארות על רצפת העריכה. בשנה שאחרי, הסיפור שוב חוזר על עצמו.

המסקנה היא, שברוב מוחלט של המקרים, מדובר בטכנולוגיות שיווקיות, שלא מיועדות לחובבי הוידאו המתקדמים, שקוראים מדריכים של כיוון המסך ומחפשים את התמונה המדויקת.

האם כל החידושים, שמתפרסמים הם שיווקיים והמסכים הם בעצם אותם דגמים כמו משנים קודמות?

חד משמעית לא. ישנם שיפורים מידי שנה, אבל לרוב מדובר בשיפורים יותר מינוריים. דוגמאות מהשנה הם, למשל, פאנלים חדשים בטכנולוגיית OLED, בעלי בהירות משופרת. זו בשורה ממשית עבור חובבי הטכנולוגיה. דוגמה נוספת היא השימוש בתאורת Mini LED (לראשונה על ידי סמסונג ו-LG), על מנת לייצר מסכי לד עם עמעום מקומי בעל כמות גדולה בהרבה של אזורי תאורה נפרדים.

מידי שנה ישנם פורמטים חדשים הנתמכים בידי המסכים, שלעיתים יכולים להוות שדרוג של חוויית הצפייה. ודבר אחרון, המסכים שלנו הם כבר מזמן לא רק אמצעי תצוגה, תכונות רבות כמו מערכת Smart TV משוכללת ושילוב עם מכשירים נוספים, כל אלה תכונות שמשתכללות ומשודרגות מידי שנה.

"עיר החטאים", הסרט המושלם להתרשם מאיכות השחורים והניגודיות של המסך

ההתקדמות השקטה

מזה מספר שנים שלטעמי, אנחנו חיים בתור הזהב של הוידאופילים. בשנים האחרונות מחירי המסכים יורדים, וטכנולוגיות קצה, כמו מסכי ה-OLED, הופכים לנגישים הרבה יותר עבור החובבים. נוסף על כך, בשנים האחרונות מספר רב של דגמים זוכים לציונים יוצאים מן הכלל ברמת הדיוק שלהם במצבי התמונה המובנים.

במשך שנים, גם במסכים היקרים ביותר, היה ניתן להגיע לתמונה מדיוק רק בעזרת כיול חיצוני (תחום אומנות, שכמעט ואינו קיים בארץ). אך בשנים האחרונות אפילו חלק מדגמי הביניים מגיעים עם מצבי תמונה, שרמת הטעות שלהם ביחס לתקן נמצאת מתחת לרף הנראה לעין, או במילים אחרות כמעט שלא נחוש בהבדל בין המצב תמונה המובנה למצב מכויל על ידי מכייל מקצועי.

טבעיות צבע העור של השחקנים הוא עוד מדד שקל להבחין בו אם התמונה מכוילת נכון (מתוך "אבדון")

כיום כל וידאופיל חובב, יכול לרכוש מסך כזה, להעביר למצב התמונה המדויק של אותו המסך (מצב movie או Cinema או FILMMAKER MODE), לכוון קצת את הבהירות והניגודיות, דבר שניתן לעשות באמצעות תבניות מוכנות, וזהו, המסך מציג תמונה מדויקת ביותר.

CES 2020 הייתה תערוכה יוצאת דופן – לידת ה-FILMMAKER MODE

תערוכת CES בשנה שעברה (2020), הייתה יוצאת דופן מהבחינה הזו של התמקדות ביכולות עיבוד התמונה. בתערוכה זו הוכרז מצב התמונה ה-FILMMAKER MODE, שלא מעט מיצרניות המסכים, בחרו לתמוך בו. בניגוד מוחלט לעיבודי התמונה למיניהם, המצב הזה מבטיח שהטלוויזיה שלכם פועלת במצב המדויק ביותר שלה עם כל מנגנוני העיבוד המיותרים מכובים. עבורי זהו אחד האירועים הדרמטיים ביותר בתחום איכות התמונה, ואני מקווה מאוד שעוד יצרנים יצטרפו למהלך ושהוא ימשיך לעוד שנים רבות.

לפני סיום, האם כל עיבודי התמונה הם גימיקים מיותרים?

אז קל להסיק מדברי במאמר זה, שאני נמצא במחנה של התמונה "הטהורה" והנאמנה לכוונת היוצר. יחד עם זאת חשוב לי להדגיש שיש מספר מצבים בהם איכות עיבוד התמונה כן חשובה. מנגנון החלקת התמונה למשל, שגם הוא נחשב לעיבוד תמונה, מאוד לא מומלץ לשימוש בסרטים. לעומת זאת, במשחקי ספורט, מנגנון החלקת תמונה איכותי יכול לגרום לתחושה חלקה וטבעית יותר.

הנקודה המרכזית בה יכולות עיבוד התמונה הן קריטיות זה למעשה ה-upscale, כלומר ניגון תוכן ברזולוציה נמוכה על גבי מסך ברזולוציה גבוהה. במקרה כזה, כמות הפיקסלים בתוכן קטנה יותר מכמות הפיקסלים שיש במסך, כלומר אין ערכים עבור כל הפיקסלים ועל המסך להחליט בעצמו כיצד נכון למלא את כל אותם הפיקסלים החסרים, על מנת שהתמונה תראה נכונה ולא מפוקסלת מידי. אפילו אם אתם צופים רק בנטפליקס, גם שם לא כל התכנים הם ב-4K, ואם בחרת לרכוש מסך 8K, אז בכלל כל התכנים, שאתם צופים בהם עוברים upscale. כך שזו יכולת עיבוד חשובה, והשימוש ב-AI עבור ביצוע משימת עיבוד זו, הגיוני ולגיטימי בהחלט, והוא בפירוש אינו גימיק שיווקי.

תמונה שממחישה כמה פיקסלים המסך צריך "להשלים"

סיכום

במאמר זה חלקתי אתכם את דעתי בנושא מנגנוני עיבוד התמונה במסכים מודרניים, הסברתי מדוע מידי שנה מנגנונים אלה תופסים כותרות ב-CES, ומה קורה איתם לרוב כשהם מגיעים לידי הסוקרים. בנוסף ניסיתי להעביר לכם את חשיבות התמונה "הטהורה" או "הנאמנה לכוונת היוצר", ולהסביר לכם מדוע זו התמונה הנכונה עבור מסך הטלוויזיה שלכם.

כמובן, שבסוף אתם אלה שצריכים להחליט האם מעניין אתכם לקבל את התמונה הנכונה ביותר מהמסך שלכם או שאתם מעדיפים דווקא מצב תמונה אחר ושימוש ביכולות עיבוד התמונה השונות.

לעיון נוסף:

טום קרוז מדבר על כמה הוא לא אוהב את מנגנון החלקת התמונה בטלוויזיות מודרניות:


כתבה שלנו שמסבירה על מצב התמונה FILMMAKER MODE

המדריך המלא שלנו לטכנולוגיות מסכים

סיקור ההכרזות המרכזיות של תערוכת CES 2021:
LG
Sony
Samsung
Panasonic
TCL

כתיבת תגובה