לפני שנתחיל, גילוי נאות קטן. בחודשים האחרונים AVReviews נמצא במעין פסק זמן. אחרי שנים של כתיבה אינטנסיבית על אודיו, קולנוע ומוזיקה, הרגשנו שהגיעה העת להאט מעט את הקצב ולהקדיש זמן לדברים אחרים.
ובכל זאת, יש אירועים שקשה להתעלם מהם. תערוכת High End היא האירוע החשוב ביותר בעולם האודיו, והשנה, לראשונה מזה יותר משני עשורים, היא לא התקיימה במינכן, אלא עברה לוינה. המעבר הזה, יחד עם ההזדמנות לפגוש אנשים מהתעשייה ולחוות מערכות חדשות, גרמו לנו לצאת לרגע מפסק הזמן ולכתוב את כתבת הסיכום הזו.
בחלק הראשון נספר לכם על היומיים הראשונים שלנו בוינה, ההבדלים לעומת תערוכת מינכן ונסקור את המוצרים החדשים הכי מעניינים שראינו בתערוכה.
היום הראשון של המסע
הגענו לוינה ביום חמישי, ה-4 ביוני, לקראת שעות הצהריים. זה היה אמנם יום הפתיחה של התערוכה, אך מראש החלטנו להקדיש לה את יום שישי בלבד ולנצל את יום חמישי לטיול בעיר עם בנות הזוג שלנו.
מה שלא לקחנו בחשבון היה שה-4 ביוני הינו יום חג מקומי, ולכן מרבית החנויות היו סגורות. למזלנו, רוב המסעדות וחלק ניכר מהאטרקציות התיירותיות פעלו כרגיל.
לאחר שיטוט קצר בעיר עצרנו לארוחת צהריים במסעדת Odessa, המתמחה במטבח רוסי. באופן מעט מפתיע, בישראל יש מעט מאוד מסעדות רוסיות "רגילות", ורובן קשורות דווקא לאולמות אירועים. מאז הטיול המשותף שלנו למוסקבה, אי שם לפני עידן המלחמות הנוכחי, התגעגענו למטבח הזה, ולכן הבחירה הייתה כמעט טבעית.
שני דברים בלטו במיוחד במקום. הראשון היה תמונות ענק של סמלים יהודיים ודמויות מוכרות, בהן גם גולדה מאיר. בהמשך גילינו שמדובר ביצירות של אמן המזוהה עם המסעדה, והן אף מוצעות למכירה. הדבר השני היה התפריט הרחב, שכלל לצד המנות הרוסיות גם מבחר גדול של מנות אסיאתיות. באופן אישי אני תמיד מעט חשדן כלפי מסעדות שמנסות לכסות יותר מדי עולמות קולינריים שונים, ולכן זה לא היה סימן מעודד מבחינתי. למרות זאת, אנחנו נשארנו נאמנים למטבח הרוסי וזכינו לארוחה מוצלחת, לצד שירות אדיב ונעים.
האטרקציה המרכזית של הערב הייתה ביקור ב-Wiener Musikverein, אחד מאולמות הקונצרטים המפורסמים בעולם, הידוע גם בזכות האקוסטיקה המצוינת שלו.
המופע שבו צפינו היה מעין "מוזיקה קלאסית למתחילים", וכלל יצירות מוכרות של מלחינים כמו Mozart ו-Bach. ייתכן שהעייפות שנבעה מלילה כמעט ללא שינה השפיעה על החוויה שלנו, וייתכן גם שלא מדובר היה בהרכב המרשים ביותר שאפשר לשמוע באולם הזה. כך או כך, ההופעה עצמה הותירה אותנו מעט אדישים, אף שהסאונד היה בהחלט מוצלח.
לסיכום, גם אחרי הערב הזה עדיין לא הפכתי לחובב מוזיקה קלאסית.
היום השני של המסע – ביקור בתערוכת High End וינה
בבוקר היום השני עשינו את הדרך לתערוכה נרגשים לקראת יום של אודיו מגוון ומרתק.
במה תערוכת וינה שונה ממינכן?
את היום השני הקדשנו לביקור בתערוכה עצמה, ונתחיל דווקא בהבדלים בין וינה למינכן.
לא מעט גבות הורמו כאשר הגוף המארגן, High End Society, החליט להעביר את התערוכה לוינה לאחר יותר מ-20 שנה במינכן. אנחנו ביקרנו בתערוכה בארבע השנים האחרונות וכבר הכרנו את המתחם כמעט כמו את כף ידינו. כך הרגישו גם מציגים ומבקרים רבים אחרים.
למיטב ידיעתי, הסיבה למעבר הייתה שינוי ייעוד מתוכנן של אולם ה-MOC במינכן, שאירח את התערוכה במשך שנים רבות. בפועל, אותו שינוי ייעוד לא יצא לבסוף אל הפועל, אך בשלב הזה כבר היה מאוחר מדי לחזור אחורה.
התערוכה בוינה התקיימה במתחם Austria Center Vienna, הכולל חמישה מפלסים ובנוסף שני אולמות תצוגה נפרדים. ההבדל הראשון והבולט ביותר הוא המרחבים שבין חדרי התצוגה. המסדרונות רחבים בהרבה, התחושה פתוחה ונעימה יותר, ויש לא מעט פינות שבהן אפשר לעצור, לנוח ולאסוף מחשבות בין חדר לחדר. מדובר בחוויה שונה לחלוטין מהמסדרונות הצפופים והמוכרים של מינכן.
החיסרון הוא שחלק משמעותי משטח התצוגה מוקדש דווקא למרחבים הציבוריים הללו. כתוצאה מכך, לא מעט מהחדרים בתערוכה היו קטנים מאוד – לעיתים ברמה של שורה אחת ובה ארבעה כיסאות בלבד. במובנים רבים הם הזכירו לי דווקא את חדרי המלון של תערוכת HiFi Deluxe מהשנים האחרונות. כמובן שהיו גם חדרים גדולים ואף עצומים, אך לפחות לתחושתי כמות החדרים הקטנים הייתה גבוהה משמעותית מזו שהכרנו במינכן.
שינוי נוסף שהיה קשה לפספס הוא השימוש המצומצם בהרבה בטיפול אקוסטי. ביחס לשנים קודמות במינכן, הפעם נתקלתי בלא מעט חדרים שכמעט ולא כללו טיפול אקוסטי כלל.
ייתכן שמדובר בחבלי לידה של המעבר לוינה. ייתכן שהמציגים לא הספיקו להתארגן על שיתופי פעולה עם יצרני פתרונות אקוסטיים, ואולי המבנה השונה והחדרים הקטנים יותר פשוט הקשו על יישום פתרונות כאלה. כך או כך, התוצאה הייתה תזכורת מצוינת לחשיבותה של האקוסטיקה. כמו בכל תערוכה היו חדרים שנשמעו נהדר ואחרים שפחות, אך ברמת הממוצע הרגשתי שהסאונד בתערוכה היה פחות טוב מזה שחוויתי בשנים האחרונות במינכן.
כפי שכבר ציינתי, המעבר לוינה לווה בחוסר ודאות מצד לא מעט מציגים. הקמת חדר תצוגה בתערוכה כזו היא משימה מורכבת ויקרה, ולכן כמה מהחברות שהיו מציגות קבועות במינכן בחרו הפעם שלא להגיע כלל. כמו למשל Nagra ו-Soulution השווייצריות, או Morel הישראלית. חברות אחרות בחרו לצמצם תצוגות, כמו Burmester הגרמנית, שהציגה רק מערכת בתוך רכב, או MSB שהציגו סטנד פסיבי בלבד.
מן הצד השני, המעבר לוינה פתח הזדמנויות עבור יצרנים חדשים. כך למשל החברות הווייטנאמיות האחיות MAVIS ו-ThivanLabs, שאת מוצריהן יצא לי לסקור בעבר, הציגו לראשונה בתערוכה.
החברות הפעילו שני חדרי תצוגה, ואני ביקרתי בחדר הבכיר מביניהם. המערכת כללה את קדם המגבר ThivanLabs Ultimate 300, מונובלוקים מדגם MAVIS P200 Mark II, סטרימר/ממיר של MAVIS ואת הרמקולים השופריים ThivanLabs GrandHorn Gamma.
למרות שהחדר היה קטן מאוד וכמעט ללא טיפול אקוסטי – כולל חלונות חשופים – עדיין ניתן היה להתרשם מהאופי הסאונד של המערכת. אני באופן אישי אינני חובב גדול של רמקולים שופריים. אמנם יש להם תחושת מיידיות, דינמיות וחיות שקשה מאוד לשחזר בדרכים אחרות, אך לעיתים קרובות הם מלווים בגבוהים חדים ובעייפות האזנה מסוימת.
בהשוואה לכמה מערכות שופריות אחרות (ויקרות בהרבה) ששמעתי בתערוכה, המערכת של ThivanLabs הצליחה להציג איזון ועידון מרשימים למדי, תוך שמירה על היתרונות המוכרים של התכנון השופרי.
חברה נוספת שהופתעתי לראות באולמות התצוגה הייתה PS Audio. אינני זוכר נוכחות שלה בתערוכות מינכן האחרונות, ולכן היה נחמד לראות אותה חוזרת למרכז הבמה. אפילו מייסד החברה, Paul McGowan, הגיע בעצמו לתערוכה.
במבט לאחור אני קצת מצטער שלא ביקשתי להצטלם איתו. למי שלא מכיר לפול יש את אחד מ-ערוצי היוטיוב החביבים ביותר בתחום – מומלץ לעקוב.
חברה נוספת שלא זכור לי שפגשתי בשנים קודמות, אף שגם הפעם לא הציגה חדר משלה, הייתה Bryston הקנדית. נתקלתי במוצריה בשני חדרים שונים: מערכת אחת עם רמקולים של SV Audio הדנית – שלטעמי ממשיכים להיות מהעיצובים היפים ביותר בתערוכה – ומערכת נוספת בחדר גדול ומרשים עם רמקולים של PMC.
הגישה שלנו לביקור הפעם
הגישה שלנו לתערוכה הייתה שונה לחלוטין הפעם.
הגענו לוינה בראש ובראשונה כמבקרים פרטיים. לא היו לנו התחייבויות לכתבות, ראיונות או יצירת תוכן. כתוצאה מכך מצאנו את עצמנו הרבה פחות במרוץ האינסופי להספיק הכל, והרבה יותר בשיטוט רגוע בין החדרים שעניינו אותנו באופן אישי.
בסופו של דבר בילינו בתערוכה יום וחצי בלבד, אך התחושה הייתה רגועה ומהנה הרבה יותר מאשר בביקורים קודמים.
מה שכמעט לחלוטין לא עניין אותנו הפעם היו אלא המערכות הענקיות והיוקרתיות, כאלה שמעולם לא יכנסו לאף בית שפוי בישראל, או בעולם. בכל זאת ראינו שני רמקולים ענקיים, שמשכו את תשומת הלב שלנו. בחדר של קבוצת Harman הוצג דור חדש לרמקול הדגל המפורסם של JBL, האוורסט, לצד הרמקולים האייקוניים של קליפש, זו כנראה ״הפסגה״ (נו הייתי חייב) של האודיו האמריקאי המסורתי. הרמקול הוצג עם מערכת מסדרה 600 של Mark Levinson, שהושקה בשנה שעברה.
רמקול נוסף בעל וויזואליות עוצמתית במיוחד היה בחדר התצוגה של יצרן איטלקי בשם Sigma Acoustics, שאני מודה שלא הכרתי. מעבר לרמקול העצום, הגודל של מגברי המנורות בחדר היה מפיל לסתות אף הוא, הדגם של הרמקולים הוא MAAT Zenith.
מה שהספקנו בשעה הראשונה לפני המפגש עם Dominique
התערוכה נפתחה בשעה 10:00, אך כבר ב-11:00 היה מתוכנן מפגש עם הפרזנטורית של התערוכה, הזמרת והיוצרת Dominique Fils-Aimé. לאחר שווידאנו היטב היכן המפגש עתיד להתקיים, ניסינו לנצל את השעה הפנויה שנותרה לנו כדי להספיק לבקר בכמה שיותר חדרים.
התחלנו מסיבוב מהיר בחדר התצוגה של Musical Fidelity, שכלל את המגברים המשולבים החדשים מדגמי ה-xi, אלה מגברים עם עוצמות הגברה מרשימות, לצד מבחר מודרני ונאה של כניסות אנלוגיות ודיגיטליות.
בנוסף הייתה בחדר מערכת מרשימה של דגמי ה-Nu-Vista המיוחדים של החברה, שהפכו להיות מותג דגל נפרד ואינם נושאים עוד את השם של Musical Fidelity.
משם המשכנו אל אולמות התצוגה, שם האזנו לזמן קצר לדגם חדש של הרמקול Lisa מבית Esprit.
מדובר בחברה צרפתית ותיקה שהתפרסמה בעיקר בזכות הכבלים שלה, אך לפני מספר שנים החליט מייסד החברה להתרחב גם לעולם הרמקולים. הדגמים הראשונים הוצגו לראשונה בתערוכת מינכן 2024, ואני זוכר שכבר אז התרשמתי מאוד מהתוצאה.
גם הפעם הסאונד היה לטעמי: חלק, דינמי ואוורירי מאוד. אין ספק שהעובדה שהרמקולים חוברו למערכת הגברה מרשימה של Karan Acoustics ולממיר של APL תרמה לא מעט לתוצאה הסופית.
החדר שבו בילינו את מרבית השעה הראשונה שלנו בתערוכה היה החדר של Gershman Acoustics.
במרכז החדר הוצגו רמקולי Symphonia, שנחשפו בתערוכת מינכן בשנה שעברה, אך לא היו מוכנים עדיין להצגה פיזית והדגמה.
הרמקולים חוברו למערכת מרשימה במיוחד של True Life Audio, יצרנית ההגברה ההיברידית היוונית שמלווה את Gershman באופן קבוע בתערוכות אירופאיות. הממיר במערכת היה של יצרנית הבוטיק הפולנית Lampizator.
הדבר הראשון שהפתיע אותי היה דווקא גודלם של הרמקולים. בניגוד למה שניתן לחשוב מהתמונות, אלה הם רמקולים שבהחלט אפשר לדמיין בסלון ישראלי ממוצע.
הסאונד, לעומת זאת, פעל בסקאלה שונה לחלוטין.
הבמה שנבנתה בחדר הייתה עצומה, תלת־ממדית ומלאת נוכחות. אילו הייתי עוצם עיניים, סביר שהייתי מנחש שמדובר ברמקול גדול משמעותית מזה שעמד מולי בפועל.
עופרה ואלי גרשמן, בעלי החברה, הם מהאנשים הנעימים ביותר שפגשתי בתעשייה לאורך השנים. בעבר אף יצא לי לראיין אותם, ולכן שמחתי מאוד לפגוש אותם שוב. לצערי, לא הזדמן לנו לחזור לחדר בהמשך היום ולבלות איתם זמן נוסף.
המפגש עם Dominique Fils-Aimé בחדר של TAD
מעט לפני השעה 11:00 מיהרנו לחדר של TAD. החדר כבר החל להתמלא במבקרים, וניתן היה להרגיש שהאירוע מעורר עניין רב.
סמוך לשעה 11:00 אחד מנציגי החברה עדכן ש-Dominique מתעכבת בעקבות ראיון ותגיע רק לקראת 11:20. למרות הפיתוי להמשיך להסתובב בתערוכה, החלטנו לא לקחת סיכונים ולהישאר בחדר.
בעקבות פסק הזמן שלקחנו מ-AVReviews התלבטנו לא מעט האם להגיע לתערוכה השנה בכלל. עבורי, אחד הגורמים המרכזיים שהכריעו את הכף היה העובדה ש-Dominique Fils-Aimé נבחרה להיות הפרזנטורית הרשמית של התערוכה, ולצד זאת הייתה אמורה לקיים הופעה מיוחדת לקידום אלבומה החדש, My World Is the Sun.
כמו אודיופילים רבים, גם אני נחשפתי אליה לראשונה דרך השיר Birds, שהפך לאחד מקטעי ההדגמה המוכרים בעולם האודיו בזכות איכות ההקלטה והדינמיות המרשימה שלו.
עם הזמן המשכתי להאזין ליצירות נוספות שלה, אך נקודת המפנה מבחינתי הייתה בשנת 2023 עם יציאת האלבום Our Roots Run Deep. זה היה ללא ספק האלבום שהאזנתי לו הכי הרבה באותה שנה, וגם הבחירה האישית שלי לאלבום השנה בקטגוריית סול/R&B/ווקל ג׳אז.
לכן, כשארזתי את המזוודה לוינה, דאגתי להכניס לתוכה גם את עטיפת התקליט בתקווה לזכות בחתימה.
בזמן שהמתנו לבואה של Dominique, נוגנו בחדר קטעים מוזיקליים שונים על מערכת TAD. היצרנית היפנית הרשימה אותי מאוד בתערוכות קודמות עם מערכות הדגל שלה, ששילבו איכות בנייה ועיצוב יוצאי דופן לצד ביצועים ברמה הגבוהה ביותר.
השנה הוצגה מערכת מעט צנועה יותר – לפחות ביחס לסטנדרטים של TAD – ויחד עם הטיפול האקוסטי המצומצם יחסית בחדר, הרגשתי שהתוצאה הייתה פחות מרשימה מזו שזכרתי משנים קודמות.
לקראת 11:30 נכנסה Dominique לחדר, מלווה במנהלה ובפמליה קטנה.
במהלך המפגש היא סיפרה על האלבום החדש ועל המשמעות הכפולה העומדת מאחוריו. מצד אחד מדובר במחווה לאמה, ומצד שני בתיאור מחזוריותו של יום שלם – מהרגע שבו אנחנו מתעוררים ועד הרגע שבו אנחנו שבים לישון.
מספר קטעים מהאלבום נוגנו בזה אחר זה, כאשר לפני כל שיר היא שיתפה מעט על הרקע לכתיבתו ועל משמעותו האישית.
המפגש כולו נמשך כשעה, ובסיומו היא הקדישה זמן לשאלות מהקהל. מבחינתי, הרגע המשמח ביותר היה כמובן לקבל את החתימה המיוחלת על עטיפת התקליט – ולא, כפי שהתברר בהמשך המסע, זו לא הייתה החתימה האחרונה שלה שאחזור איתה הביתה.
האירוע הזה הזכיר לי עד כמה החיבור בין אודיו, מוזיקה, יצירה ואמנות הוא הדבר שבאמת מושך אותי לתחביב הזה.
בסופו של דבר, שעה שלמה עם האמן שמאחורי המוזיקה משאירה רושם עמוק הרבה יותר מאשר מעבר בין עשרות חדרים והאזנה לעוד ועוד מערכות מבלי להבין מה עומד מאחורי היצירה שמתנגנת דרכן.
נקודה אחרונה שכדאי להזכיר היא הפער העצום באיכות הסאונד שחוויתי בין הקטעים השונים שנוגנו לפני האירוע לבין ההקלטות מתוך האלבום החדש של Dominique.
אינני יודע אם היה מדובר בהזרמה דרך Qobuz, בקבצים מקומיים או במקור אחר, אך ההבדל היה כה בולט עד שהוא הפך כמעט להדגמה חיה של חשיבות איכות ההקלטה ועד כמה הקלטה איכותית יכולה לשנות לחלוטין את התפיסה לגבי המערכת – וגם להעלות שוב את הדיון בהאם במערכות האולטרה הייאנד ניתן ליהנות באמת רק מהקלטות אודיופיליות, או שיש דרך לקבל גם וגם.
המוצרים החדשים והמעניינים ביותר בתערוכה
לאחר הפסקה קצרה יצאנו שוב לשוטט ברחבי התערוכה, הפעם במטרה לחפש מוצרים חדשים ומסקרנים. כמובן שמדובר בבחירה סובייקטיבית לחלוטין, אך באופן מעניין שני המוצרים שהכי משכו את תשומת ליבי השנה היו דווקא שני דגמים של מגברי מונובלוק.
המונובלוקים החדשים של HiFi Rose מדגם RA80
במהלך חמש השנים האחרונות שבהן אנחנו מבקרים בתערוכת High End, חברת HiFi Rose מקוריאה מצליחה להפתיע אותי כמעט בכל שנה מחדש.
החשיבות של מוצרי החברה היא לא בהכרח בסאונד פורץ דרך, אך נדמה שהחברה מביאה איתה משהו שהפך לנדיר יחסית בעולם האודיו: חשיבה רעננה. בכל מוצר חדש שלהם יש שילוב של פונקציונליות מודרנית, אומץ עיצובי וניסיון אמיתי להפוך את התחביב הזה לנגיש ורלוונטי יותר עבור הדור הבא של חובבי האודיו.
הכול התחיל עם סטרימרים שכל חזיתם היא למעשה מסך מגע גדול (לסקירה של RS150B), המסוגל להציג עטיפות אלבומים, ממשקי שליטה ואפילו וידאו. בהמשך החברה הלכה דווקא לכיוון ההפוך והשיקה מגברים משולבים עמוסים בכפתורים, מחוונים ואלמנטים עיצוביים שמזכירים ציוד אודיו קלאסי (לסקירה של RA180).
השנה הם הציגו גישה חדשה לחלוטין לעיצוב של זוג מונובלוקים מדגם RA80.
המאפיין הבולט ביותר הוא חזית המגבר, שמורכבת כולה ממסך מגע. במקום לבחור עיצוב קבוע, המשתמש יכול להחליט בעצמו כיצד ייראה המגבר: מד VU דיגיטלי בסגנונות שונים, מגוון ערכות צבעים, אנימציות דינמיות שמגיבות למוזיקה ועוד.
אפשר לראות בזה גימיק, ואפשר גם לראות בכך ניסיון מעניין לחשוב מחדש על אחד הרכיבים ה"משעממים" ביותר במערכת האודיו – מגבר הכוח, שתפקידו המסורתי הוא פשוט להגביר את האות.
מאחורי כל העיצוב הזה מסתתר גם מפרט מרשים למדי. על פי נתוני החברה, כל מונובלוק מספק 500 וואט לערוץ ב-8 אוהם ועד 2,000 וואט ב-2 אוהם. לדברי נציגת החברה מדובר בתכנון Class D.
מערכת ההדגמה כללה רמקולים של Piega ומקרן שהציג הופעה חיה ברקע. גם הבחירה הזו הרגישה אופיינית ל-HiFi Rose – ניסיון להציג חוויית בידור ביתית שלמה, ולא רק מערכת אודיו במובן המסורתי של המילה.
בסופו של דבר, גם אם לא כל אחד יתחבר לעיצוב או לגישה, קשה שלא להעריך חברה שממשיכה לאתגר מוסכמות ולנסות לחשוב אחרת.
המונובלוקים החדשים של Boulder מדגם 851
חברה נוספת שהציגה השנה מונובלוקים מסקרנים במיוחד היא Boulder Amplifiers.
למרות שבאירופה היא אינה זוכה תמיד לאותה תשומת לב שמקבלות יצרניות מקומיות, מדובר באחת מחברות ההגברה האמריקאיות היוקרתיות והמוערכות ביותר. במשך שנים בנתה Boulder את שמה סביב מגברים מסיביים, הנדסה קפדנית ומחירים שהציבו את מוצריה בקצה העליון של השוק.
דווקא משום כך השקת דגם 851 הייתה מעניינת כל כך.
המונובלוקים החדשים שייכים לסדרת 800 ומציגים ממדים קומפקטיים יחסית למה שהתרגלנו לראות מהחברה. כמובן שלא מדובר במוצר "עממי", אך ביחס לסטנדרטים של Boulder מדובר באחד המוצרים הנגישים ביותר שהחברה הציעה עד היום.
הנתון המרשים ביותר הוא שמדובר במגברי Class A בהספק של 100 וואט ל-8 אוהם, המבוססים על טכנולוגיות שפיתחה החברה עבור סדרות הדגל שלה.
עבורי החדר הזה היה מסקרן במיוחד משום שהמגברים הוצגו יחד עם רמקולי YG Acoustics מדגם Hailey 3.
כמי שמכיר היטב את הגישה של YG ואף חי כיום עם זוג רמקולים של החברה, היה לי מעניין במיוחד לשמוע כיצד המונובלוקים החדשים מתמודדים עם האתגר.
עמדתי בכוונה בחלק האחורי של החדר כדי לקבל תמונה טובה יותר של היכולת למלא חלל בינוני בגודלו. למרות ההספק הצנוע יחסית על הנייר, המגברים נשמעו משוחררים לחלוטין. ה-Hailey ניגנו בחופשיות, בשליטה ובתחושת רוגע שלא תמיד קל להשיג איתם.
לאחר ההדגמה שוחחתי עם אחד מנציגי החברה, בחור צעיר יחסית, שסיפר לי שהרעיון מאחורי הסדרה הוא לפנות לדור חדש של אודיופילים – אנשים שחלמו במשך שנים על ציוד של Boulder, אך לא יכלו להצדיק או להרשות לעצמם את המחירים של סדרות הדגל.
בעיניי זהו אחד המהלכים החשובים והמבורכים ביותר שראיתי בתערוכה השנה. אם עולם האודיו רוצה להמשיך לצמוח ולהביא אליו קהל חדש, הוא חייב להציע גם מוצרים שנמצאים לפחות במרחק נגיעה מהישג ידם של חובבים צעירים, ולא רק לשבור שוב ושוב שיאים של יוקרה ואקסקלוסיביות.
מוצרים חדשים מעניינים נוספים
הממיר החדש של MSB – מדגם The Palisade
חברת MSB האמריקאית היא חברה נוספת שאני עוקב אחריה באדיקות במשך שנים. השנה הם השיקו ממיר חדש בשם The Palisade. ביום הזה רק עברנו ליד הביתן של MSB, שהיו עסוקים בצילום ראיון. אז חזרנו למחרת ויצא לנו לתפוס שיחה עם האחים דניאל וג׳ונתן, בעלי החברה. מהם הבנו שמדובר בדגם חדש שמרחיב את קו המוצרים ולא דגם שמחליף את ה-Premier. הרעיון מאחורי התכנון של The Palisade היה להנגיש את רמת הביצועים של ממיר ה-Cascade (לסקירה המלאה) היוקרתי למחיר נמוך יותר. כמובן ש"נמוך יותר" הוא מושג יחסי מאוד במקרה של MSB, אך עדיין מדובר בירידה משמעותית ביחס למחירו של ה־Cascade, באזור של כשליש פחות.
איכות הבנייה היא כמו תמיד אצל MSB ברמה הגבוהה ביותר שיש.
במהלך השיחה שאלתי על התוכניות לגבי הוספה של תכונות נוספות למודול ה-Renderer, על מנת להפוך את הממירים של MSB לסטרימר פונקציונלי מלא. להבנתי זו אכן התוכנית שלהם ובקרוב יצאו הכרזות נוספות. על הדרך, המודול יאפשר גם לבצע שדרוג מהרשת באופן נוח יותר, ביחס לשיטה כיום, שכוללת הורדה של קובץ וניגון שלו.
נושא נוסף ששאלתי לגביו הוא על השימוש בממירים של MSB בתור קדם מגבר, הופתעתי לשמוע מהאחים שמהנתונים שלהם, כ-75 אחוז מהלקוחות של MSB משתמשים בממירים שלהם בתור קדם מגבר ואינם מוסיפים קדם מגבר אנלוגי (הנתון יורד לאזור ה-50 אחוז בקרב בעלי ה-Discrete וה-Premier בגלל שחלק קדם המגבר בהם – כלומר בקרת הווליום – הוא לא אנלוגי מלא).
שני מוצרים חדשים מבית Aurender
לחברת Aurender יש כבר ניסיון עשיר בחוד החנית של הזרמת האודיו והשנה הם השיקו שני מוצרים חדשים. ראשית ה-N300X, סטרימר ושרת מוזיקה בשתי תיבות, אשר יורש הרבה מתכונות מכשירי הדגל במחיר נגיש יותר, שמוערך באזור ה-10 עד 12 אלף דולר.
מוצר מעניין נוסף הוא ״הממיר הראשון שלהם איי פעם״, ה-DA100. זו הגדרה מעט מבלבלת, לכן שוחחנו עם נציג החברה בשביל להבין את הפרטים. בתחילה חשבתי שמדובר על ממיר ללא יכולות הזרמה, אך למעשה זהו Streaming DAC עם תמיכה שירותי ההזרמה השונים והוא גם נמצא בהתליך הסמכה ל-Roon Ready. אז מה ההבדל לעומת מוצרים אחרים של החברה? ראשית יש כאן כניסות דיגיטליות מרובות כולל HDMI eARC, בנוסף אין כאן תמיכה ביכולות שרת מוזיקה של החברה, כלומר אין כאן תמיכה באפליקציית ה-Conductor של החברה ואין יכולות לשלב כונן קשיח. כך שלמעשה זהו מוצר של Aurender שיכול להיות פתרון הזרמה שלם ומעולה למשתמשי Roon שגם כך משתמשים בתוכנת שרת חיצונית.
הסאונדבר של WiiM – מדגם WiiM Bar
חברת WiiM ממשיכה להנגיש אודיו חכם ובעל יכולות מרובות של התאמה אישית והפעם הם משיקים סאונדבר, עם תמיכה ב-Dolby Atmos לצד כל יכולות ההזרמה והכיוונון המתקדמות של WiiM. בתערוכה הסאונדבר הודגם עם שני רמקולים חכמים של WiiM ששימשו בתור רמקולים אחורים. הסאונדבר כולל מסך מגע עגול המאפשר שליטה בסאונדבר ומהווה פתרון מתקדם בהרבה מרוב הסאונדברים שלי יצא להכיר, הכוללים אמצעי שליטה מאוד בסיסיים ומסתמכים בעיקר על אפלקיציות.
דוכני דיסקים ותקליטים
לפני שסיימנו את היום הראשון שלנו בתערוכה, הסתובבנו קצת בין דוכני התקליטים והדיסקים המועטים שהיו בתערוכה. רוב יש בדוכנים אלה ישנם שלל מציאות אודיופיליות ומוזיקה של לייבלים מוערכים. למרות המרחבים הגדולים של האולם, דוכני המוזיקה היו צפופים ולא נעימים להיות בהם. לכן בילינו בהם ממש מעט. מה שבכל זאת רכשתי היו שני CDs של Dominique כולל האלבום החדש והמצויין שלה (לסקירה שלי). בנוסף בדוכן של Clear Audio נמכו שלל אביזרים ואני ניצלתי את ההזדמנות לרכוש שרוולי פנים איכותיים.
סיכום
בחלק הזה סיפרנו לכם על ההרפתקאות שלנו ביומיים הראשונים בוינה והמוצרים החדשים שסיקרנו אותנו באופן אישי. בחלק הבא והאחרון נספר על הקורות שלנו ביומיים הבאים בוינה, ונבחר את החדרים הכי הרשימו אותנו בתערוכה.
נזכיר שבמהלך פסק הזמן, אני מידי פעם מפרסם תכנים בקבוצת הפייסבוק שלנו: קהילת אוהבי סטריאו ומוזיקה ובחשבון האינסטגרם האישי שלי – לינק.
