חדשות העולם הגדול – נטפליקס

טום הנקס הגדול מגיע לנטפליקס לככב במערבון המבוסס על רומן של Paulette Jiles, מאת הבימאי פול גרינגראס, שמוכר בעיקר מסרטי "זהות בדויה"/ג'ייסון בורן. אז האם היה שווה לחכות להגעתו של טום הנקס לנטפליקס?

תקציר העלילה

קפטן ג'פרסון קייל קיד (הנקס), וטרן של מלחמת האזרחים, מתפרנס מנדידה בין עיירה לעיירה והקראה של חדשות העולם מעיתונים תמורת מטבע. באחד המעברים הוא נתקל בילדה, ג'והנה (הלנה זנגל), שנחטפה וגודלה בידי בני הקיאווה (Kiowa), שבט ילידים אמריקאים, מה שהיה מכונה אינדיאנים. המשפחה היחידה שנשארה לילדה הם דודים, שגרים במרחק של מאות מיילים. לאחר שהוא מבין שאף אחד מהרשויות לא ידאג להעביר אותה, הוא מחליט לקחת אחריות ולקחת אותה בעצמו. כך שניהם יוצאים למסע של הישרדות והתקרבות דרך מדינת טקסס, המלאה בסכנות, בורות והרבה כלי נשק.

בתור ילד כשנחשפתי לראשונה למערבונים, הייתי בטוח שמדובר בז'אנר הנעלה ביותר של הקולנוע. קאובויים דוהרים על סוסים במדבר ונלחמים מול אינדיאנים, כאילו מה כבר יכול להיות יותר מעניין מזה? כמובן שאם השנים, ההתלהבות ירדה. ועדיין כשיוצא מערבון חדש, ובמיוחד כזה עם טום הנקס, לא היה סיכוי שאוותר עליו.

אתחיל הפעם דווקא מהצילום, אני חושב שמדובר באחד הסרטים היפים, שראיתי בשנים האחרונות. הצילומים פשוט מרהיבים, במיוחד ב-Dolby Vision. המרחבים עם השמש הבוהקת, העיירות החשוכות והצפופות, הצבעוניות מצד אחד והאבק והאפרוריות מהצד השני, כולם מועברים בצורה משכנעת וביד אומן.

נושא העריכה הוא נקודת חוזקה נוספת של הסרט, זהו סרט לינארי לחלוטין, שלוקח אותנו עם הסיפור מהתחלה עד הסוף, בלי סצנות פלאשבק או קפיצות בזמנים למיניהם. זה בהחלט שינוי מרענן, לפעמים נדמה שיוצרי הקולנוע התאהבו בלסבך את הסרטים עם עריכה מוגזמת, עד כדי שזה הפך להיות למטרה או הישג בפני עצמו.

הייחוד בעריכה של "חדשות העולם הגדול", הוא ממש לא בלינאריות של הסיפור, אלה במידה המדויקת של חשיפת הדמויות השונות על ידי מינימליזם. אחרי סצנת פתיחה קצרה בה קפטן קיד, מקריא חדשות ואז יוצא למסע לעבר העיר הבאה, ישנה תחושה שאנחנו כבר מכירים מספיק על הדמות. אין כאן אקספוזיציה ארוכה, עם קורות חיים שלמים. כמובן שבמהלך הסרט אנחנו נחשפים לאופי שלו יותר, אבל הוא מובא בתמציתיות כבר בפתיחה הקצרה הזו. המינימליזם הזה ממשיך עם כל הדמויות שאנחנו פוגשים במהלך הסרט. כל דמות שפוגשים, מבינים בדיוק מי היא אחרי שני משפטים שלה. ברור לי, שלחלק מהאנשים זה יכול לייצר תחושה של שטחיות ופשטנות, אבל עבורי המינימליזם הזה הוא מחווה מדויקת לז'אנר שהיה ידוע בפשטות שלו, "הגיבור לובש לבן, הנבל לובש שחור".

זמן המסך מתחלק שווה בשווה בין שתי הדמויות הראשיות, קפטן קיד וג'והנה. בעוד משחקו של טום הנקס הוא דוגמה מופתית למשחק שקט וטבעי, משחקה של הלנה זנגל בולט, רועש ומובהק הרבה יותר. התחושה היא כאילו הנקס השאיר את הבמה ולקח צעד אחורה על מנת, שהלנה תבלוט עוד יותר. זה מה שנכון היה לעשות בסרט הזה, ולכן אני חושב שרמת המשחק של שניהם היא על גבול המופתית כאן.

כעת אנסה להתמודד עם השאלה מהו הנושא של הסרט, לעומת המינימליזם בהצגת הדמויות, הנושא המרכזי של הסרט הוא חמקמק מעט יותר. נתחיל מדמותה של ג'והנה. הילדה היא בת למהגרים גרמנים, משפחתה נהרגה בידי הילידים, ומאז היא חייתה איתם. היא מדברת את שפת הקיאווה ולגמרי מרגישה את עצמה שייכת אליהם. קיד מחליט לקחת אותה למשפחתה בגלל המכתב שהוא מוצא לידה, אבל הוא לא טורח לרגע להבין ממנה אם זהו בכלל רצונה. גם אחרי שהיא בורחת מספר פעמים, וזה הופך להיות ברור שהיא רוצה לחזור לבני הקיאווה, זה לרגע לא חולף בראשו, שאולי זה הדבר הנכון לעשות. האם בהכרח התרבות שאליה נולדים היא הנכונה עבורנו? גם אם חיינו שנים בתרבות אחרת, והתרבות המקורית הפכה להיות זרה לנו?

המסע להביא את הילדה אל קרובי משפחתה הוא המניע המרכזי של העלילה. יחד עם זאת, עיקר התהליך הוא בהתקרבות בין קיד וג'והנה תוך כדי המסע. הם לומדים לאט לאט להתגבר על מחסום השפה והתקשורת ולומדים אחד מהשני. אחת השיחות המרתקות ביניהן חשפה את פערי התרבות והגישות השונות. קיד מדבר על דרך חייו כקו ישר, לא משנה מה קורה צריך להמשיך קדימה ולהתמקד בזה, בעוד ג'והנה רואה את החיים כמעגל, אין עתיד בלי עבר, גישה רוחנית יותר.

נושא חשוב נוסף, שמהווה את הכותרת של הסרט ועיסוקו של קפטן קיד, זהו למעשה הבאת החדשות אל העם. רוב האנשים באותה התקופה היו פשוטים ולא ידעו כלל לקרוא. כמובן, שהדבר נוצל בידי העשירים להעביד אותם ולהתעשר על חשבונם. באחת הסיקוונסים, קיד וג'והנה מגיעים לעיירה והעשיר השולט בה, מבקש ממנו להקריא את העיתון המקומי, שמלא בהאדרה שלו (מה שמכונה בימינו "פייק ניוז"). קיד בוחר לספר על סיפור מלא תקווה ממקום אחר במקום, פעולה פשוטה זו מספיקה לעורר את הספקנות בקרב האוכלוסייה המקומית וסוג של מרד פורץ.

אז הסרט דן בשני הנושאים הללו, ואיכשהו עדיין השאיר אותי בסיום עם השאלה של מה ניסו להגיד לנו. היה חסר לי איזה פאנץ' בסוף. אולי בעצם לא כל סיפור חייב פאנץ', ולעורר נקודות למחשבה לאורך הדרך זה דבר חשוב מספיק בפני עצמו.

לסיכום, "חדשות העולם הגדול" הוא מערבון מעניין ומעורר מחשבות. מהבחינה הטכנית, הצילום העריכה והמשחק הם נהדרים. למרות אורכו, רוב הסרט שומר על קצב התרחשות דיי גבוה, בטח ביחס לסרט מסע, שכמעט ואינו כולל אקשן. למרות שהייתה לי תחושה קלה של חוסר פאנץ' לסיפור, עדיין נהניתי מאוד מהסרט ואני בהחלט ממליץ עליו.
הציון שלי: 8.5/10.

כתיבת תגובה