הטיגריס הלבן – נטפליקס

"הטיגריס הלבן" הוא דרמת פשע של הבימאי ראמין בהראני, המבוסס על ספר רב מכר. הסרט מספק לנו מבט כנה, כואב וגם מצחיק של הודו, דרך סיפורו של נהג עני, שמחליט לעשות הכול על מנת להשתחרר ממעגל העוני.

תקציר העלילה

גיבור הסרט בלראם, מציג את עצמו בתור יזם הודי. בתחילת הסרט מתברר לנו שנשיא סין מגיע להודו על מנת להתרשם מהכלכלה הצומחת במדינה ולהיפגש עם יזמים מבטיחים. בלראם רוצה להיפגש עם הנשיא ולכן הוא כותב לו מייל, שלמעשה מגולל את סיפורו.

בלראם גדל בכפר הודי קטן בלי חשמל. הוא הצטיין בבית הספר, וקיבל הזדמנות ללכת לבית ספר פרטי, אך סבתו הקשוחה העדיפה שהוא יישאר בכפר ויעזור בבית התה המשפחתי. בלראם חיפש הזדמנות לצאת וכשהתבגר הוא מצא את ההזדמנות בלהפוך לנהג של אשוק, בנו של בעל האדמות העשיר, שכל הכפר שייך לו ונאלץ לשלם לו מיסים.

בלראם בכפר הולדתו

אשוק ואשתו פינקי, חזרו להודו אחרי שחיו בארה"ב, והם חיים כביכול בין שני הסגנונות. פינקי מתקשה לעכל את המעמדות והעבדות שעדיין קיימת במדינה. בעוד שאשוק רוצה להצליח על ידי השקעה בתחום האינטרנט שחסר לדעתו במדינה. אשוק מתקשה להבין איך יכול להיות, שבלראם לא יודע מה זה מחשב בכלל.

לאחר שבלראם מתקבל להיות הנהג של אשוק, מתחיל תהליך התקרבות בין השניים. בלראם משתף אותנו בתחושותיו, ורצונו לשרת טוב את אדונו. עם הזמן בלראם מתחיל גם להרגיש תחושות אחרות, הוא אינו רוצה להסתפק בחיי משרת ומתחיל לחשוב על דרכים לפרוץ את מעגל העוני והמעמדות הנמוכים.

בלראם מסיע את אשוק ופינקי

סצנת הפתיחה של הסרט מראה לנו מקרה של תאונת דרכים אכזרית, ואז הסרט חוזר לאחור ומתאר את סיפורו של בלראם החל מילדותו. אנחנו חוזרים אל התאונה בערך באמצע הסרט, וזוהי נקודת המפנה של הסרט. בו הוא הופך, מקליל ומשעשע ליורד על תהומות נפש האדם, הייאוש ואיבוד המוסריות.

החלק המשעשע והסאטירה החריפה

המבנה של הסרט והעולם שבו הוא מתרחש מזמינים מיד השוואה אל "נער החידות ממומביי", שגם בו ישנו אירוע שמתרחש בהווה, נער הודי שמתחרה בשעשועון "מי רוצה להיות מיליונר", ואז הסרט חוזר לחוויות הילדות וההתבגרות של הנער, ובכך מראה את סיפורה של הודו כולה. בשני הסרטים יש את הצגת העוני המחפיר, הדלות חסרת האמצעים, והיעדר תנאי המחייה, שהעולם המערבי מחשיב כבסיסיים. בשני הסרטים יש גם המון "חיוך" וקריצה הומוריסטית, שמתבטאת גם בעריכה צבעונית ומשעשעת.

בחצי הראשון של "הטיגריס הלבן", אכן יש המון הומור, גם כשמראים דברים כואבים ועוני. בלראם מספק קריינות ופרשנות לכל אורך הסרט, מכיוון שזהו למעשה סיפורו או המייל שהוא כותב אל נשיא סין. התאור משלב הרבה ציניות וסרקזם ולא פעם מעביר גם ביקורת חריפה על האומה ההודית. על פי בלראם מיליוני האנשים ההודים חיים כמשרתים, זה ממש טבוע בטבע שלהם, כל ההוויה שלהם היא מבוססת על לשרת את האדון שלהם. החייכנות ההודית, בה הם מחייכים כלפי אדונם גם בשעה שהוא מתאכזר אליהם, מוצגת בצורה סרקסטית.

הביטויים שבלראם משתמש בהם קשים ופוגעניים, הוא משווה בין ההודים לתרנגולים בלול, שרואים פעם אחר פעם כיצד שוחטים אחד מהם ועדיין לא מנסים להתמרד או לברוח. דברים אלה נאמרים בחלק הראשון של הסרט, ומועברים בהומור וציניות.

המשפחה ההודית, וחיי הכפר מוצגים אף הם באופן אבסורדי, סבתו של בלראם היא ראש המשפחה וכולם מנגנים על פי החליל שלה, היא קובעת לכולם במה הם יעבדו, כמה כסף הם ישלחו למשפחה ועם מי הם יתחתנו. אביו של בלראם וכך גם אחיו, מסכימים לכל דבר שהיא קובעת וחיים את חייהם, בלי אף ניסיון או רצון לשנות משהו. ההתנהלות של רוב עניי הודו בכלל ובני משפחתו של בלראם בפרט היא כבויה ומשלימה.

גם הפוליטיקה ההודית מוצגת באופן ציני בסרט. במהלך החצי הראשון של הסרט, מוצגות כרזות בחירות של "הסוציאליסטית הגדולה", כשהיא מופיעה בהמשך הסרט היא נפגשת עם האדון של הכפר של בלראם והם דנים על שוחד תמורת הקלה במיסים, אכן ההגדרה המילונית של סוציאליזם.

תפקיד הגיוני עבור נהג הודי: מעסה רגלי אדונו

נושא נוסף שבו לסרט יש עמדה צינית הוא ההודים שבתפוצות, אשוק ואישתו פינקי, שחזרו מארה"ב הנאורה חיים בתפר של בין הנאורות לעובדה שיש להם משרתים. מצד אחד, הם מדברים אליהם בכבוד, ומתקשים לקבל את היחס של אביו או אחיו של אשוק אל אותם המשרתים. בעוד מהצד השני, את רוב המנהגים כלפי המשרתים הם מאמצים, רק עם קצת יותר נימוס. הסרט מציג אותם כתמימים, צדקנים ובעלי מנה הגונה של צביעות.

הכמיהה לשבור את המעגל

כשבלראם מצטיין בלימודיו בבית הספר, המורה מכנה אותו "הטיגריס הלבן", מכיוון שזו חיה שנולדת פעם בדור. מאושר כולו, בלראם חוזר לביתו רק בשביל להבין, שלימודיו והסיכוי שלו להצליח לא מעניינים את משפחתו. סבתו מבקשת ממנו לעזוב את הלימודים ולעזור בבית התה שלהם.

בלראם נאלץ להשלים עם גורלו, תוך כדי כך שבתוכו צומח התסכול וחוסר הרצון להיכנע לגורלו. ולכן בפעם הראשונה שהוא רואה הזדמנות לשנות את גורלו, הוא מצליח בעזרת האנרגיה והתושייה שלו לשכנע את סבתו לתת לו כסף ללמוד נהיגה, תוך הבטחה שמהכסף שהוא ירוויח, היא תהפוך לעשירת הכפר. כך מתחיל מסעו של בלראם בדרך לשינוי גורלו. תוך כדי המסע, למרות שהוא מרוויח הרבה יותר, העולם פעם אחר פעם דואג להזכיר לו את מקומו. פערי המעמדות של הודו הם פשוט בלתי נתפסים.

בלראם מגלה את משחת השיניים

כשבלראם מסיע את אשוק לעיר הגדולה, דהלי, במטרה לעשות מסע של שוחד של פוליטיקאים, אנחנו מקבלים אולי את הדוגמה הקיצונית ביותר של פער המעמדות. בעוד האדונים שוכנים במלון פאר, כל המשרתים שלהם שוכנים בחניון תת קרקעי בחדרים ללא חלונות, ומלאים בחרקים. שם אנחנו גם רואים את הפער בין בלראם לשאר הנהגים/משרתים. בעוד השאר מסתפקים במה שיש ומבלים את זמנם במשחקי קלפים וחלומות, בלראם מתנתק מהם ומרגיש שהוא שונה.

בלראם עם אביו של אשוק

במהלך עבודתו כנהגו של אשוק, הולכת ומתגבשת הבנתו של בלראם, שהדרך היחידה לצאת ממעגל העוני שבו הוא נמצא היא על חשבונם של אחרים. המוטו של בלראם "יזם, קודם כל מחסל את המתחרים", בא לידי ביטוי בפעולות שלו, הוא מבין שכדי להצליח הוא צריך להיות מתוחכם ואכזר, בשלב מסוים הוא גם מתנתק ממשפחתו, שמושכת אותו להישאר ולהמשיך להניע את מעגל העוני. פעולותיו פוגעות באחרים, הוא אינו מעוניין באמת לפגוע בהם, אלא עושה זאת מתוך הזעקה הפנימית שלו, על כך שהוא רוצה משהו יותר מהחיים האלה. הזעקה כל כך חזקה, שהוא אינו חש חמלה או רחמים כלפי אחרים, מכיוון שהם ממשיכים להיות "תרנגולים", והוא לא מוכן יותר.

המסר הבעייתי – כולל ספויילרים

בחלק הזה אחרוג מעט ממנהגי, וכן אתייחס לסרט עם ספויילרים, מכיוון שרק כך ניתן לדון על המסר של הסרט. סיפורו של בלראם, הוא קריאת השקמה לעם ההודי. אומנם זהו סיפורו של אדם אחד, אבל הוא בעצמו לוקח את זה כמשל לעולם כולו. בלראם טוען ש"הזמן של האדם הלבן הוא שאול, ומגיע העידן של האדם הצהוב והחום". הסרט כולו מדבר על הודו, עם מעט מאוד התייחסות לאדם הלבן, אבל כאן יש אמרה של בלראם, אחרי שהוא מצליח להשתחרר מכבלי העבדות שלו, כאילו עכשיו כל העולם מונח לרגליו. כנראה שיש כאן מסר לאומה ההודית, שאם יותר הודים ישתחררו מכבליהם, הודו תוכל לשלוט בעולם.
אבל כאן מגיעה השאלה של באיזה מחיר?

[ספויילר]

בזמן המסע של בלראם לפסגה הוא פוגע באחרים, למשל הנהג המוסלמי, שמסתיר את דתו, מכיוון שאדונו של בלראם שונא מוסלמים. בלראם מגלה זאת, ומאיים לגלות את האמת לאדונו, אם הנהג לא יפרוש ויתן לבלראם להיות הנהג הראשי. בהמשך בלראם גם מנתק את הקשר למשפחתו, ובכך פוגע בהכנסות שלהם.
כמובן שרגע השיא של הסרט הוא הרצח של אשוק. בלראם רוצח את אשוק וגונב ממנו את התיק עם הכסף שהיה אמור להיות מיועד לשוחד עבור פוליטיקאים. מה שבלראם עושה בכסף הזה, זה לפתוח עסק של נהגים בו הוא מתייחס בכבוד והגינות לכל עובדיו. האקט הזה מסמל את שחרור הכסף מהאדונים והפוליטיקאים המושחתים והעברתו אל פשוטי העם, זה אולי מעשה נעלה, אבל האם אין כאן התעלמות מהרצח?

בסיקוונס הסיום בלראם אומר שגם אם יתפסו אותו, זה היה שווה את זה, רק בשביל אפילו לשנייה אחת לא להרגיש יותר כמשרת. בשוט הסיום, בלראם מיישר מבט למצלמה ואומר שהוא עשה את זה, הוא הצליח "לברוח מהלול".

מתוך סצנת הסיום

עבורי יש כאן מסר בעייתי מאוד, המעודד ומצדיק אלימות ואף רצח. יש הרבה בעיות ועוולות בעולם. זו זכותם של המדוכאים להרגיש תסכול ולזעוק ולספר לעולם את סיפורם, מכאן ועד יצירות המצדיקות אלימות או רצח? עם זה קשה לי להסכים. זו לא הפעם הראשונה שאני חש זאת לאחרונה, גם בסדרה "ארץ לאבקראפט", הרגשתי שיש עידוד של אלימות של השחורים כנקמה בלבנים.

לדעתי האישית, אנחנו חיים בתקופה בה יש ניצול של הליברליזם על מנת לקדם רעיונות רדיקליים ואלימים. רק בגלל שהצד שרוצה לנקום הוא מדוכא, אולי במשך דורות, האם דיי בכך להצדיק אלימות ורצח? הרי סרט שבו לבנים הורגים שחורים, או אדונים הודיים הורגים את המשרתים שלהם, לא היה מתקבל אצל דעת הקהל המודרני, מדוע אם כך אלימות מהצד ההפוך מוצגת בצורה גלויה ולא מתנצלת?

[סוף ספויילר]

סיכום

"הטיגריס הלבן" הינו סרט עמוק וחשוב, שמראה את פרצופה האמיתי של אחת המדינות הגדולות אך העניות בעולם. זהו סרט, שכולל סאטירה נוקבת על הערכים ודרך החיים של מיליונים של הודים, על ידי כך שהוא מציב מראה מולם ואומר את מה שהיוצר חושב עליהם בפנים. המשפחה, המעמדות, הפוליטיקה והתרבות כולה של המדינה הזו, אף אחד מהם הוא לא פרה קדושה עבור היוצר, וכולם חוטפים כאן מנה של אמת צינית וביקורת נוקבת.

החצי הראשון של הסרט הינו בעל אופי קליל, ואף מצחיק לעיתים, בעוד חלקו השני רציני, עוצמתי ועמוק. קשה לי מאוד לקבל את המסר המיליטנטי משהו של הסרט, אך איני יכול להתכחש לעובדה שמדובר כאן בסרט מיוחד וחזק. הסרט עשוי בצורה משובחת והוא נשאר עם הצופה הרבה אחרי הצפייה.
הציון שלי: 8.5/10.

כתיבת תגובה