fbpx
חדשות וסקירות בנושא סרטים, מוזיקה, ציוד אודיו וקולנוע ביתי
חיפוש
  • רמבו: משחק הדמים – נטפליקס

    במסגרת “מועדון ההשלמות” אנחנו כותבים על סרטים ישנים שלא ראינו בעבר, הפעם אני רוצה לחוות דעה על סרט שכן ראיתי לפני שנים, לכן אנחנו משיקים קטגוריה חדשה בשם “מבט שני”.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס

    אהבתי לסרטי האקשן של שנות ה-80 וה-90

    לאחרונה עלו בשירות נטפליקס שלושת הסרטים הראשונים בסאגת רמבו. בתור ילד/נער שגדל בשנות ה-90, הסרטים האהובים עלי היו סרטי האקשן המפוצצים ומשוללי ההיגיון בכיכובם של סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנייגר, ז’אן קלוד ואן דאם, ג’קי צ’אן ואחרים. בין כל שלל הסרטים הללו ישנם שני סרטים שעבורם יש לי פינה מיוחדת בלב. שני הסרטים הללו, אם הייתי רואה היום בפעם הראשונה, הייתי צוחק עליהם, בתור טיפשיים, חסרי הגיון וילדותיים. אלא שהאהבה הרבה שלי אליהם בתור ילד טבועה בי כל כך חזק, שאני מאמין שאמשיך לצפות ולהתענג עליהם בכל גיל. הסרטים הללו הם “נינג’ה אמריקאי” עם מייקל דודיקוף ו”רמבו 2“.

    סדרת סרטי רמבו

    סדרת סרטי רמבו עוקבת אחר דמותו של ג’ון רמבו, חייל עטור מדליות ממלחמת ווייטנאם. החל מהסרט השני (והאהוב עלי), ג’ון מוצג כמכונה, שגם צבא שלם לא יכול לגבור עליו, כאיש שאף פעם לא נגמרים לו הכדורים, או החיצים. החל מהסרט השני, בכל חלק של רמבו, נקבעו שיאים חדשים של כמות הריגות בסרט. לצד כל האקשן הזה, סרטי רמבו כן העלו נקודות ומסרים חשובים, למי שהיה מוכן לראות אותם מבעד לכל האקשן. הסרטים כוללים ביקורת נגד היחס של המדינה למי שחזר ממלחמת ווייטנאם, ההסתבכות וחוסר ההבנה של ארה”ב בהתערבות שלה באפגניסטן, מלחמות העולם השלישי, שלא מזיזות לאף אחד ובחלק האחרון, “רמבו 5: המשחק האחרון“, הסרט מראה את האכזריות והקלות שבה הפשע וחטיפת הנשים מתנהלים במקסיקו.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס
    מתוך רמבו 2

    כל אותם המסרים מהווים המשך הקו של הסרט הראשון, עליו אני רוצה לדבר כאן. הסרט הראשון נקרא במקור “First Blood”, זה גם מה שמופיע בכתובית בסרט. לא עשו כאן את תרגיל ג’ורג’ לוקאס והוציאו כתובית אחרת במהדורות הרבות, שהסרט יצא בהן בהמשך. כשהסרט יצא בשנת 1982, כנראה שלא הייתה מחשבה לעשות ממנו סאגה שלמה, כמו מסרטי “רוקי”. הסרט הראשון הזה בסדרה תמיד זכה ליחס שונה, בתור הסרט ה”רציני” היחיד בסדרה.

    תקציר העלילה

    ג’ון רמבו, הוא נווד שמחפש את מקומו, בסצנת הפתיחה בסרט הוא מגיע לבקר חבר שלו מהיחידה, ומגלה שהוא מת מסרטן בגלל החומרים הרעילים שהיו מפזרים בזמן המלחמה. בודד לחלוטין הוא מסתובב ברגל ברחבי ארה”ב ומנסה לשרוד מעבודות מזדמנות. רמבו מגיע לעיירה קטנה בשם “Hope” וכבר בכניסה לעיירה פוגש אותו השריף, שמסביר לו שזו עיירה קטנה ומשעממת והם אינם רוצים נוודים כאן, השריף מסיע את רמבו לקצה העיירה ומבקש ממנו להמשיך בדרכו.

    רמבו לא עבר על שום חוק ואינו מוכן לקבל יחס כזה, לכן הוא פשוט מסתובב ומתחיל ללכת בחזרה, השריף קולט אותו במראה של האוטו, מסתובב ומיד עוצר אותו. רמבו זוכה ליחס אלים, משפיל ומזלזל מכל השוטרים בתחנה. לאף אחד לא אכפת לבדוק מיהו לפני שהם שופטים אותו לפי המראה המוזנח שלו. תוך כדי האלימות של השוטרים, רמבו חווה פלאשבקים מווייטנאם, מה שמעיר את החיה שבו. הוא מצליח להימלט מהתחנה ליער הסמוך בעוד יחידת המשטרה יוצאת במצוד אחריו.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס
    השריף עוצר את רמבו

    מסצנת הפתיחה הרגשות ששולטים בסרט הם בדידות וכאב, סצנת הפתיחה בה רמבו מגיע לבקר את החבר שלו מהיחידה ומבין שהוא מת, מייצגת את היחסים בין החיילים, שהיו כמו אחים במלחמה, אבל אז חוזרים כל אחד למקום שלו במדינת ארה”ב הענקית.

    דבר נוסף שבולט בסרט זה המינימליזם באמצעותו מספרים לנו את הסיפור ומפתחים את הדמויות. יש מעט מאוד דיבורים ברוב הסרט עד לחלקיו האחרונים. למשל מהצגה של שתי דקות של השריף בהתחלה, מצטיירת תמונה שלמה של דמותו, דמות שמאוהבת בסמכות שלה ומרגישה כמו מלך בעיירה. המינימליזם הזה היה נהוג הרבה בסרטי שנות ה-80 וה-90. חלק מהעניין נבע מהאורך המקובל של 90 דקות לסרט. כשהמינימליזם הזה עשוי טוב, כמו כאן, זה לא מרגיש פשטני, אלא מספק מידע מספיק לצורך הבנת הדמויות והסרט. זהו סוג של אומנות, שדיי הלך לאיבוד בקולנוע המודרני. כיום ההעדפה היא להאריך את הסרטים ולא להתאמץ בחיפוש אחר דרכים להעברת מסר בצורה תמציתית.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס

    כשג’ון מושפל בתחנת המשטרה, סדרה של פלאשבקים מבהירה לנו שהוא פוסט טראומטי. כל מקרה אלימות כזה דוחק אותו לפינה ומחזיר אותו לדמות החייל שבו. הדמות שרצתה לשרוד בכל מחיר, דמות שלא חייה על פי חוקי מדינה דמוקרטית מודרנית, שהורגת בשביל לשרוד.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס
    היחס לו זכה רמבו בתחנת המשטרה

    שוטרי התחנה מוצגים כבריונים מבית ספר תיכון, חמומי מוח ומלאים בהערכה עצמית, שמבוססת רק על התג והמדים שלהם. אחרי שרמבו, מכסח אותם ונמלט ליער, הם יוצאים אחריו, כשחלקם יוצאים לשם במטרה להרוג אותו, על כך שהוא העז להגיב באלימות כלפי הבריונות שלהם.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס

    במהלך המרדף ביער מגיעים לשוטרים הפרטים על עברו של ג’ון, הם מבינים שמדובר בגיבור מלחמה, ולא סתם נווד. הידיעה הזו לא עוצרת אותם, כי לאף אחד אסור לפגוע בכבודם של שוטרים בעיירת “הופ”, גם אחרי שהם מתייחסים בצורה משפילה ואלימה כלפיו.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס

    הסרט מבקר כאן את הדרך בה ארה”ב טיפלה בגיבורים שלה, זהו כישלון חרוץ שמישהו כמו רמבו לא זוכה לשום עזרה. ביקורת נוספת היא כמובן על השוטרים חמומי המוח וחסרי הכבוד, שכפי שציינתי, מוצגים כבריונים עם תג ומדים.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס

    ברגע שרמבו נשבר, מגיב באלימות ובורח מתחנת המשטרה, משהו משתנה בו, הוא כבר לא אדם, אלא מכונת הישרדות בכל מחיר. במספר הזדמנויות רמבו כן מראה שיש בו צלם אנוש, הוא פונה אל השריף, אומר לו שהוא לא עשה כלום ורק מבקש שיעזבו אותו. כמובן שזה לא מכבודו של השריף לוותר, וכך רמת האלימות של רמבו עולה ועולה. האקשן המוגזם וההרס שרמבו מייצר כאן בסרט הם כמו רמז מטרים לסרטים הבאים.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס

    בשלב מסוים קולונל טראוטמן (ריצ’ארד סרנה), מגיע לבסיס המאולתר שהשריף הקים במטרה לתכנן את צעדיו מול רמבו שמתחבא ביערות. הקולונל מנסה לגרום לשריף לרדת מהעניין, וכאן יש את מאבק האגו בין הצבא והמשטרה. הצבא ששומר על אנשיו כשהם בפנים, נכשל לעשות זאת כשהם בחוץ, ובחוץ זה העולם ששייך לשוטרים.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס

    הסרט נקרא “First Blood”, הביטוי הזה נאמר בסרט כאשר הקולונל פונה בקשר לרמבו, שמתחבא ביער ומבקש ממנו להסגיר את עצמו. רמבו אומר שהוא לא עשה כלום ושהשוטרים האם אלו שהקיזו דם ראשונים, “they drew first blood, not me”. זו אמרה מאוד מעניינת, שמשלבת בין עולם הקרבות והמלחמה הגבריים לעולם המאבקים הילדותיים, שבוכים על מי התחיל ראשון. איני יודע אם הייתה כאן כוונה לעשות את הקבלה הזו, אבל זו הקבלה מרתקת על כך, שאם נותנים לגברים מדים ואקדחים, זהו תירוץ עבורם להמשיך את משחקי המלחמה מהחצר האחורית בילדותם. זווית אחרת על כך היא שחיילים מגויסים כשהם עדיין ילדים, והמלחמה היא כל עולמם, כך שהם אינם מתבגרים ואינם למדים כיצד לחיות בחברה אזרחית בוגרת.

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס
    הסכין שהפכה לסימן ההיכר של הדמות

    רגע השיא בסרט מגיע כשרמבו מקבל הזדמנות להרוג את השריף והקולונל שהיה המפקד שלו מגיע לנסות לשכנע את רמבו לעצור. רמבו נשבר וחושף מקרה טראומתי שקרה לו בווייטנאם ואת כך שהוא חווה את הסיוט הזה מדי לילה.

    כמו שסילבסטר סטאלון הוא לא רוברט דה נירו, כך “רמבו: משחק הדמים” הוא לא “נהג מונית” (1976). יחד עם זאת, יש דמיון בין שני הסרטים. בשניהם מוצגים וטרנים של מלחמת ווייטנאם, שלא מוצאים את מקומם באזרחות, ובדרך כזו או אחרת מגיעים לאלימות, כאילו שעל מנת להסתדר עם האזרחות הם מביאים את עולם המלחמה שלהם אל האזרחות, כי רק ככה הם מרגישים בבית.

    סיכום

    רמבו: משחק הדמים – נטפליקס

    לסיכום, “רמבו: משחק הדמים” הוא אכן סרט שמרגיש עמוק יותר והרבה פחות מצועצע משאר הסרטים בסדרה. זהו סרט שתחושת הכאב מלווה אותו מתחילתו ועד לסיום הטראגי שלו, ולכן לא מדובר כאן בחוויה מבדרת, אבל זהו סרט בעל מסר חשוב. רמבו מייצג את כל אותם חיילים חסרי שם, שפשוט הולכים לאיבוד באזרחות אחרי שהם היו גיבורים ושרתו את המדינה שלהם באומץ ותוך סיכון חייהם.
    הציון שלי: 8.5/10.

    Facebook
    WhatsApp
    Telegram
    Email
    Print

    כתיבת תגובה

  • MusicStorePro
  • avreviews_brand_banner2
  • avreviews facebook

    רוצים להישאר מעודכנים?

    דילוג לתוכן