AVReviews

“החבורה מרחוב בייקר” (באנגלית, The Irregulars), היא דרמת פשע ופנטזיה תקופתית חדשה מבית נטפליקס. הסדרה משלבת את הדמויות של ד”ר ווטסון ושרלוק הולמס, יחד עם סיפור פנטזיה על טבעי.

תקציר העלילה

גיבורי הסדרה הם חבורה של נערים עניים המתגוררים במרתף של פאב מפוקפק בלונדון בתקופה הוויקטוריאנית. החבורה מורכבת מהאחיות ביאטריס וג’ס, יתומות שאינן זוכרות כמעט דבר מאימן. כל מה שהן יודעות זה שהיא השתגעה וכך מצאה את מותה. האחיות גדלו בבית יתומים קשוח ואכזרי. יחד איתן גדל גם בילי, שאביו נהרג במלחמה. אחרון חביב הוא ספייק, השטותניק/מתחזה/פורץ של החבורה.

החבורה מנסה לשרוד את העוני, להישאר מלוכדים ולהגן על ג’ס, שחווה סיוטים איומים אודות רוע גדול שמגיע ללונדון. כשד”ר ווטסון פונה אל ביאטריס בבקשה לעזור לו ולשותפו בחקירה של חטיפת תינוקות, החבורה נסחפת אל תוך עולם העל טבעי. אל החבורה מצטרף ליאו, שהוא לא פחות מנסיך אנגליה. ליאו גדל כל חייו בכלוב של זהב ורק חלם על חיים נורמאליים מחוץ לארמון. היתקלות מקרית של הכרכרה שלו עם חבורת הגיבורים, מניעה את ליאו לברוח מן הארמון ולנסות להצטרף אל החבורה.

יחד הם מגלים שהאנשים העומדים מאחורי הפשעים הנתעבים, קיבלו כוחות על טבעיים ולאט לאט חושפים מזימה, בה מעורבים אנשים בעלי כוחות אדירים ואת הקשר שלהם עצמם לכך. בנוסף, האם הם יצליחו למצוא את שרלוק הולמס האבוד ומה הקשר שלו לכל העניין?

מה בעצם יש לנו כאן?

“החבורה מרחוב בייקר” היא סדרה בת שמונה פרקים דיי ארוכים, כ-50 דקות כל אחד. היא מתחילה כסדרת מתח תקופתית המתרחשת בלונדון הוויקטוריאנית, אבל כבר בפרק הראשון מתברר שיש כאן יסוד פנטזי, על-טבעי, שיעמוד במרכז הסדרה. ישנו ז’אנר שלם של שילוב דמויות היסטוריות (בין אם אמתיות או בדיוניות) בסיפורי פנטזיה, למשל ג’ק “המרטש”, שעוזר בחקירות מקרי רצח או אברהם לינקולן, שנלחם בערפדים. לרוב תכנים אלה דיי נוטים לכיוון של “זוועתון” או “זבלון”, ואכן גם כאן יש את התחושה הזו. בנוסף, יש כמה סצנות ששואבות השראה מז’אנר האימה, מה שעוד יותר מגביר את התחושה הזו.

הסדרה כוללת קו עלילה מרכזי ויחד עם זאת, עד לפרקי הסיום ישנו סיפור מקרה חקירה נפרד בכל פרק. מגוון המפלצות או הכוחות העל-טיבעיים מרשים ומקורי, והרעיונות שלהם לקוחים הישר מסרטי האימה או סיוטים. החבורה פותרת מקרים בודדים מידי פרק ויחד עם זאת גם העלילה המרכזית מתקדמת.
קו העלילה הראשי מזכיר סיפורים של סטיבן קינג על מאבק על-טבעי בין טוב ורע.

כך שאם ציפיתם כאן לגרסה נוספת לסיפוריו הקלסיים של שרלוק הולמס, זה ממש לא מה שתקבלו.

הפן הטכני

הפן הטכני בסדרה, מורכב מוויזואליות ושחזור תקופתי נפלאים. כבר מסצנות הפתיחה נוצרת תחושה שמדובר בסדרה מושקעת מאוד. אם זה הרחובות העמוסים, הביגוד והלכלוך של האנשים, או השוטים המופלאים של לונדון העתיקה ממעוף הציפור, השחזור מרגיש משכנע ומכניס לאווירה של הסדרה.

מכיוון שמדובר בסדרה עם לא מעט יסוד פנטזי, יש כאן גם אפקטים, שגם הרגישו משכנעים ועשויים ברמה גבוהה.

בכל פרק מופיעה כתובית עם שם הפרק (שמכונה Part), מה שמעניק את התחושה שאנחנו נמצאים באחד מסיפורי החקירות המפורסמים של שרלוק.

הפסקול נהדר וכולל גם כמה שירים מצוינים (זיהיתי שיר של אגנס אובל וגם של אן בורן). היו גם איזה שתי סצנות בהן שולבה מוזיקת פופ מודרנית, מה שגרם לי לתחושת דיסוננס מסוימת. אף פעם לא הבנתי שילוב של מוזיקה מודרנית בסדרות או סרטים תקופתיים, זה מייצר אצלי תחושת זרות ושבירת רצף.

חבורת הגיבורים

אין ספק שמרכז הסדרה הוא בחבורת הגיבורים הצעירים. החבורה המלוכדת מהווה תחליף למשפחה עבור חבריה. משפחה שנוצרה מבחירה ולא מקשר דם (מלבד האחיות ביאטריס וג’ס). החברות האמיצה שלהם מדבקת, וקשה להישאר אדישים אליהם. הדמויות שלהם כבשו אותי בתור צופה וגרמו לי להזדהות איתן כבר מהדקות הראשונות של הסדרה.

כל אחד מהם מביא משהו שונה לחבורה, ביאטריס היא המנהיגה ללא מורא של החבורה, היא קשוחה אמיתית והאם המגוננת. ג’סי נראית תחילה כשברירית ורגשנית, אך עם התפתחות העלילה היא הופכת להיות למובילה ומשמעותית יותר. בילי הוא השרירים של החבורה, הוא מעט חמום מוח, אבל בעל לב טוב. ספייק הוא חברו הטוב של בילי, הוא בעל כישורים רבים של התחזות ופריצה, וכפי שהוא עצמו מגדיר זאת, הוא השלד שמחבר את החבורה. ליאו שמתחבר עם החבורה, משלים את החלק של המלומד, שקרא המון ספרים ויכול לתרום מכך לפתרון התעלומות.

רמת המשחק של החבורה טובה. את ביאטריס מגלמת השחקנית Thaddea Graham, ששיחקה גם בסדרה “מכתב למלך“. ת’דיאה היא הדמות הראשית בסדרה, והיא מחזיקה אותה יפה. מה שכן, הייתה לי תחושה מעט מרגיזה כאילו יש לה מעין חצי גיחוך קבוע בפנים, אבל חוץ מזה היא עושה כאן עבודה ראויה. גם שאר השחקנים שמגלמים את החבורה הצעירה, עושים עבודה טובה, לכל אחד מהם יש פנים שהיו נורא מוכרות לי, אבל הופתעתי לגלות שהם אינם שחקו בשום דבר אחר שראיתי.

השחקן שהכי הרשים אותי במשחקו בסדרה הוא Harrison Osterfield, שמגלם את ליאו. האריסון מגלם נסיך מיוסר, שרק רוצה להיות רגיל ולחיות חיים נורמאליים ולא להיות סגור כל הזמן בחדרו בארמון. משחקו מביע את התסכול שלו, ואת תחושת החופש כשהוא מצליח לברוח מן הארמון ולהצטרף לחבורה בצורה משכנעת, טבעית ומרשימה.

ווטסון ושרלוק

הדמות של ווטסון מופיעה כבר בפרק הראשון כשהוא מגייס את ביאטריס וחבריה לעזור לו בפתרון תעלומה. הדמות של שרלוק מתגלה רק בחלק השני של הסדרה.

מהרגע הראשון תהיתי האם יש בסדרה בכלל צורך בשתי הדמויות הללו, או שהמטרה שלהן היא לגרום לפרומו של הסדרה לקבל יותר חשיפות? אז האם הסדרה יכלה להתקיים גם ללא שתי הדמויות הללו? ללא ספק כן, החבורה הצעירה, הסיפור עם היסוד הפנטזי, וחקירות המקרים השונים מעניינים מספיק ולא זקוקים לחיזוק כלשהו.

יחד עם זאת, כן יש כאן שימוש שונה בדמויות הכה מפורסמות. קודם כל מבחינת הנראות, גם ווטסון וגם שרלוק מקבלים כאן גרסה שונה מאוד ממה שהורגלנו לראות בשלל הגרסאות לסיפוריהן. למעשה שתי הדמויות הן צל של עצמן, ווטסון הוא דמות דיי דיכאונית, ושרלוק הוא בכלל צל חיוור של הגאון החוקר והמוכר. זה ברור שמדובר בדמויות משנה בסדרה, וזה בהחלט מוזר לראות את דמותו של שרלוק לא תופסת מיד את אור הזרקורים.

הדמות של שרלוק הוצגה לא פעם כדמות יהירה, אבל כאן הדמות צריכה להתמודד עם משהו על-טבעי, שלא פשוט להסביר במושגים לוגיים ובסופו של דבר שרלוק גם נאלץ להתמודד עם כישלון ונפילה קשה. השרלוק של “החבורה מרחוב בייקר” הוא דמות מרוסקת, שרחוקה שנות אור מהבלש הכל-יכול.
ווטסון מוצג כסגור, דיכאוני ומאוד קשוח, למרות שקל לראות שהקשיחות שלו רק מחביאה חוסר ביטחון עמוק.
אז נכון, הסדרה יכלה בקלות להסתדר גם בלי הדמויות של שרלוק ו-ווטסון, אבל היא כן מספקת זווית מקורית ומעניינת לדמויות המוכרות הללו.

סיכום

“החבורה מרחוב בייקר” הינה סדרת מתח ופנטזיה תקופתית, עם קורטוב של אימה. זוהי סדרה מושקעת עם וויזואליות נהדרת ושחזור תקופתי משכנע, שמצליח להכניס לאווירה של לונדון הוויקטוריאנית האפלה. למרות שהפרקים ארוכים, קצב התפתחות העלילה הוא מספק. הסדרה משלבת קו עלילה ראשי יחד עם סיפורי חקירה שדיי עומדים בפני עצמם, עד שמגיעים לפרקי הסיום, בהן קו העלילה הראשי תופס את הפרונט.

רמת המשחק טובה, וחבורת הגיבורים הצעירה מעוררת הזדהות רבה. הדמויות של ווטסון ושרלוק, עשויות בצורה מקורית, שאינה נופלת לקלישאה שלהם בתור גיבורים בלתי מנוצחים. אומנם הגרסה של הדמויות המוכרות מהווה נקודת מבט מרעננת, אך איני בטוח שהיה בהן צורך ממשי בסדרה הזו.

בשורה התחתונה, זו סדרה מהנה מאוד, שמשלבת קצת מתח, פנטזיה ואימה ובעיקר כוללת חבורה משפחתית של גיבורים אנושיים, לא שגרתיים, שאי אפשר שלא לחבב.
הציון שלי: 8/10.