סנטינל – נטפליקס

"סנטינל" הוא סרט מתח/פעולה צרפתי בכיכובה של אולגה קורילנקו המוכשרת. הדבר הבולט ביותר בסרט הזה, זה האורך שלו, 80 דקות בלבד. מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט שיורד מתחת ל-90 דקות?

תקציר העלילה

קלרה היא חיילת בצבא הצרפתי, שעברה מקרה טראומתי בשירותה בזמן שהיחידה שלה ניסתה ללכוד מחבל. בעקבות המקרה היא משוחררת לביתה, שם היא מתגוררת עם אימה ואחותה. קלרה מתחילה לעבוד עבור ה"סנטינל", שזו יחידה צבא צרפתית, שמסיירת ברחובות ומנסה לצפות מראש אירועי טרור. הסבר על מהות היחידה מופיע בסרט מיד אחרי סיקוונס הפתיחה. קלרה מתקשה לעכל את הפער הגדול בין סיורים סתמיים בעיר לעומת החוויות שהיא עברה בסוריה. בנוסף, קלרה סובלת מסיוטים וטראומה, ומתחיל ליטול תרופות.
אחותה של קלרה מזמינה אותה לצאת איתה למועדון להירגע קצת, שם אחותה פוגשת בגבר ועוזבת איתו. למוחרת מתברר לקלרה שאחותה הותקפה. לאחר שקלרה מבינה שהמשטרה לא ממש תעזור לה, ושבאופן כללי תיקים מסוג זה הם בעייתיים, היא מחליטה לקחת את החוק לידיים.

כפי שציינתי בפתיחה, עוד לפני שלחצתי על play הופתעתי מאוד מהסרט הזה, כשראיתי את אורכו, 80 דקות בלבד. דווקא כשנראה שרוב מוחלט של הסרטים דווקא הולכים לכיוון של להיות ארוכים יותר. מצד אחד יש פה משהו מפתיע, אבל בגלל שזה הולך נגד המגמה, נוצרה לי איזה תחושה שאולי מדובר בסרט זול. סיקוונס הפתיחה שלוקח אותנו לסוריה ואיכות התמונה והצילום שבה, מיד הרגיעו את החששות שלי.

הסרט של אולגה

"סנטינל" בנוי כולו, או אולי מונח כולו על כתפיה של אולגה קורילנקו. אולגה נמצאת כל הזמן בפרונט, כמעט שאין סצנה בה היא לא מופיעה. אני חושב שמדובר בשחקנית מצוינת שנותנת הופעה טובה מאוד בסרט הזה. אולגה כבר הובילה כמה סרטים, ושיחקה לצד הגדולים ביותר, דניאל קרייג, טום קרוז ונינט טייב (בסרט הישראלי "קירות", שמאוד אהבתי).
יכול להיות שהסרט כה קצר, מכיוון שהוא אינו נותן מקום כמעט לדמויות אחרות. עבורי זו דווקא נקודת חוזקה, הסרט ממוקד מאוד בדמותה של קלרה, ומספר לנו את הסיפור שלה, שאנחנו בתור צופים חווים ביחד איתה. כמעט ללא הפרעות של הבמאי שרוצה להראות לנו עוד זווית, או להרחיב את הסיפור. זו גישה מעניינת לספר סיפור, שכמובן מובילה להזדהות גבוהה עם הדמות הראשית ותחושה שאנחנו מלווים אותה בכל צעד שלה ולא מביטים מלמעלה על המתרחש.

ב"סנטינל" יש לא מעט סצנות אקשן, ואולגה נהדרת בהם. האקשן בסרט ממשיך את המיקוד ונקודת המבט בדמותה של קלרה. הקרבות ריאליסטים וכואבים ומבוימים בצורה משכנעת, אפשר להרגיש את הכאב והתסכול של קלרה, ודרך הצילום והבימוי גורמים לצופה להרגיש בתוך נעליה גם בזמן הקרבות.
ההתמודדות של קלרה עם הטראומה, הסיוטים והידיים הרועדות גם הם נותנים אפשרות לאולגה להראות את יכולות המשחק המרשימות שלה.

הסיפור הכביכול קטן

מרכז הסרט, המקום שאליו הוא מוביל מההתחלה זהו סיפור הנקמה. סיפור ה-vigilante הקלסי. הקולנוע מלא בסרטים מסוג זה, אזרח שמבין שהרשויות לא ישיגו עבורו את הצדק, אותו הוא דורש, ויוצא לעשות את העבודה במקומם. לי עולה לראש תמיד הדוגמה של "משאלת מוות" בכיכובו של צ'ארלס ברונסון (1974). הרבה מהסרטים הולכים על אותו הקו, תחושת חוסר האונים מול המערכת, שאינה רואה את סבלו של האזרח הקטן. המערכת עיוורת לצדק או מושחתת, ולא משאירה ברירה לאזרח הקטן, אלא לקחת את החוק לידיים.
לרוב הסרטים האלה יש מבנה קבוע, ומה שמבדל אותם זה ה"מסביב" של סיפור הנקמה.

מתחת לפני השטח

אז מהו אותו ה"מסביב" ב"סנטינל"? אז יש לא מעט נושאים שהסרט מציף, מה שכמובן מפתיע בסרט כה קצר. אז נכון, הוא אינו נכנס לעובי הקורה באף אחד מהנושאים הללו, אבל עצם ההצפה שלהם היא בעלת ערך.
קלרה, אימה ואחותם הן מהגרות ממדינה כלשהי מברית המועצמות, ניתן להבין זאת מכך שהן מדברות רוסית מידי פעם. אני לא חושב שנתקלתי בהרבה סרטים שמדברים על המהגרים הרוסים בצרפת. הטראומה שקלרה חוותה, דוחפת אותה לנטילת תרופות. כשהיא מועברת ליחידת ה"סנטינל", רופא כלשהו נותן לה תרופות, ומזהיר אותה שהן ממכרות והוא אינו יכול לתת לה עוד מבלי שהיא תלך לפסיכולוג. קלרה כמובן לא עושה זאת, ואין לכך שום השלכות מצד המפקדים שלה.
יש כאן ביקורת על הדרך בה הצבא מעלים עיין מנפגעי הטראומה. מצד אחד, זו בחירה של קלרה לא ללכת לפסיכולוג, אבל בשטח היא מגלה לא פעם שהיא "על הקצה", והמפקד שלה וחברי הצוות אינם עושים דבר בעניין.


נושא התמודדות המערכת עם מקרי אונס, עולה גם הוא בסרט. חוקרת המשטרה אומרת לקלרה שמדובר במקרים סבוכים. אחותה מדברת על הבושה של ללכת למשפט ובכך כמובן משמיעה את קולן של קורבנות האונס, שצריכות לעבור מסע של בושה והשפלה, רק בכדי שהצד הפוגע ייענש על המעשים שלו.
לבסוף יש את כותרת הסרט "סנטינל". כפי שציינתי, לאחר סיקוונס הפתיחה של הסרט, יש הסבר על היחידה הזו עם תמונות של חיילים אמיתיים בה. הצגה זו נותנת הרגשה כאילו זו יחידה מובחרת והדרך של צרפת להילחם בטרור. זה מוביל את הצופה לחשוב שיראו לנו כאן את הגבורה של היחידה, ומה שאנחנו מקבלים בסרט זה את ההפך הגמור. הסרט מציג את היחידה בצורה נוקבת וביקורתית. אלה חיילים נושאים נשק, שמסיירים מידי יום באותם המקומות, הם לא מגלים עניין רב במתרחש מסביב ואפילו לא באמת יש להם סמכות לעשות משהו. סצנה אחת שמדגימה זאת, היא סצנה בה גבר מכה את חברתו, קלרה מיד רצה לעזרה ותוקפת את הגבר. חברי הצוות שלה עוצרים אותה ואומרים לה ש"זה אסור".
לאורך הסרט כולו, היחידה מוצגת כיחידה ללא שיניים או מוטיבציה כלשהי, מה שמכונה "בזבוז כספי ציבור". העובדה שהסרט נקרא על שם היחידה הזו, והפתיח הכביכול מהלל את פעילותה, מובילים אותי לחשוב אולי הביקורת הזו היא המטרה המרכזית ביצירת הסרט.

החלק החלש בסרט

עבורי ישנה נקודה אחת מרכזית בה איכות הסרט נופלת דרמטית וזה "הנבל". אז אומנם לא מדובר כאן בסרט קומיקס, אבל הנבל, מי שפגע באחותה של קלרה לגמרי מרגיש כמו דמות כזאת. המשטרה לא רוצה לגעת בו כיוון שהוא "מישהו שהצליח בהייטק ולכן הוא גר בוילה עם חסינות דיפלומטית". זהו סיפור הזוי והוילה המדוברת היא איזה אחוזה עצומה, של נבל מסרטי ג'יימס בונד ולא מישהו ש"הצליח בהייטק". באמת שיכלו להשקיע מעט יותר בסיפור הרקע כאן. הדמות הזו של הנבל מרגישה כמו דמות מקומיקס ומייצרת דיסוננס מול הריאליזם של הסרט.

סיכום

"סנטינל" הוא סרט מתח פעולה, בז'אנר סרטי האזרח הנוקם או ה-vigilante. האורך הנדיר של הסרט, 80 דקות בלבד, נובע מעריכה הדוקה במיוחד וסיפור שמתמקד לחלוטין בדמות הראשית עם מעט סטיות לצדדים. יחד עם זאת, הסרט מעלה לא מעט נושאים ונקודות מחשבה, וממש אינו סרט נטו אקשן. הבעיה הגדולה בסרט והנקודה שהכי פגמה בהנאה שלי היא דמות הנבל של הסרט. למרות זאת, אני חושב שיש לא מעט נקודות חיוביות בסרט, המשחק הנהדר של אולגה קורילנקו, הצילום הריאליסטי והוא כן שווה צפייה בזכותן.
הציון שלי: 7/10.

כתיבת תגובה